א. באוה"ת פרשתינו (כרך ז') בהגהות על ד"ה אוסרי לגפן, ז"ל:

"ובזח"ג פ' בלק דף קפ"ט ע"א בפי' הרמ"ז שם דהגפן והיין שרשו ממוחא סתימאה וכו', ואע"פ שגירסתו בזהר וכולהו נפקי מגו יין עתיקא אינה מכוונת, כי הגירסא וכולהו נפקא מגו עתיקא, מ"מ הענין נכון". ע"כ באוה"ת.

ב. והנה דפוסי הזוהר, הם מחולקים בדרך כלל לב' סוגים: א) דפוס הראשון - מנטובה שי"ח, והנגררים בעקבותיו דפוסי אמשטרדם כו'. ב) דפוס קושטא תצ"ו, שבאו בו הרבה תיקונים כו' על פי כתבי תלמידי האריז"ל [כמפורש ב"הקדמת המדפיס מדפוס קושטאנדינא" שנדפס גם בהוצאות הזוהר שלפנינו, וכן בדברי המדפיס בסוף הזוהר דפוס קושטא וכו'], ועל פי דפוס קושטא נדפסו רוב דפוסי הזוהר בהוצאות שלאח"ז עד לדפוסי ווילנא הנפוצים בימינו.

[בנוסף לכל הנ"ל יש ג"כ דפוס זוהר נוסף, והוא הזוהר בדפוס קרימונא, לובלין (וגם בזולצבאך עם תיקונים כו') - שהוא הנק' זוהר גדול (בגלל שנדפס על דפים גדולים יותר מהזוהר הרגיל), והוא בסדר דפים שונים מהזוהר שלפנינו, והרבה פיסקאות בו בשינויים כו'. אבל כאן מתייחסים אנו להזוהר הרגיל (שנקרא לפעמים אצל הצ"צ בשם "זוהר קטן") שבו גופא יש שני הסוגים, לפני הגהתו ואחרי הגהתו בקושטאנדינא].

והאמת חייבת להאמר, אשר גם בדפוס הראשון הנדפס במנטובה, הדפיסו אז את ספרי הזוהר ע"פ הגהה מדוקדקת מכתבי-יד רבים וכו'. והתיקונים אשר באו בספרי הזוהר דפוס קושטא לא תמיד מדוייקים הם. ובדבר הזה יש להאריך ואכ"מ ואפשר בא' מגליונות הבאים בעז"ה.

ג. ונחזור לענין הגהת הצ"צ באוה"ת ויחי כאן.

הנה בדפוסי הזוהר הנפוצים כעת (שהם ע"פ דפוס קושטא) הגירסא ג"כ כמו בפי' הרמ"ז, "שבעה רקיעין כו' היכלין וכולהו נפקי מגו יין עתיקא קדישא עילאה". [כ"ה בדפוסי קושטא, ליוורנו, ווילנא. וכן כמדומה גם בזהר גדול דפוס קרימונא].

אולם הצ"צ מציין כאן שהגירסא הנכונה בזוהר היא בלי תיבת "יין", כי אם "וכולהו נפקי מגו עתיקא". וזהו ע"פ גירסת הזוהר דפוס מנטובה (זוהר הראשון בדפוס), ודפוסי רוסיא שראיתי (קאריץ, פולנאה, שקלאוו, סלאוויטא, קאפוסט - כ"ז בהדפוסים עד שנת תקע"ה בערך).

ולהלן נציין עוד איזה מקומות באוה"ת, שמהם אולי אפשר להוכיח, איזה דפוס הי' לפני אדמו"ר הצ"צ (עכ"פ בהתקופות שבהם נכתבו אותם דרושים).

ד. באוה"ת סידור ע' ער: "כמ"ש בזח"ב פ' תרומה דקס"ט סע"א וכד סלקא בשבע ברכאן כדין אקרי כלה, ועל דא אסור לשמשא בה עד דאתכלילת באינון שבע ברכאן. כגוונא עילאה אינון שבע ברכאן ירתא כלה (כצ"ל ולא כמ"ש כלא באלף וכ"ה בז"ג) מרוחא עילאה". ע"כ. [ור"ל כי יש הבדל בין ירתא "כלה" או ירתא "כולא"].

והנה ברוב דפוסי הזוהר (מנטובה שהוא דפוס ראשון, וברוב דפוסי רוסיא, ווילנא כו') אכן נדפס "כלה" בה"א, כמו שהגיה הצ"צ. [דפוס קושטא לא ראיתי מדפים אלו].

