כמה הערות בפירש"י עה"ת - בראשית
נחלת הר חב"ד, אה"ק
ויראו המצרים .. ויראו אותה שרי פרעה
בראשית (יב, יד): ויהי כבוא אברם מצרימה ויראו המצרים את האשה גו' (פסוק טו) ויראו אותה שרי פרעה ויהללו אותה אל פרעה גו'.
וצ"ע, דבשלמא פסוק טו ויראו אותה שרי פרעה כתבה תורה, שזה מה שגרם ל"ותוקח האשה בית פרעה", אבל למאי נ"מ ש"ויראו המצרים (סתם) את האשה כי יפה גו'".
ולכאורה הכוונה בזה, שקודם ראו אותה המצרים (שתבעו את המכס, וגם סתם מצרים), והם שספרו לשרי פרעה, ובאו שרי פרעה לראותה, ואז ויהללו אותה אל פרעה. ולכן נכתבו שני הפסוקים.
ולאברם היטיב בעבורה גו' וינגע ה' את פרעה גו' (בראשית יב, טז-יז)
יש להקשות:
א. למה גבי אבימלך (להלן יט, א-ח) בא האלקים לאבימלך בחלום הלילה ואמר לו הנך מת גו' וזה גרם שיחזיר שרה, וגבי פרעה וינגע גו'.
ב. גבי אבימלך לאחר שהחזירה מסופר ש"ויקח אבימלך צאן ובקר גו' ויתן לאברהם גו'", וכאן גבי פרעה מסופר מיד (לפני שפרעה החזירה) ש"ולאברם היטיב בעבורה וגו'". ובודאי היה בכדי שיעשה גם גבי אבימלך שיתן לו צאן וכו' מיד.
וע"ד הצחות אולי י"ל, שאבימלך היה מלך יותר כשר לגבי פרעה, ולכן זכה שיבוא אלקים בחלום וכו', ולכן גם לאחר שהיה זקוק להחזירה נתן מידו המלאה כו'.
משא"כ פרעה לא זכה שיבוא האלקים בחלום, כי לא היה כשר כמוהו, ולכן גם י"ל שאם היה זקוק להחזירה שלא מרצונו בגלל ש"וינגע ה' את פרעה גו'" לא היה אז מבזבז עבורה צאן ובקר וגו'. שלכן התורה מספרת מיד ולאברהם היטיב בעבורה (לפני ש"וינגע גו'").
מלאכים ממש [גליון]
בגליון תשפז (ע' 71) כתבתי בענין מלאכים ממש שפירש רש"י בראשית לב, ד, שלכאורה לא נכתב בתורה עד עכשיו מלאך שאינו מלאך ממש ולמה צריך לפרש.
והרה"ח הר"ר לוי שי' פרסמן העיר לי שהמלאכים הנזכרים עד עכשיו נשלחו מהקב"ה, אבל עכשיו יעקב שלח, ולכן צריך רש"י לפרש מלאכים ממש.
ולו יקהת עמים
בראשית (מט, י) משגרת הלשון בפסוק זה לא יסור שבט גו' עד כי יבוא שילה גו', יש נטיה לפרש תיבות ולו יקהת עמים - "ואליו יתאספו העמים", בלשון עתיד.
שכמו ש"יסור" הוא לשון עתיד, שהשורש הוא "סור" וה"י" הוא (מאותיות 'איתן' ה)מראה על לשון עתיד, ועד"ז תיבת (כי) יבוא (שילה) הוא לשון עתיד, - עד"ז היה נראה לפרש "יקהת": ש"קהת" הוא השרש, וה"י" - מלשות עתיד.
וע"ז מפרש רש"י שהפירוש בתיבת "יקהת" הוא (לא יתאסף[ו] - מל' עתיד, אלא) "אסיפת (העמים)" שזה כמו שם דבר וה"י" הוא (לא מלשון עתיד אלא הוא) עיקר ביסוד, כלומר מאותיות השרש.
וזה שלנו נראה תיבת קהת - מל' אסיפה בלי יו"ד, והרי אמרנו שהיו"ד הוא בשרש, הוא מפני שיש "כמה אותיות משמשות בלשון זה", והיינו שישנם אותיות של שרש (קבועות, ואף פעם לא "נופלות", ויש אותיות של שרש) שלפעמים נופלות "והם נקראים עיקר נופל", כלומר שה"עיקר" שהוא השרש לפעמים נופל, וכן ה"יו"ד" של יקהת לפעמים נופל, וכתוב רק קהת (ואפשר גם "קהיית"). ו"כגון נו"ן של נוגף", שה"נון" הוא מהשרש "נגף", ואעפי"כ כתוב "כי יגוף שור איש גו'" בלי "נון". ועד"ז בשאר האותיות של השרש שלפעמים נופלות.
