בהערות וביאורים של חג הפסח השתא (ע' 32) הקשה הרב מ.מ. שיחי' על הנאמר בתלמידי ר"ע שלא נהגו כבוד זה בזה. ועומד על זה שבכמה שיחות (כגון לקוטי שיחות חלק ל"ב שיחת ל"ג בעומר. וש"נ) מבואר שלכאורה איך מתאים שתלמידי ר' עקיבא שאמר ואהבת. . .זה כלל גדול בתורה, לא נהגו כבוד זה לזה.

ומבאר דאדרבה היא הנותנת דהיות שהיו תלמידים דרבי עקיבא זה גרם דוקא שלא נהגו כבוד זה לזה. והביאור: אמרו חז"ל שאין דיעותיהם של בני אדם שוות וכמובן שכן הוא בנוגע לכ"ד אלף תלמידי רע"ק שכאו"א מהם השיג תורת רע"ק לפי דרכו ודעתו ובשיקול הדעת שלו מסקנתו שבודאי כפי שהשיג הוא, כן הפירוש האמיתי בדברי רע"ק ולכן כאשר שמע שחבירו לומד את דברי רבו באופן שונה - ובלתי נכון לפי דעתו - לא הי' יכול לנהוג בו כבוד והערכה, שהרי הוא לומד את דברי רבו באופן מוטעה.

ונמצא שדוקא היותם תלמידי דר' עקיבא היא הסיבה שלא נהגו כבוד זה לזה כל אחד מתלמידי רע"ק הי' מסור ונתון בכל נפשו לתורת רבו, עד שלא הי' יכול לסבול שמישהו מפרש תורת רבו שלא כהלכה (לפי דעתו) ובפרט כאשר זה טועה (בתורת רע"ק) הוא תלמיד רע"ק. עיין באריכות בחלק לב.

על זה שואל לכאורה יש להבין בזה. איך ייתכן לאיש אמיתי לתת כבוד אמיתי למי שלפי דעתו הולך בדרך של שקר. בשלמא אם הוא חושב שהזולת הולך בדרך אמיתית דכמה דרכים למקום אז אפשר לומר דהגם שהזולת לא השיג את הדרך שלו שהיא הטובה מכולם מ"מ יש לנהוג בו כבוד. אבל אם זה נכון שוב קשה לאידך גיסא מדוע באמת לא נהגו כבוד זה בזה ומסיק אלא על כרחך כדברי רבינו שלדעת האחד דרכו של הזולת היא דרך טעות ושקר היפך דעתו וכבודו של רע"ק א"כ כיצד באמת ייתכן לנהוג בו כבוד? ומקשה ומפרק ומסיק.

לפי עניות דעתי הכל מבואר בהשיחה.

א) ראשית רצוני להעיר שבשיחות לא כתוב הלשונות האלו שלדעת האחד דרכו של הזולת היא דרך של שקר שיכולה להביא לידי דברים היפך רצונו וכבודו של רבי עקיבא, מנא לי' הא הרי מדובר בתלמידי של רבי עקיבא.

הלשונות של השיחה הוא שהרי הוא לומד את דברי רבו באופן שונה ובלתי נכון לפי דעתו - לא הי' יכול לנהוג בו כבוד והערכה. שהרי הוא לומד דברי רבו באופן מוטעה.

דהיינו שמפרש תורת רבו שלא כהלכה (לפי דעתו) ובפרט כאשר זה טועה. ולא הלשונות האלו.

ב) הרבי בהשיחה עצמו מבאר, למה הנהגה של תלמידי ר' עקיבא אינה הנהגה הראוי'ה, וז"ל: "אף שמובן שאין זה הנהגה הראוי לתלמידי רע"ק שגם מצד דעותיהם השונות לא הי' צ"ל פגיעה ביחסי הכבוד שביניהם, כי כאו"א הי' לו לתת מקום גם לדעתו של חבירו [מכיון שגם זו היא דיעה בתורה אלו ואלו דברי אלקים חיים] לכן הנהגתם ההפכית נחשבה לדבר בלתי רצוי ובפרט לפי ערך מעלתם".