ו"כלא" בא' (כמו שהי' בהזוהר שלפני הצ"צ) נדפס כמדומה רק בזוהר דפוס קאפוסט (תקס"ט-תק"ע), ולפני זה בדפוס אמשטרדם תקל"א. [שאר דפוסי אמשטרדם אינם תח"י]. ומזה אולי יש ללמוד שהזוהר שהי' לפני הצ"צ הוא זוהר דפוס קאפוסט (שנדפס ע"י ר"י יפה מתלמידי אדה"ז).

[הדרוש באוה"ת סידור נכתב בגוכי"ק הצ"צ בשנת תרי"ט, כמצויין בשוה"ג באוה"ת שם].

ה. באמת באוה"ת זה, יש פרט נוסף שהוא בשינוי מרוב דפוסי הזוהר: כי בזוהר נדפס "דאתכלילת באינון שבע ברכאן כגוונא עילאה." (עם סימן הפסק אחרי "כגוונא עילאה"), כן נדפס בזוהר: מנטובה, רוב דפוסי רוסיא, ווילנא.

אולם הצ"צ באוה"ת כאן [שנדפס מגוכי"ק] דייק לעשות נקודת ההפסק אחרי תיבת "בשבע ברכאן" לפני תיבות כגוונא עילאה, וניכר שמפרש שהתיבות "כגוונא עילאה" קאי על התיבות שלאח"ז: כגוונא עילאה אינון שבע ברכאן כו'.

ואמנם בדפוס קאפוסט [ואמשטרדם] לא נדפסו בזוהר כאן שום סימני הפסק (לא אחר: שבע ברכאן, ולא אחר: כגוונא עילאה).

ו. בלקו"ת מסעי צד, א-ב, מביא מזוהר פ' במדבר (דקי"ח ע"ב): תריסר שבטין תריסר תחומין כו' דהא אילנא עילאה קדישא בהו אחתם בחותמוי". ואחרי שמבאר הצ"צ בלקו"ת שם את תחילת לשון הזוהר, הוא כותב וז"ל: "ומ"ש הזהר דהא אילנא עילאה קדישא בהו אחתם בחותמוי יש לפרשו, אך יותר י"ל כי חילוף אותיות יש כאן וצ"ל אתחם בתחומוי כו'". ע"כ.

והנה כהלשון שהי' בזוהר לפני הצ"צ, כן נדפס בכל דפוסי הזוהר (קושטא, דפוסי רוסיא שבדקתי, ווילנא כו'). ורק בזוהר מנטובה (הראשון) הוא אמנם כמו שתיקן הצ"צ: "אתחם בתחומוי". (נמצא שבפרט זה, כל המדפיסים שאחרי דפוס מנטובה, לא תיקנו אלא אדרבא כו').

[וכבר העיר מזה הרה"ח הר"ש שניאורסאן מירושלים, לפני שנים אחדות באיזה גליון (מכתב למערכת). שכ"ה "אתחם בתחומוי" כתיקון הצ"צ בזוהר גדול - קרימונא].

ז. באוה"ת נ"ך (כרך ב') ע' תתקכ, על פסוק: כי צדיק ה' צדקות אהב, מביא מזח"א דף ב' סע"ב: עלאת אות צדיק אמרה קמי' רבון עלמא ניחא קמך למברי בי עלמא דאנא בי חתימין צדיקים כו' אמר לה כו' לית אנת צריך לאתגלאה כל כך בגין דלא למיהב פתחון פה לעלמא, מ"ט נון איהי אתיא י' דשמא דברית קדישא ורכיב עלה כו'.

ובתוך ההגהות על דברי הזוהר, מציין ג"כ הצ"צ על התיבות "נון איהי אתיא": נ' דצ"ל איתתא כי הנון כפופה היא במל' כמ"ש בפרדס כו' וכ"כ בזהר כו'. ע"כ.

אולם בכל דפוסי הזוהר שראיתי (מנטובה, קושטא כו'), הלשון הוא "אתיא" כבזוהר לפנינו. (ולא עיינתי בזוהר גדול).

ח. אגב יש לציין: באוה"ת שה"ש (כרך א') מציין על פסוק "דומה דודי גו' " להמקומות שהובא פסוק זה בזוהר: "זח"ב פ' בשלח צ"ט סע"ב, משפטים קי"ז א' שיטה ט' וסע"א...".

