א. באוה"ת פרשתינו (כרך ז') בהגהות על ד"ה אוסרי לגפן, ז"ל:

"ובזח"ג פ' בלק דף קפ"ט ע"א בפי' הרמ"ז שם דהגפן והיין שרשו ממוחא סתימאה וכו', ואע"פ שגירסתו בזהר וכולהו נפקי מגו יין עתיקא אינה מכוונת, כי הגירסא וכולהו נפקא מגו עתיקא, מ"מ הענין נכון". ע"כ באוה"ת.

ב. והנה דפוסי הזוהר, הם מחולקים בדרך כלל לב' סוגים: א) דפוס הראשון - מנטובה שי"ח, והנגררים בעקבותיו דפוסי אמשטרדם כו'. ב) דפוס קושטא תצ"ו, שבאו בו הרבה תיקונים כו' על פי כתבי תלמידי האריז"ל [כמפורש ב"הקדמת המדפיס מדפוס קושטאנדינא" שנדפס גם בהוצאות הזוהר שלפנינו, וכן בדברי המדפיס בסוף הזוהר דפוס קושטא וכו'], ועל פי דפוס קושטא נדפסו רוב דפוסי הזוהר בהוצאות שלאח"ז עד לדפוסי ווילנא הנפוצים בימינו.

[בנוסף לכל הנ"ל יש ג"כ דפוס זוהר נוסף, והוא הזוהר בדפוס קרימונא, לובלין (וגם בזולצבאך עם תיקונים כו') - שהוא הנק' זוהר גדול (בגלל שנדפס על דפים גדולים יותר מהזוהר הרגיל), והוא בסדר דפים שונים מהזוהר שלפנינו, והרבה פיסקאות בו בשינויים כו'. אבל כאן מתייחסים אנו להזוהר הרגיל (שנקרא לפעמים אצל הצ"צ בשם "זוהר קטן") שבו גופא יש שני הסוגים, לפני הגהתו ואחרי הגהתו בקושטאנדינא].

והאמת חייבת להאמר, אשר גם בדפוס הראשון הנדפס במנטובה, הדפיסו אז את ספרי הזוהר ע"פ הגהה מדוקדקת מכתבי-יד רבים וכו'. והתיקונים אשר באו בספרי הזוהר דפוס קושטא לא תמיד מדוייקים הם. ובדבר הזה יש להאריך ואכ"מ ואפשר בא' מגליונות הבאים בעז"ה.

ג. ונחזור לענין הגהת הצ"צ באוה"ת ויחי כאן.

הנה בדפוסי הזוהר הנפוצים כעת (שהם ע"פ דפוס קושטא) הגירסא ג"כ כמו בפי' הרמ"ז, "שבעה רקיעין כו' היכלין וכולהו נפקי מגו יין עתיקא קדישא עילאה". [כ"ה בדפוסי קושטא, ליוורנו, ווילנא. וכן כמדומה גם בזהר גדול דפוס קרימונא].

אולם הצ"צ מציין כאן שהגירסא הנכונה בזוהר היא בלי תיבת "יין", כי אם "וכולהו נפקי מגו עתיקא". וזהו ע"פ גירסת הזוהר דפוס מנטובה (זוהר הראשון בדפוס), ודפוסי רוסיא שראיתי (קאריץ, פולנאה, שקלאוו, סלאוויטא, קאפוסט - כ"ז בהדפוסים עד שנת תקע"ה בערך).

ולהלן נציין עוד איזה מקומות באוה"ת, שמהם אולי אפשר להוכיח, איזה דפוס הי' לפני אדמו"ר הצ"צ (עכ"פ בהתקופות שבהם נכתבו אותם דרושים).

ד. באוה"ת סידור ע' ער: "כמ"ש בזח"ב פ' תרומה דקס"ט סע"א וכד סלקא בשבע ברכאן כדין אקרי כלה, ועל דא אסור לשמשא בה עד דאתכלילת באינון שבע ברכאן. כגוונא עילאה אינון שבע ברכאן ירתא כלה (כצ"ל ולא כמ"ש כלא באלף וכ"ה בז"ג) מרוחא עילאה". ע"כ. [ור"ל כי יש הבדל בין ירתא "כלה" או ירתא "כולא"].

והנה ברוב דפוסי הזוהר (מנטובה שהוא דפוס ראשון, וברוב דפוסי רוסיא, ווילנא כו') אכן נדפס "כלה" בה"א, כמו שהגיה הצ"צ. [דפוס קושטא לא ראיתי מדפים אלו].

ו"כלא" בא' (כמו שהי' בהזוהר שלפני הצ"צ) נדפס כמדומה רק בזוהר דפוס קאפוסט (תקס"ט-תק"ע), ולפני זה בדפוס אמשטרדם תקל"א. [שאר דפוסי אמשטרדם אינם תח"י]. ומזה אולי יש ללמוד שהזוהר שהי' לפני הצ"צ הוא זוהר דפוס קאפוסט (שנדפס ע"י ר"י יפה מתלמידי אדה"ז).

[הדרוש באוה"ת סידור נכתב בגוכי"ק הצ"צ בשנת תרי"ט, כמצויין בשוה"ג באוה"ת שם].

