כותב כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע (באג"ק שלו ח"א ע' סג): "... בהכרח שתהי' החרישה לפרר לחלקים קטנים, ומי שהוא מוטעה בעצמו גם במדריגות הדקות (וזה אפשר בקל לידע, ומי שנותן א"ע ע"ז יודע זאת) אינו שייך כלל לענין החרישה הנ"ל. ע"כ בנוגע לעניננו.

ויש לעיין קצת בהלשון, דבפשטות, כוונתו - "מוטעה" אפי' בדרגות דקות היינו שלא כ"כ מודגש שהוא מוטעה - אפשר בקל לידע, כלומר שהוא יכול להבחין שהוא מוטעה - "ומי שנותן א"ע ע"ז" - היינו מי שמחפש להבחין בכך, יודע זאת. ולכאורה עפ"י פשוט במוטעה יש כו"כ דרגות, - מוטעה ביחס לעצמו או לזולת וכו' ובכל האופנים הוא פשוט להעלים את האמת, וכאשר הוא מתרגל להעלים את האמת, הוא כבר כלל לא יודע את החסרון שברע שבו, וחושב שזה טוב וכו', וא"כ איך אפשר בקל לידע.

- אגרת זו נכתבה בשנת תער"ב, ושנתיים קודם לכן ביאר כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע ביאור ארוך בענין מוטעה (סה"מ עת"ר ע' עא ואילך) ובין הדברים מבאר וז"ל: "ויש בזה כמה דרגות ... באופני ההעלמה וההטעה ... וזה קשה מאד תיקונו מפני שיש בזה חלקי הטעה שמטעה א"ע וחושב א"ע לטוב ... וממילא אינו מתקן את הרע מאחר שאינו יודע את החסרון שבו", - וממשיך ומבאר בריבוי משלים והסברים, עיי"ש. וא"כ צ"ב.