בפרשתינו (טו, ז) עה"פ ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' וגו', מפרש רש"י ד' פירושים, וז"ל בד"ה "ימינך ה' נאדרי בכח": "להציל את ישראל וימינך השנית תרעץ אויב, ול"נ אותה ימין עצמה תרעץ אויב מה שאי אפשר לאדם לעשות שתי מלאכות ביד אחת, ופשוטו של מקרא ימינך הנאדרת בכח מה מלאכתה ימינך היא תרעץ אויב וכו'", עכ"ל. ובד"ה "תרעץ אויב" מפרש רש"י עוד פי' וז"ל: "ד"א ימינך הנאדרת בכח היא משברת ומלקה אויב", עכ"ל.

נמצא בזה ד' פירושים:

1) ימינך להציל את ישראל וימינך השנית תרעץ אויב.

2) ול"נ אותה ימין עצמה תרעץ אויב.

3) ופשוטו של מקרא ימינך הנאדרת בכח מה מלאכתה היא תרעץ אויב.

4) ד"א ימינך הנאדרת בכח היא משברת ומלקה אויב.

ולכאו' צ"ל מהו ההבדל בין פי' הב' לג' והד'? דבשלמא ההבדל בין פי' הא' לב' פשוט, דבפי' הא' יש כאן שני ידים ימניות (שכ"א עושה מעשה אחר) ובפ' הב' אותה ימין עצמה עושה את שני המלאכות, אבל בפי' הג' והד' ג"כ אותה ימין עצמה עושה את ב' המלאכות.

וא"כ מהו ההבדל ביניהם (והרי הוא לכאו' אותו פי' שחוזר על עצמו ג' פעמים?)

וי"ל הביאור בכ"ז:

בפי' הא' מפרש"י שיש כאן שני ידים ימניות, ימין א' "נאדרי בכח" וימין ב' "תרעץ אויב", ובפי' הב' בא לחדש לנו ש(ל"צ שני ימניות כדי לעשות ב' הפעולות אלא) אותה ימין עצמה שנאדרי בכח אותה ימין עצמה תרעץ אויב, אמנם נמצא שיש כאן ב' פעולות, נאדרי בכח ותרעץ אויב, (אלא שימין א' עושה את שניהם).

וע"ז בא רש"י להוסיף פי' שלישי שאין כאן ב' פעולות אלא "ימינך הנאדרת בכח מה מלאכתה היא תרעץ אויב", כלומר שמהו ענינה ומלאכתה של הימין הנאדר בכח – הוא להרעיץ האויב, לא שיש כאן ב' פעולות א) נאדר בכח, ב) רעיצת אויב, אלא שמהו ענינה של היד הנאדר בכח – ענינה הוא להרעיץ האויב.

וההבדל בין פי' הג' והד' (דהרי גם שם מפרש רש"י "ימינך הנאדרת כו' מה מלאכתה היא תרעץ אויב" כלומר שמהו ענינה ומלאכתה של הימין הנאדר בכח – הוא להרעיץ האויב וזהו ענינה וזהו ההגדרה שלה), דבפי' הד' אין הפי' שהענין וההגדרה של היד הנאדר בכח הוא להרעיץ האויב אלא הענין של היד הוא "נאדר בכח", אמנם הוא גם מרעיץ האויב אבל לא שזהו ענינה והגדרתה.

ויובן זה ע"פ משל גשמי כשיש בן אדם שהגדרתו הוא ענין מסוים כמו מי שהוא ת"ח וענינו הוא שהוא ת"ח אמנם הוא עושה גם דברים אחרים ולדוגמא הוא לומד עניני רפואה ואפי' הוא נעשה בקי בזה, אעפ"כ רפואה היא לא ההגדרה שלו, אלא ענינו והגדרתו הוא שהוא ת"ח אלא שיודע גם רפואה.

וכן להיפך מי שהוא רופא ועוסק גם בלימוד התורה, אין הגדרתו ת"ח אלא רופא, רק שיודע גם תורה, וכן בהנ"ל בפי' הג' של רש"י עצם הענין וההגדרה של היד הנאדר בכח הוא להרעיץ האויב אבל בפי' הד' של רש"י רעיצת האויב היא לא ההגדרה של היד הנאדר בכח, אלא ההגדרה והענין של היד הוא "נאדר בכח", רק שהיא גם רועצת האויב.

אולם עדיין אינו מחוור כ"כ דלכאו' מדוע שם רש"י פי' הד' בד"ה בפ"ע ("תרעץ אויב"), ולכאו' הי' רש"י צריך לשים אותו יחד עם ג' פירושים הראשונים באותו ד"ה?

ולכן יותר נ"ל (עם היות שאפשר להסביר כפי' הנז"ל) דהפי' הד' הוא לא פי' אחר בפ"ע אלא הוא אותו פי' הג', דהרי רש"י הולך כאן לפי מהלך מסויים, והיינו לפי הפי' הראשון בימינך ה' נאדרי וגו' שימין א' נאדר בכח וימין שני תרעץ אויב (שהרי ישנו כלל ידוע דכל פעם שרש"י מביא כמה פירושים בענין א', תמיד הפי' הראשון הוא הכי מתאים לפשש"מ (וזהו הסיבה שרש"י מביאו ראשון).

ולכן מסתבר לומר דרש"י הולך פה בכל הפסוק לפי המהלך של הפי' הראשון בימינך ה' וגו' שימין א' נאדר בכח וימין שני תרעץ אויב), ואשר לכן בד"ה "תרעץ אויב" קודם פי' רש"י "תמיד היא רועצת ומשברת האויב", שזאת אומרת שהימין השני היא תמיד רועצת האויב.

ואמנם אח"כ מפרש רש"י תרעץ אויב לפי הפי' הג' הנ"ל שלפי הפירוש ההוא "ימינך הנאדרת בכח היא משברת ומלקה אויב" וזהו לשון רש"י "דבר אחר" כלו' ולפי הפי' הג' ב"ימינך ה'" הפי' תרעץ אויב הוא שאותה הימין הנאדרת בכח כו' היא משברת ומלקה וכו'.