שלשה סוגי הגהות יבואו להלן. א) הגהות של חוסר דיוק בהתאמה בין הציונים. ב)הגהות ביתיר- הערות מיותרות ובלתי צודקות לענ"ד. ג) הגהות בחסיר- למרות שמצד אחד יש להם שפע של ציונים מיותרים, הרי מצד שני הזניחו ציונים חיוניים. לפעמים ההערות תהיינה זוטות בלבד- בטעם ובסגנון, ולפעמים תהיינה הערות בתוכן ובהבנה; אך למפעל כזה שניהן חשובות, בכדי להוציא דבר נאה ומתוקן. ואולי יתקבלו ההערות, וממילא מיניה ומיניה וכו'. (ההערות יבואו על סדר האותיות של כל סימן וסימן)

סימן א (מהדו"ב)

קודם אעיר על ענין שלא אתרמיז בשום אות. משום מה קראו בכותרת לכל ה11 סימנים, כולל המדו"ק, בשם "הלכות השכמת הבוקר" בשעה שהמדו"ק שנדפסה בווילנא (ואני מדייק ווילנא כי לא ראיתי הדפו"ר, ואולי שם הוא בצורה אחרת) נקראת חציה "הלכות הנהגת הבוקר" וחציה "הלכות נטילת ידים", האם כך הוא בדפוס ראשון? ולהעיר שבאליה רבה קורא אף הוא לכל הסימנים עד הל' ציצית "דין השכמת הבוקר".

א. בציון המקורי צוין, "משנה פ"ה דאבות". ולא ציינו, כדרכם בכל מקום, איזו משנה.

יא. על דברי הרא"ש שיש לכל יראת שמים לקונן באשמורה על הגלות, מציינים בנוסף על הרא"ש לרב האי גאון הובא בספר הנר. וכי מזה זה חשוב להבנת דבר השוע"ר, לציין לספר שאך זה התגלה מן גניזה כלשהי והודפס?

יב. על הביטוי "וכל החיל אשר נגע בלבו" מציינים ע"פ שמואל א' י' כו. אין אחידות כאן, במקומות אחרים אין מציינים מקורם של ביטויים, ראה לדוגמא בסוף ס"ד מהדו"ב סוס"ב "קדוש יאמר לו", והוא ע"פ פסוק בישעי ד, ג ולא ציינו.

יג. מציינים "כתבי אריז"ל". מוזר, כיום מציינים ישיר לפע"ח וכיו"ב. מביאים באותה אות המג"א "מרקנטי פרשת בראשית". אם כבר מביאים שזה מרקנטי, מדוע לא ציינו הדף והד"ה -להקל על החיפוש? והוא (כמצויין במ"א מהד' מכון ירוש') יד, א ד"ה ספר הזהר. ועוד תמוה ביותר, הרי קימה בחצות מבואר לכל לראש בזוהר, שציינו להלן באות כ"ו מפר' ויקהל, ומדוע לא ציינו הזהר כאן כמקור הראשי?

יד. מציינים כמקור "מקור חיים לר' יאיר בכרך". כיצד ספר שי"ל רק לאחרונה מכת"י, מהווה מקור לאדה"ז, האם יש להם ראיות שאדה"ז ראה את הכת"י? יש לציין בכגון דא: ראה מקור חיים!

טו. על דברי אדה"ז "ולקונן מעט במזמור על נהרות בבל וכיוצא בו" העירו: "כמו מזמור למנצח בבוא", והרי המעיין בתיקון חצות כפי שנדפס בסידורי האריז"ל יראה שמזמור זה אינו קשור לקינה אלא לתשובה אחרי הקינות (כמו שזה חלק מקריאת שמע על המטה) ומדוע ציינו למזמור זה? ברור שיש לציין למזמור "מזמור לאסף", או אחרים שם "כמו שנדפס בסידורים". וביותר תמוה שציינו "ראה תניא פכ"ו", ושם כתוב ברור: "תיקון האריז"ל לומר מזמור זה אחר תיקון חצות קודם הלימוד כדי ללמוד בשמחה", הרי שאין זה חלק כלל מהקינה!

יז. על המלים בסוגריים "כמו שנדפס בסידורים" ציינו "וגם בסידור רבינו". ולא ציינו לכל לראש להכוונה המקורית של המלים, (כי בעת כתיבת הדברים, סידור רבינו טרם הושלם והתפרסם, ובמיוחד שכותב "סידורים" לשון רבים) לסידורי האריז"ל השונים, כגון סידור רבי שבתי וכיו"ב. או סידור השל"ה.

