רמב"ם הל' סנהדרין פ"ב ה"א1: "אין מעמידין בסנהדרין בין בגדולה בין בקטנה אלא אנשים חכמים ונבונים2... יודעין קצת משאר [ה]חכמות, כגון: רפואות, וחשבון תקופות ומזלות ואיצטגנינות ודרכי המעוננים והקוסמים והמכשפים והבלי ע"ז... כדי שיהיו יודעין לדון אותם". [השווה הל' ע"ז פ"ג ה"ב: "ומפני זה הענין צריכין בי"ד לידע דרכי העבודות שאין סוקלין עובד ע"ז עד שידעו שזו היא דרך עבודתו".]

ואכן מצינו במס' עבודה זרה ועוד שחז"ל מגלים בקיאות מדהימה ומפורטת בנבכי פולחנים השונים, אופני וצורת עבודתם וכו'.

אבל ישנו עוד מקור שממנו שאבו חז"ל ידיעות בקשר לעבודה זרה, והוא מ...ההלכה, וכדלקמן:

בגמ' עבודה זרה ה, ב אומר הגמרא "אינהו - מחוסר אבר אית להו", הגוים מקפידים לא להקריב קרבנות מחוסר מום לעבודה זרה (ועפ"ז נקבע הלכה בקשר למשא ומתן אתם בימים שלפני חגם), ומביא כמקור לזה: "דא"ר אלעזר מנין למחוסר אבר דאסור לבני נח? דכתיב 'ומכל החי מכל בשר שנים מכל...', אמרה תורה הבא בהמה שחיין ראשי אברים שלה". ולכאורה יש כאן תמיה עצומה, הגמרא קובעת כאן מה מקריבים גוים לע"ז ע"פ ההלכה של הקרבת קרבנות לשמים בבית המקדש?! רש"י הרגיש בזה, ומפרש: "ודומיא דקרבנות שנהגו אבותיהם לשמים הן נוהגין לעבודת כוכבים שלהן". הרי לנו מפורש כנ"ל: חז"ל קבעו כאן הנהגה של הגוים בעבודת ע"ז על יסוד ההלכה היהודית של הקרבת קרבנות.

ולכאורה זה גם יסוד דין מבושל ביין נסך, וז"ל הרמב"ם בהל' מאכלות אסורות פי"א ה"ט (ועד"ז בטור יו"ד סי' קכג): "אין מתנסך לע"ז אלא יין שראוי להקרב על גבי המזבח... לא גזרו אלא על היין הראוי להתנסך, לפיכך יין מבושל של ישראל שנגע בו הגוי אינו אסור...". וראה שם מה שצוין בספר המפתח (פרנקל) שם.

הנ"ל לכאורה יקל עלינו להבין קביעות שונות של חז"ל בנושאי פולחן. דוגמא לזה:

במשנה מס' עבודה זרה בתחילתו3: [א] לפני אידיהן של גוים שלשה ימים אסור מלשאת ומלתת עמהן, ומלהשאילן ומלשאול מהן, מלהלוותן ומללוות מהן, מלפרען ומלפרע מהן. ר' יהודה אומר מפרעין מהן מפני שהוא מיצר. אמרו לו אע"פ שהוא מיצר עכשיו - שמח הוא לאחר זמן. [ב] ר' ישמעאל אומר שלשה לפניהן ושלשה לאחריהן אסור. וחכמים אומרין לפני אידיהן אסור ולאחר אידיהן מותר. ופרש"י: "וכולהו משום דאזיל ומודה לעבודת כוכבים ביום אידו."

ושם (ז, ב) נאמר: אמר שמואל בגולה אין אסור אלא יום אידם. ופרש"י: "בגולה. אין העובדי כוכבים אדוקין כל כך בעכו"ם כדאמרינן [בחולין יג, ב - לגבי שחיטת עכו"ם נבילה] עכו"ם שבחו"ל לאו עובדי עכו"ם נינהו כו' [אלא מנהג אבותם בידם]..."4.

ולכאורה מנין ידעו חז"ל הנהגתם הפרטית של עובדי ע"ז ועד כמה הם מודים לע"ז ביום אידם? ולפי הנ"ל י"ל, חכמי התלמוד כאן גילו דעתם שלגבי אנשים ה"אדוקין" בדתם הנהגה הרצויה הוא שבקשר לכל דבר שקורה בחייהם, ואפילו דברים קטנים כמו הלוואה, שאילה, פריעת חוב וכיו"ב "אזיל ומודה". וכיון שזה נכון לגבי היהודי בעבודתו לקונו, סברו הם שגם עכו"ם עושים כן.

והנה ידוע המסופר בכתבי רבותינו נשיאינו שאחד הפעולות של הבעש"ט עוד לפני התגלותו היה להרגיל את אמירת 'ברוך השם' בפי הבריות, אפילו על עניני גשמיים כמו בריאות, פרנסה וכו'. ולכאורה ע"פ הנ"ל מצינו לזה מקור בסברת חז"ל הנ"ל. אלא שלפי הבעש"ט לא רק ביום חג וכיו"ב צריך להודות ולברך את ה', אלא צריך שיהיה ההנהגה "דאזיל ומודה" בכל יום ובכל עת ממש.