כולם לשון גדוד הם
בראשית (מט, יט) ברש"י ד"ה 'גד גדוד יגודנו', "כולם ל' גדוד הם כו'". וצ"ע על מה קאי תיבת "כולם", דלכאורה קאי על תיבת גדוד, יגודנו, יגוד (עקב), ולכאורה גם סופו (של רש"י) מוכיח על תחילתו, שהרי בהמשך דבריו אומר "אף יגוד יגודנו וגדוד מגזרה אחת הם כו'". ולא קאי על תיבת גד, ש"גד" קאי על בנו של יעקב, וכבתרגום "מדבית גד כו'". אלא שצ"ע, דא"כ למה רש"י מביא בדיבור המתחיל גם תיבת "גד".
וי"ל בדא"פ, שלעיל בפ' ויצא (ל, יא) כשנקרא גד, פירש"י על תיבת (בא) גד, (בא) מזל (טוב), או מלשון כריתה - מפני שנולד מהול, (או מלשון בגידה), וכאן משמע שהשם שלו יש לו קשר לברכה שנתברך בו. על דרך דן ידין עמו, וכבגמ' פסחים (ד, א) ההוא דאמר דונו דיני אמרי ש"מ מדבית דן קאתי, (הרי שיש ל"דין" קשר עם שמו דן (אף שרש"י עה"ת מפרש ידין מלשון נקמה, אבל יש בזה משום דין)). וגם כאן גבי גד גדוד גו' משמע שהברכה שברכו קשורה עם שמו.
ועפי"ז י"ל שלכן העתיק בד"ה גם תיבת "גד", לרמז שכאן בגלל תוכן הברכה משתנה גם תוכן השם, שזה מלשון גדוד. ועפי"ז י"ל שכוונת רש"י "כולם לשון גדוד הם" קאי באמת על תיבת "גד".
ולהעיר שבסוף דיבור המתחיל גד גדוד יגודנו מסיים "גד גדוד יגודנו - גדודים יגודו הימנו" הרי שצירף כאן גם תיבת גד. אבל בכל זאת הרי אינו זז מפשוטו, שזהו שמו, ולכן בהמשך הדברים "אך יגוד יגודנו וגדוד מגזרה אחת הם" אינו מביא גם תיבת גד.
יגודנו
בראשית (שם) ברש"י ד"ה הנ"ל, "וכשהוא מדבר בלשון יפעל אינו כפול כמו יגוד כו', וכשהוא מתפעל או מפעיל אחרים הוא כפול כו'".
אלא שלפי זה, הנה בשלמא תיבת "יגוד" "מדבר בלשון יפעל", ולכן "אינו כפול", אבל ב"יגודנו" נראה לפי הפשט שיעשו אותו גדוד(ים) כמו יכתבנו, יצרנהו, וא"כ הוא נכנס בין אלה ש"כשהוא מתפעל או מפעיל אחרים הוא כפול". - ואמנם אין הוא מפעיל אחרים, אבל "יפעילוהו אחרים" - וא"כ היה צ"ל כתוב "יגודדנו".
וע"ז מבאר רש"י "אף יגודנו האמור כאן אין לשון שיפעילוהו אחרים"; שאף שבדרך הפשט ניתן לפרש "יעשו אותו גדודים", אבל אז היה צריך להכתב יגודדנו, "אלא כמו יגוד הימנו" שאז הוא "מדבר (עכ"פ קרוב ל) בלשון יפעל" שאז "אינו כפול". ומביא ראיה מ"בני יצאוני" שגם שם ניתן לפרש מצד המילה לבד שהוציאו אותי, אבל אין הפירוש כן, אלא יצאו ממני.
עקב - בדרכן ובמסילותם
בראשית (שם) ברש"י ד"ה 'עקב', "בדרכן ובמסילותם שהלכו ישובו כו'".
בפשטות הכוונה לבאר שאין זה דומה לעקב שבפרשת בראשית (ג, טו) "ואתה תשופנו עקב", ששם זה עקב כפשוטו, וכאן אין מדובר על העקב עצמו, אלא על ההליכה (שהוא ע"י העקב), וכשחוזרים מן המלחמה בשלום זה נקרא שחוזרים באותו דרך (שדרכו עם העקב) - בחזרה.
וע"ז מביא ראיות מפסוקים שגם שם אין ניתן לפרש על העקב עצמו, אלא על הדרך שדרכו בה כמו "בעקבי הצאן כו'", שהכוונה בדרך (לפי הפסיעות) של הצאן.
Download PDF