יח. לא ציינו על המלים "וגלות השכינה", גם לדברי אדה"ז בהערה לתיקון חצות, ששם דוקא נתבאר ענין זה בארוכה.

כ. על הציטוט מברכות דף ג' "אוי לי שהחרבתי את ביתי וכו'" באים בשלל ציונים, וכותבים שבברכות דפוסים שלנו "בנוסח אחר קצת, והנוסח שלפנינו בכת"י מינכן תוס' רבינו יהודה מנורת המאור". דעת לנבון נקל שלאדה"ז לא הי' כת"י מינכן, ובוודאי שאב הלשון ממנורת המאור (כדרכו שעשה שימוש רב בספר זה), ולמה לא ציינו לכל לראש למנורת המאור? ואם יש צורך משום מה (הרי אפשר להפנות למנוה"מ מהדורת קנצלבוגין, ושם כבר צוין שכ"ה בכת"י מינכן) לבסס הנוסח, יש להוסיף: וכן הוא בכת"י מינכן ועוד. לבסוף ציינו "מלחמת מצוה להרשב"ש", בלי ציון הדף או הפרק?

כג. על דברי אדה"ז שאחרי התיקון יש "לעסוק בתורה", כותבים בסגנון של פסק: "בשמחה" ומציינים שכ"ה במהדו"ק ובתניא פכ"ו, וכי תפקידם לפסוק? ומנין להם הסיבה למה השמיטו רבינו? הי' צריכים לציין, שבמדה"ק ובתניא מבואר שיש ללמוד בשמחה, ולא בלשון מוחלטת.

כד. על כך שכותב רבינו שיש לעסוק "בתורה שבעל פה", ציינו אל העולת תמיד וא"ז, המביאים את הדברים בשם הלבנת הספיר, ומציינים עוד לראשית חכמה שער הקדושה פ"ז. ואח"כ כותב: "ואולי הטעם כי אין לעסוק במקרא בלילה". ומציינים המקור לבאר היטב סי' רלח.

ראשית תמוה, וכי עניינם לנמק הלכות? שנית, הטעם בלתי נכון. כי הלא המקור של האלי' זוטא הוא מלבנת הספיר, שחיברו רבי דוד בן רבי יהודה החסיד נכד הרמב"ן- א' מהראשונים, והלא האיסור ללמוד בלילה מקרא מקורו מאריז"ל בלבד, א"כ כיצד יתכן שזהו הטעם?

שלישית, הלא הטעם מבואר להדיא בראשית חכמה שם, משום שמשה למד תושבע"פ בלילה דוקא. (ואע"פ שכמה רואים (ראה קובץ אור ישראל גליון טז ע' קל) במדרש זה יסוד לדברי האריז"ל, הרי בראשית חכמה שם לא מבואר הטעם (שבכתבי האריז"ל) בגלל שבלילה יש דינים, אלא רק הוכחה שזהו הלימוד של הקב"ה בלילה, דזה הטעם שיש ללמוד תורה בלילה, ראה ר"ח שם בארוכה.) בסוף ההערה הארוכה ביותר מציינים, "וראה שער המצות פ' ואתחנן", ולפלא שהלא זה המקור הראשון של לא ללמוד תורה בלילה! ולמה זה נכתב רק כ"ראה".

כט. על הגמרא "כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו" מצויין במקור "סוף תמיד", ומשום מה הוסיפו "תנא רבי חייא", וכי בכל מקום מציינים שם אומרו?

מז. .בשו"ע כתוב "שנאמר מלא כל הארץ כבודו". ועל כך מעירים אבל לקמן במהדו"ק ובסידור הביא הפסוק הלא את השמים ואת הארץ אני מלא. וכי עניינם לפתור כל השינויים בין המהדורות? הלא יש עשרות אם לא מאות שינויים ביניהם, ולא העירו אף פעם! וכאן הלא זה אינו נוגע להלכה או מנהג בפועל.

נג. במקור צוין ל"הרב רבינו יונה בשערי תשובה". ואכן טרם מצאתי בשערי תשובה, אך יש לציין לספר היראה אות ב' "ובשומו הדברים האלו על לבו תבער אהבת הבורא בלבו". וכאן יש להעיר ענין כללי . ברוב הדפוסים חילקו הספר היראה לאותיות ובכן כדאי לציין או לפי אותייות הללו או לפי ד"ה של הקטע המסויים כי לפעמים קשה למצוא הדבר רק אחרי חיפושים.

