בגליון יד [תשעב] ע' 72-73 מעיר הרב ברוך שי' אבערלאנדער על מה שכתבתי בגליון י"א על מה שכתב בגליון י, בנדון עשון סיגריות. כתבתי שלענ"ד שיטת הצ"צ (אהע"ז פ"ט) היא דהא דיכולים לסמוך אשומר פתאים ד' הוא רק במקרה "שם הבורא יתברך בטבע הבריאה" שמצד הטבע לא יבא לידי מצב סכנה, ובמילא אי"ז נוגע לעישון. וכותב הרב"א: "אינני מבין החילוק שאותו הוא ניסה לחלק, ובפרט שבנוגע לעישון ישנו דבר שאותו "שם הבורא יתברך בטבע הבריאה" שלא יבא לידי סכנה, והוא מערכת החיסון של הגוף, שכידוע תפקידו "לזרוק" ולהשמיד מחלות שונות ומשונות שנכנסים לגוף האדם. וזה גם מה ששומר על רוב רובם של האנשים המעשנים שלא יבואו לידי מחלות ח"ו. כלומר: אין זה "מקרה" שרוב המעשנים לא נהיים חולים, אלא זה הודות למערכת החיסון שאותו שם בורא העולם בגוף האדם".

לענ"ד החילוק פשוט וברור (ומתחזק מתוך דבריו): המדובר בדברי הצ"צ הוא שהעיבור הוא הדבר ומצב המביא לידי סכון לקטנה כו'. אבל כיון שהקב"ה שם בטבע הבריאה שע"פ רוב קטנה אינה מתעברת, א"כ תשמיש מביאה לידי מצב סכנה כלל לחכמים ויכול לסמוך אשמור פתאים ד'. והיינו שע"פ רוב איננו באים כלל להמצב של סכון. וע"ז כותב הצ"צ שיכולים לסמוך אשומר פתאים ד'.

אבל בעישון: הרי העשון עצמו מביא מחלות (הממיתות) והיא עצמה מביאה לידי סכון, אלא שמערכת החיסון "זורקת" ומשמידה מחלות שונות. וע"ז: כיון שהעישון עצמו הוא דבר המסכן אין ראיה שיכולים לסמוך אשומר פתאים, על יסוד טבע הבריאה להשמיד המחלות, כיון דכבר בא למצב של סכון אין לסמוך אשומר פתאים בזה (גם אם רובא אינם ניזוקים מפני מערכת החיסון, כיון) שאין לאדם ליכנס במצב של סכנה, ואפי' אם ישנו מערכת שיגין עליו במצב של סכנה.

(וכנ"ל בגליון העבר: הרי הנקודה דהתשובה שם היא דמותר לשמש במוך כשיש סכנה להאשה להתעבר, ואם רוב מתעברות גם חכמים יודו שמותר בזה, ויתירה גם אם כשתתעבר אינו סכנה ודאית יש ג"כ להקל, כמו לר"מ מותר גם בענין שיש ב' ספיקות במינקת, דילמא לא תתעבר ודילמא תשכור מינקת אחרת או ע"י מסמוס ביצים כו'. והיינו דאם הוא בגדר סכנה ואפי' חשש (רחוק) דסכנה צריכים ליזהר מזה, ואין מתחשבים בזה ברוב. ורק כשע"פ טבע (רוב שלה) אינו נכנס בכלל בגדר חשש סכנה בזה א"צ ליזהר).

ויש להוסיף עוד נקודות (ע"פ נקודה הכללית שהכל תלוי האם זה מצב של סכנה, וע"ז אמר הצ"צ שבדבר שהוא טבע הבריאה איך שנקבע מהבורא ברוב הפעמים אי"ז בגדר מצב של סכנה ולכן חל ע"ז שומר פתאים ואי"ז ע"ז הציווי דונשמרתם, ואין סומכין על הנס כו'): היות שלערך ארבעים רבבות מתים בכל שנה מחולי הקשור לעישון בארצות הברית (ובכל העולם אולי שלש מאות רבבות כו') ועוד מהם נכנסים במצב של סכנה (שצריכים לשמור ממכמה וכמה מחלות ומהנשארים יש חלק גדול שנזוק במיעוט בריאותם בכמה עניינים) דמסתבר לומר שגם בדברים שמצד טבע הבריאה רוב אינם מסתכנים (היה הצ"צ סובר, שהרי בענין בו מדבר הצ"צ אינו במיעוט המצוי ושכיח):

ב- שהיות שיש לכה"פ מיעוט השכיח ומצוי שנכנסים בגדר סכנה שלא שייך לומר בזה שאינו דבר המביא לידי סכנה, מצד שהרוב אינם מסתכנים מצד טבע הבריאה, כיון שמיעוט המצוי ושכיח אכן מסתכנים למרות טבע הבריאה. וע"ד המבואר בגמ' פסחים ח' דבשכיח היזיקא אין אומרים שלוחי מצוה אינו ניזוקים עאכו"כ בדבר שאינו מצוה (אע"פ שבפשטות אין הכוונה שרובם ניזוקים, אלא כיון ששכיח ההיזק ומצוי נחשב למצב של סכנה).

ג- וכן יש להעיר: שבמספר גדול המתים וחלים אין שייך לומר מן השמים ירחמו, כשרואים שרבבות ורבבות אינם מתרחמים מהשמים לענין זה.

ובמילא לכאורה נראה פשוט דאם קובעים הרופאים שבהווה עישון היא סכנה הרי זה דין יסודי בשו"ע להישמר מזה כפי שכ' כ"ק אדמו"ר במכתב שם.