ה. באמת באוה"ת זה, יש פרט נוסף שהוא בשינוי מרוב דפוסי הזוהר: כי בזוהר נדפס "דאתכלילת באינון שבע ברכאן כגוונא עילאה." (עם סימן הפסק אחרי "כגוונא עילאה"), כן נדפס בזוהר: מנטובה, רוב דפוסי רוסיא, ווילנא.

אולם הצ"צ באוה"ת כאן [שנדפס מגוכי"ק] דייק לעשות נקודת ההפסק אחרי תיבת "בשבע ברכאן" לפני תיבות כגוונא עילאה, וניכר שמפרש שהתיבות "כגוונא עילאה" קאי על התיבות שלאח"ז: כגוונא עילאה אינון שבע ברכאן כו'.

ואמנם בדפוס קאפוסט [ואמשטרדם] לא נדפסו בזוהר כאן שום סימני הפסק (לא אחר: שבע ברכאן, ולא אחר: כגוונא עילאה).

ו. בלקו"ת מסעי צד, א-ב, מביא מזוהר פ' במדבר (דקי"ח ע"ב): תריסר שבטין תריסר תחומין כו' דהא אילנא עילאה קדישא בהו אחתם בחותמוי". ואחרי שמבאר הצ"צ בלקו"ת שם את תחילת לשון הזוהר, הוא כותב וז"ל: "ומ"ש הזהר דהא אילנא עילאה קדישא בהו אחתם בחותמוי יש לפרשו, אך יותר י"ל כי חילוף אותיות יש כאן וצ"ל אתחם בתחומוי כו'". ע"כ.

והנה כהלשון שהי' בזוהר לפני הצ"צ, כן נדפס בכל דפוסי הזוהר (קושטא, דפוסי רוסיא שבדקתי, ווילנא כו'). ורק בזוהר מנטובה (הראשון) הוא אמנם כמו שתיקן הצ"צ: "אתחם בתחומוי". (נמצא שבפרט זה, כל המדפיסים שאחרי דפוס מנטובה, לא תיקנו אלא אדרבא כו').

[וכבר העיר מזה הרה"ח הר"ש שניאורסאן מירושלים, לפני שנים אחדות באיזה גליון (מכתב למערכת). שכ"ה "אתחם בתחומוי" כתיקון הצ"צ בזוהר גדול - קרימונא].

ז. באוה"ת נ"ך (כרך ב') ע' תתקכ, על פסוק: כי צדיק ה' צדקות אהב, מביא מזח"א דף ב' סע"ב: עלאת אות צדיק אמרה קמי' רבון עלמא ניחא קמך למברי בי עלמא דאנא בי חתימין צדיקים כו' אמר לה כו' לית אנת צריך לאתגלאה כל כך בגין דלא למיהב פתחון פה לעלמא, מ"ט נון איהי אתיא י' דשמא דברית קדישא ורכיב עלה כו'.

ובתוך ההגהות על דברי הזוהר, מציין ג"כ הצ"צ על התיבות "נון איהי אתיא": נ' דצ"ל איתתא כי הנון כפופה היא במל' כמ"ש בפרדס כו' וכ"כ בזהר כו'. ע"כ.

אולם בכל דפוסי הזוהר שראיתי (מנטובה, קושטא כו'), הלשון הוא "אתיא" כבזוהר לפנינו. (ולא עיינתי בזוהר גדול).

ח. אגב יש לציין: באוה"ת שה"ש (כרך א') מציין על פסוק "דומה דודי גו' " להמקומות שהובא פסוק זה בזוהר: "זח"ב פ' בשלח צ"ט סע"ב, משפטים קי"ז א' שיטה ט' וסע"א...".

ובדפוסי זוהר ווילנא הנפוצים כעת, נמצא ע"פ זה בדף קי"ז שיטה י'. אך בשאר כל הדפוסים זה אכן נמצא בשיטה ט'.

ט. היוצא מכל האמור, אשר הצ"צ לא השתמש בדפוסי הזוהר שנדפסו ע"פ התיקונים דקושטא, (וגם לא הי' לפניו דפוס מנטובא שהוא דפוס הראשון). כי אם השתמש בהזוהר דפוס קאפוסט (וכיו"ב), שהוא ע"פ דפוס אמשטרדם.

י. במ"א הארכנו להוכיח אשר גם בס' התקוני זוהר (שבדפוסיו השונים יש ג"כ שינוי בציוני הדפים), לא השתמש הצ"צ בדפוסי קושטא (שנת ת"ק, שכדברי המדפיסים הוגה ותוקן ע"פ הנוסח שהי' לפני תלמידי האריז"ל), וההולכים בעקבותיו: סלאוויטא, זיטאמיר ורוב הדפוסים כו'. כ"א הצ"צ השתמש וציין ע"פ דפוס אמשטרדם (שהוא במתכונת דפוס מנטובה - הראשון).

ואדמו"ר הרש"ב נ"ע לפעמים מציין להתקו"ז ע"פ דפוס מנטובה-אמשטרדם, ולפעמים מציין ע"פ דפוס קושטא- זיטאמיר.

אולם הרבי ציין תמיד להתקו"ז ע"פ דפוס קושטא-זיטאמיר, שבתבניתם הם ג"כ רוב דפוסי תקו"ז הנפוצים בזמנינו.