ובדפוסי זוהר ווילנא הנפוצים כעת, נמצא ע"פ זה בדף קי"ז שיטה י'. אך בשאר כל הדפוסים זה אכן נמצא בשיטה ט'.

ט. היוצא מכל האמור, אשר הצ"צ לא השתמש בדפוסי הזוהר שנדפסו ע"פ התיקונים דקושטא, (וגם לא הי' לפניו דפוס מנטובא שהוא דפוס הראשון). כי אם השתמש בהזוהר דפוס קאפוסט (וכיו"ב), שהוא ע"פ דפוס אמשטרדם.

י. במ"א הארכנו להוכיח אשר גם בס' התקוני זוהר (שבדפוסיו השונים יש ג"כ שינוי בציוני הדפים), לא השתמש הצ"צ בדפוסי קושטא (שנת ת"ק, שכדברי המדפיסים הוגה ותוקן ע"פ הנוסח שהי' לפני תלמידי האריז"ל), וההולכים בעקבותיו: סלאוויטא, זיטאמיר ורוב הדפוסים כו'. כ"א הצ"צ השתמש וציין ע"פ דפוס אמשטרדם (שהוא במתכונת דפוס מנטובה - הראשון).

ואדמו"ר הרש"ב נ"ע לפעמים מציין להתקו"ז ע"פ דפוס מנטובה-אמשטרדם, ולפעמים מציין ע"פ דפוס קושטא- זיטאמיר.

אולם הרבי ציין תמיד להתקו"ז ע"פ דפוס קושטא-זיטאמיר, שבתבניתם הם ג"כ רוב דפוסי תקו"ז הנפוצים בזמנינו.

בהסכמות על התניא יש שינוי בהתואר על הרה"ק מוהר"ר משולם זוסיל מאניפאלי מעל הרה"ק מהור"ר יהודא ליב הכהן, דבהראשון כתב "מוהר"ר" שפיענוחו מורינו ורבינו הרב, ובהאחרון כתב "מהור"ר" שפיענוחו מורינו הרב ורבינו, עיין ג"כ בלוח ר"ת, וצ"ב החילוק, ושמעתי שיש מענה מכ"ק אדמו"ר נשיא דורינו ע"ז [אולי להמסדר לוח הר"ת? (הר"ר א.צ. גארמאן שיחי' מלאנדאן ?)], גם יש להעיר אשר בהראשון נותן שם מקומו משא"כ בהאחרון. ואבקש מקוראי הגליון להעיר ע"ז.

בהיום יום חלק שני (קה"ת, תשנ"ח) ע' כח: התקשרות איז מדות, דביקות איז מוחין. התקשרות איז תפלה, דביקות איז מוחין. אין תורה גופא איז גליא שבתורה – התקשרות און פנימיות התורה – דבקות.

וכ"ה בגוכי"ק שבסוף ספרי החת"ת.

ולכאורה במקום "דביקות איז מוחין" (השני) צ"ל "דביקות איז תורה". וראה גם סה"ש תש"ג ע' 137 שנסמן שם ע' כח.

ב"מראה מקומות, הגהות והערות קצרות" לאגרת הקדש סימן כז: אגרת הקדש .. אגרת - לשון יחיד - ולא אגרות. וכן הוא בכמה ספרים שנקראו בשם אגרת ל' יחיד. ואולי הטעם מפני שהשם אגרת עצמו תוכנו אוסף וקבוץ – הן של תיבות הן של מכתבים שנאספו בספר אחד. ורק במקום שיש לטעות נכתב בפירוש אגרות. ע"כ.

אבל משמעות הקדמת בני המחבר "ובשם אגרת הקדש נקראו שרובם היו אגרת שלוח מאת כ"ק", משמע שתיבת "אגרת" קאי על כל אגרת בפני עצמו. שהרי "אגרת שלוח" קאי על כל אגרת שנשלח בנפרד.

בהפיוט "אבותי כי בטחו" בסליחות לעשרה בטבת, ראשי החרוזים הם:

אבותי, בעשירי, ראשית, אלקים הביא, מיושבי (ר"ת אבראם);

יפיפית, צדיק, חזק, קמי (ר"ת יצחק);

אמרו, פצעי, רחום, י(דוד), מיגון (ר"ת אפרים).

הנה רואים שהקבוצה אמצעית ר"ת רצחק, ור"ת של הקבוצה האחרונה הוא אפרים, ור"ת של קבוצה הא' הוא אבראם. ואולי היה צ"ל הנוסחא הביא אלקים, או האלקים הביא, ואז היה ר"ת אברהם. אבל מה שאינו מובן כ"כ מהו ההמשך של השמות אברהם יצחק אפרים.

