בפירש"י בפ' וישב ד"ה "ונראה מה יהיו חלומותיו" (לז,כ): בא"ד, "רוח הקודש אומרת כן, הם אומרים ונהרגהו והכתוב מסיים ונראה מה … נראה דברי מי יקום…".

וההכרח לזה בפירש"י "ואי אפשר שאמרו הם ונראה מה יהיו חלומותיו שמכיון שיהרגהו בטלו חלומותיו", עכ"ל.

ושאל הרב וו. ר. (בגליון ז ש"פ מקץ – חנוכה) "הרי כן דרכם של בני אדם לדבר, וא"כ מהו הכרחו של רש"י לפרש ש"רוח הקודש אומרת כן".

וכתבתי לבאר (בגליון ח ויחי-חזק) שאם הדיבור "ונראה מה יהיו חלומותיו" הי' בא בתחילת הפסוק לפני הדיבור "לכו ונהרגהו" ובסמיכות לדיבור הקודם לו "הנה בעל החלומות הלזה בא" אז הי' "כן דרכם של בני אדם לדבר".

אבל כשהכתוב קובע דיבור "ונראה מה יהיו חלומותיו" בסיום הפסוק (אחרי הדיבור "לכו ונהרגהו") אז זהו הוכחה שאין זה חלק מדברי האחים אלא מענה בניגוד לדבריהם (ע"כ תוכן דברי שם).

כנראה שלא נתפס המכוון במה שכתבתי והייתי צריך להרחיב קצת יותר בהביאור.

כוונתי היתה שבזה שהדיבור "ונראה מה…" הי' כתוב בתחלת הפסוק לפני המילים "לכו ונהרגהו" אז הי' "כן דרכם של בני אדם לדבר", כיון שהי' אז הכוונה (בערך כזה).

ועתה נראה האם יעמדו לו חלומותיו בעת הזאת להמלט מתחת ידינו, אבל כשהי' כתוב אחרי הדיבור "לכו ונהרגהו" אין דרכם של בני אדם לדבר כן כשזה בכוונה הנ"ל.