נז. מציינים לספר היראה בלי האות, והוא באות ב'.

סא. מעירים "ולכן אומרים אותו [מודה אני] אף שמברכין אח"כ ברכת אלקי נשמה", שוב עולה התמיהה, וכי מסבירים הם? מספיק לציין לקונ' תורת החסידות!

סה. מציינים הרר"י מובא בב"י סי' פה. הלא דרכם בכ"מ לכתוב הרב רבינו יונה בלי ר"ת? ולמה לא ציינו מקורו, על הרי"ף ח. ב ד"ה לא יברך?

פג. מציינים ללקוטי סיפורים של פרלוב בנוגע המנהג שלא להציב הרגליים לפני הנטילה, ושם מבואר רק תוכחת ר' גרונם אסתרמן, הציון היחיד המוכיח שכך מנהג חב"ד הוא להערת הר"י מונדשיין בהעו"ב המצויין שם, שמביא שכך אמר כ"ק אדמו"ר הריי"ץ נ"ע.

פ"ד. מציינים לשל"ה מסכת חולין. ויש להעיר כאן הערה כללית שלפעמים מציינים לשל"ה לפי הדף, ראה מהדו"ק סימן א אות כד, וצ"ע באיזו מהדורה השתמשו (והציון שם הוא לפי אמשטרדם תנח, והוא ציטוט מציונים של הר"נ מנגל), ולפעמים כותבים של"ה מסכת תענית, ראה סי"א מהדו"ב אות קא. ולפעמים בלי מלת "מסכת". ובכלל מדוע לא מציינים הד"ה, כפי הנהוג לאחרונה (ראה שו"ע מהד' מ"י.)

צב. על המילים בשוע"ר "טוב מאד לומר פרשת הקרבנות שהן עולה ושלמים ותודה וחטאת ואשם ודאי ותלוי ...ושאר כל המנחות" העירו: "ואינן בנוסח הסידור". והערה זו תמוהה ביותר, וכי זה שייך לנוסח הסידור? האם יש סידור שפרשיות אלו מופיעות בהן כחלק מן התפילה?

ועוד כתוב שם במפורש בשוע"ר: "ככתוב במעמדות", הרי שזה שייך למעמדות בלבד, שאומרים בדר כלל אחרי התפלה?! ועל זה יתכן אולי הערה, שאדה"ז –בניגוד לסידור השל"ה או עמדין- לא הביא את המעמדות. ומאידך יש לציין, איפה כן מופיע המעמדות? והתירוץ הוא כנ"ל: סידור השל"ה.

פט. בהסעיף מדובר על כך שהעת רצון למעלה הם למעלה מגר המקום והזמן ומאיר בכל מקום ומקום בזמנו הראוי לו ומסיים שזהו גם הטעם ששורה בחו"ל ביו"ט שני של גליות "ולכן גם בני א"י הבאים לארץ חייבים בקדושת היום, אף שדעתם לחזור כמו שנתבאר בהלכות יו"ט". ועל כך מציינים שלל של ציונים. ללקו"ת שמיע"צ תו"ח פ' שמט ,ב. ומוסיפים: ועי' לקמן סי' תסח ס"י סי' תצו סעיף ז.

והנה לכל לראש הי' צריכים לציין מיד לס' תצו, ואע"פ שיש הבדל גדול לכאורה (כפי שדנו על כך בער הכלל ועוד) בפסק, כי שם עפ"י המדו"ק ורק מפני המנהג וכאן על פי דין. בכל זאת בכך מעוניין הלומד לדעת מיד: מה נאמר בהל' יו"ט. ועוד הציון לתסח מיותר לגמרי, כי כבר מצויין בתצו שם בפנים השו"ע. ואח"כ לציין ללקו"ת ועוד.

קא. מציינים לשל"ה תענית (בד"ה וז"ל אחי) המהווה מקור לדברי רבינו "ואם יודע שנתחייב באיזה קרבן כגון עולה על ביטול מ"ע, או על הרהור הלב בלא תעשה, ותודה לארבעה הצריכים להודות". ולפלא שלא ציינו, כדרכם בכגון זה, המקורות על מה העולה באה, ועל מה התודה.