שוב ראיתי בסדור אחר (לא מנוסח חב"ד) וכתוב שם על הפיוט הזה "שם המחבר בראשי החרוזות אברהם יצחק אפרים חז"ק".

ואח"כ ראיתי בסידור אוצר התפילות שאכן כתוב "האלוקים הביא".

בגליון תשסה מקשה הרי"מ שי' על מכתבו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע שבו מסופר אודות ציורים של הצייר הנודע "ראפאעל", וכותב אשר "התמיהות בסיפור זה רבות למאד".

בטח אין כוונתו לקרות תגר ח"ו על עצם הסיפור אשר מפורש יצא מפי קדושי עליון נ"ע, ורק מאחר שזהו סיפור חסידי – "תושב"כ דחסידות" וכו' – הרי נכנס בגדר "תורה היא וללמוד הוא צריך".

ואשתדל לענות על שאלותיו אחת אחת, לאחרי הקדמות קצרות בנוגע לציור וציירים וכו' – וגם זאת רק משום שלכאורה נחוץ הוא באם תלמיד שאינו ממולח טועה וחושב שהרי"מ ח"ו הטיל דופי בהסיפור.

בכלל הצייר "ראפאעל" נודע כצייר תמונות "דתיות", וכמו כל צייר מפורסם שעיקר עסקו בתחום אחד של ציור, הנה הגם שצייר עוד מיני תמונות, וגם חיכה ציירים אחרים ותחומם, מ"מ מה שידוע בעיקר הוא ציוריו בהתחום שלו (ובפרט אשר "גניבה ואבידה" בציורים הוא מילתא דשכיחא). "ראפאעל" ידוע ג"כ על ציוריו הגדולים – בעיקרם "פרעסקאוס" – אשר מחזיקים שטח גדול ואשר יכולים לצייר שם המון דברים.

לפי הנ"ל מתורץ בפשטות שתי שאלותיו הראשונות – "שציורים אלו אינם ידועים" (חוץ מזה אשר כלל גדול הוא ש"לא ראינו אינו ראי'"), "מחמת תוכנם ותכונתם – שבציור אחד נראים מחזות ואירועים חולפים ומשתנים" (חוץ מזה אשר בעיקר זה רק בהתמונה של "מערכת קרב", ואשר כתוב מפורש בהמכתב אודות התמונה שהיא "מחזקת שטח גדול").

לאח"ז מקשה איך איכר אוקראיני "נכנס אל התמונה" שהרי "מיירי בחו"ל ולא ברוסיא". ולא זכיתי להבין: האם אסור לאיכר אוקראיני לבקר בחו"ל ולהביט בתמונות?

ובנוגע לתגובת האיכר על התמונה וכו':

מסגנון המכתב של אדמו"ר נ"ע, לכאורה נראה כדברי הרי"מ "שמוהרש"ב לא סיפר שהוא הי' נוכח בשעת מעשה, שהרי לא נאמר שם אלא 'ויהי היום ויבוא איכר אחד'". אלא ש"דא עקא" להרי"מ "שסיפור זה הוא קדום בהרבה לצייר ראפאעל . . והוא פלא".

ולכאורה גם זה "לא נפלאת היא", בקחת חשבון אשר ישנם סוגי תמונות כמו "סטיל לייף" או "פעסטארעל סין" אשר ציירים במשך אלפי שנים חוזרים עוד הפעם על אותו "זר פרחים" או אותו "ציפור" העומד על עץ או שבולת וכו'. כמו"כ הלימוד והלקח מהחושים וכו' הגנוזים גם בפשוטי עם וכו', ג"כ לא נדיר הוא.

ובאם שכן למה למצוא כעין דופי בהסיפור, בה בשעה שיכולים לומר בתכלית הפשיטות שסיפור כזה קרה פעם לפני אלף שנים עם הציור של צייר אחרת ולאחרי כן קרה כעין זה לאחרי חמש מאות שנה – לכה"פ – עם תמונה אחרת, התמונה של הצייר "ראפאעל".

בטח כוונת הרי"מ בשאלותיו היתה טובה וכו', אבל חושבני שעל שאלות כעין אלו חל הכלל של "חכמים הזהרו בדבריכם וכו'". (ועייג"כ בספר "עבודת הקודש אצל הרבי מליובאוויטש" עמודים צו-צז, וע' קס.)