תנן באבות פ"ג מ"ה: "כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ, וכל הפורק ממנו עול תורה נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ".

ויש לדייק במשנה זו:

א) הא נקט לשון "כל המקבל עול תורה", ולא כל מי שמקיים את התורה כו', כדלהלן בפ"ד מ"ט: כל המקיים את התורה מעוני כו'.

ב) בסיפא נקט לשון "וכל הפורק", שזה מורה על מי שכבר קיים התורה ואח"כ הוא פרק עול התורה, ומדוע לא נקט לשון רגיל (בניגוד אל "כל המקבל") כגון "וכל שאינו מקבל עליו עול תורה".

ג) במ"ש שמעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ, הלא לפועל אנו רואים אנו אשר גם מקיימי התורה ומצוות, הם נמצאים בשעבוד מלכיות ושעבוד עול דרך ארץ.

[העיר לי ח"א מיומא (ט, ב): אמר רבי יוחנן טובה צפורנן של ראשונים מכריסן של אחרונים א"ל ריש לקיש אדרבה אחרונים עדיפי אף על גב דאיכא שעבוד מלכיות קא עסקי בתורה כו'. ע"כ. הלא מגמרא זו מוכח אשר גם בעוסקים בתורה יש שעבוד מלכיות. וזהו לכאורה בסתירה למאמר המשנה אשר "מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ"].

ואולי יש לבאר המשנה:

שכאן אין מדובר, על מי שמקיים התורה ומצוות, או מי שאינו מקיים תומ"צ, אלא מדובר במדריגה נעלית יותר בקיום התומ"צ,

והוא כי גם בלומדי ומקיימי תורה ומצוות, יכול להיות עבודתם בב' אופנים:

א) המקיים את התורה מתוך אהבה בלבד, בדרך פקודי ה' ישרים משמחי לב, או עבודה מתוך שמחה וכיוצא בזה.

ב) דרגא נעלית יותר היא לימור התורה ועשיית המצוות, גם בדרך הכנעה וקבלת עול.

וכמ"ש בתניא פמ"א: "משא"כ אם לומד ומקיים המצוה באהבה לבדה כדי לדבקה בו על ידי תורתו ומצותיו אינה נקראת בשם עבודת העבד והתורה אמרה ועבדתם את ה' אלהיכם וגו' ואותו תעבודו וגו' וכמ"ש בזהר [פ' בהר] כהאי תורא דיהבין עליה עול בקדמיתא בגין לאפקא מיניה טב לעלמא כו' הכי נמי אצטריך לב"נ לקבלא עליה עול מלכות שמים בקדמיתא כו'".

ולפי זה יובן הפירוש במשנה כאן: כל המקבל עליו עול תורה כו', שאינו מדבר במי שלומד התורה ומקיים המצוות בדרך הרגיל מתוך אהבה ועונג, אלא בדרגא נעלית בלומדי התורה גופא, שהוא גם מקבל עליו עול התורה, ורק מי שהגיע לדרגא זו "מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ".

וכן בסיפא: "כל הפורק ממנו עול תורה", אין מדובר במי שאינו מקיים כלל התומ"צ, אלא גם מי שהוא מקיים הכל אבל הוא פורק ממנו את דרגת היראה והעול מלכות שמים, ועל זה נאמר שנותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ.

ולפי זה מתורצים כל השאלות שהבאנו:

א) מה שנקט במשנה כאן לשון "המקבל עול תורה", ולא סתם המקיים תורה, כי מדובר בלימוד תורה מתוך קבלת עול.

ב) עד"ז מובן הלשון בסוף המשנה "כל הפורק", כי אין מדובר במי שאינו מקיים המצוות אלא במי שלומד ומקיים רק שאינו בקבלת עול. (ופריקת עול, הוא היפך "קבלת עול").

ג) וכן מתורץ מה שגם בעוסקים בתורה מצינו שיש עליהם "עול מלכות ועול דרך ארץ", כי במשנה קאי רק ביחידי סגולה העוסקים בתורה לא רק בדרך אהבה אלא גם בדרך יראה וקבלת עול, ועליהם דוקא נאמר שמעבירין מהם עול מלכות ועול דרך ארץ.