ג) ובפרט שענין זה מבואר בעוד כמה מקומות (כפי שהנ"ל עצמו מתחיל בכמה שיחות) כדאי לעיין מה שכתוב שם.

בלקוטי שיחות חלק ז' עמוד 342 מבאר וז"ל מזה מובן שמה שלא נהגו כבוד זה לזה לא הי' מחמת דברים של מה בכך ח"ו אלא הי' להם יסוד וטעם בזה בהתאם לערך לתלמידי רע"ק.

והביאור בזה הוא על פי מה שאמרו חכמינו ז"ל שאין דיעותיהם של בני אדם שוות, שמזה מובן שגם בעבודת השם יתברך, בלימוד התורה וקיום המצוות אינם שווים. אצל אחד כל זה בא בעיקר מתוך אהבת השם, אצל השני הוא בעיקר מתוך יראת השם ואצל שלישי הוא בעיקר מתוך קבלת עול וכי - אף שכמובן ופשוט בנוגע למעשה אין חילוק ביניהם וקיימו התומ"צ במילואם ובשלימותם - ובהיותם תלמידי רבי עקיבא הרי בודאי שהוי אנשי אמת שעבודתם היתה באמיתיות ובפנימיות שהחדירה כל תוך תוכם באופן שדוקא דרכם נראית להם הנכונה באמת. ומי שלא הגיע למדריגה זו הרי לפי דעתם חסר הוא בשלימות, והיות שהוי תלמידי דרע"ק שאמר ואהבת לרעך כמוך - זה כלל גדול בתורה לא הסתפקו בזה שכל אחד הלך מחיל אל חיל בדרכו העולה בית קל אלא השתדלו גם כן להפשיע על חבריהם שגם הם יעבדו באופן זה דוקא ואלה שלא קיבלו הדבר - לא יכלו לנהוג בו כבוד בכל הדרוש מתלמידי רבי עקיבא עכ"ל. הרי הרבי בעצמו מסביר כל זה עיין שם. והרבי מסיים שם ההוראה מתלמידי ר' עקיבא (התוכן):

א) שעבודת השם צריך להיות באמת.

ב) אהבת ישראל באמת ובשלימות הכי גדולה.

ג) ויחד עם האמור צריך וחייב אדם להביט בעין יפה על כל שומר תורה ומצוה ולנהוג בו כבוד גדול אם אפילו דרכו היא לא דרכו הוא. כיון שעובד ה' הוא וההפרש הוא רק - שזה עובד מצד אהבת ה' וזה מצד יראת ה' וכו'.

בעומק יותר מבואר בלקוטי שיחות חלק כב 138 ואילך שיחות לג בעומר שכיון שהי' תלמידי רע"ק הי' להם תשוקה למסירות נפש ובמילא כל ענין של עבודת הי' אצלם במסירות נפש והיו מסורים בכל מציאותם באופן של מסירות נפש להענין העבודה שלהם בכל לב ונפש עד שלא הי' להם (באותה שעה) מקום לענין שני.

ואעפ"כ אחרי כל העילוי של העבודה זו הרי זה שלא כפי הכוונה בשלימותה כיון שהי' עבודה שלהם במסירות נפש שזה מביא לידי רצוא כלות הנפש לא כמו שהי' אצל רבי עקיבא שנכנס בשלום ויצא בשלום עיין שם באריכות. הרי רואים שהפירוש בזה הוא בפשטות, שמה שהי' לא כשורה הוא שלא נתנו מקום לדעה השני (כמו אלו ואלו דברי אלקים חיים). וק"ל.

מענין לענין שמעתי מהרה"ג והרה"ח ר' הלל שיחי' פעווזנער שהקב"ה ברא את האדם שאין פרצופיהם שוות, ואין דעותיהם שוות, ככה צריך להיות שככה ברא הקב"ה. וציווה ביחד עם זה, ואהבת לרעך כמוך כמוך ממש וד"ל.