על כך שהעולה באה על העשה, יש לציין לתו"כ ויקרא א' פ"ד ,ח. זבחים ה, ב. ועל כך שהעולה באה על הרהור הלב יש לציין לירושלמי יומא פ"ח ה"ז. ובויק"ר ז, ג. תנחומא צו ז. (ועדיין חידוש הוא שאדה"ז פוסק שזה הרהור על לא תעשה!)

והמקור שהתודה באה על הד' שצריכים להודות הוא מדברי רש"י עה"ת (צו ז' י"ב) ד"ה אם על תודה: "אם על דבר הודאה על נס . . .כגון יורדי הים והולכי מדברות וחבושי בית האסורים וחולה שנתרפא שהן צריכין להודות". וראה דברי הרא"ש (ברכות פ"ט ס"ג): "ברכת הגומל במקום תודה נתקנה". וראה דברי אדה"ז סי' תנח ס"ה: "שהיוצא מבית האסורים חייב להביא תודה". ואף זה מקורו בדברי הרא"ש ב'הלכות פסחים בקצרה מרבינו אשר ז"ל' (נדפס אחרי פסקי הרא"ש), הלקוח כנראה מדברי המנהיג (מהד' רפאל ע' תפד), ושם הלשון: "דאמ' בפ' הרואה (ברכות נד), ארבעה צריכי' להודות ולהביא תודה". ושמא היתה גירסא כזאת בגמרא? ולפלא שלא ציינו ללקו"ש חל"ב ע' 107 הע' 20.

ובשל"ה שם הלשון: "וקרבן תודה בא על מי שנעשה לו נס שחייב להודות יודו לה' ...". ויש לציין לתנחומא (הישן) צו שם, "אבל התודה שהיתה באה על הנס היתה באה", (ובתנחומא בובר הגירסא "על חנם! ולא העיר מאומה, ובוודאי שהאותיות הדומות- ה' במקום ח' , ומ' סופית במקום ס'- גרמו לשינוי).

סימן א' מהדורא קמא

בהערות דלהלן יבואו בעיקר השוואות לציוני מהדו"ב המוכיחות אי-אחידות מתמיה, כאילו אין קרבניט לספינה.

ז. על המשפט בס"א "ואל יאמר הנני שיוכב במטתי ואלמוד וכו'", מציינים בנוסף לעולת תמיד וא"ז, שכבר צוין במקור, גם לאליהו רבה סק"א. ומוזר שבמהדו"ב לא ציינו לכך, ופתאום גילו כאן הא"ר? ובמיוחד שדוקא במהדו"ק מעולם לא ציין רבינו לא"ר! וכן מדוע לא מציינים שכ"ה מהזהר או לציין ששם נסמן. והערה כללית: אין אחידות לפעמים מציינים "וש"נ", ולפעמים מפרטים כל המ"מ? מה הכלל? עוד הערה: הרבה דברים המבוארים בא"ז גם מצוי בספרו א"ר ולפעמים מצינים ולפעמים לא, האם יש שיטה בזה?

יד. על נוסח מודה אני, מצוין במקור "סדר היום". והוסיפו שלל ציונים. בכלל למה לא ציינו למהדו"ב וש"נ. ובפרט שכמה ציונים כן הביאו, ואילו המג"א דוקא השמיטו. וכן לא ציינו, כמו במהדו"ב, "סדר היום בראשיתו". מהו הכלל?

יז. על כך ש"מותר להרהר בדברי תורה בידים מטונפות" מצוין במקור הרב רבינו יונה ברכות פ"ב. ובמהדו"ב אות ס"ה הביאו רבינו יונה בלי ציון הפרק. ובכלל, למה אי אפשר לציין מקום הרר"י בדפי הרי"ף?

כד. על המשפט "כל מדקדק במעשיו יזהר שמיד שניעור משנתו יטול ידיו ...ובזה ינצל מהוצאת שז"ל" ציון ל"של"ה" והוסיפו קכ"ד, ב. ולפלא שכאן ציינו הדף! וציינו בסוגריים "הובא ג"כ בא"ר" ולא ציינו לעטרת זקנים שקדם לא"ר בזמן. והנה חיפשתי בשל"ה, ולענ"ד אין ההוספה על ניצול משז"ל בשל"ה שם, או במק"א. ההוספה, עד שיכולתי לברר, מקורה רק בבאר היטב סק"א.

לא. על המלים "ויש לעסוק בתורה שבעל פה", ציינו כתבי הארי"זל. עולת תמיד ואלי זוטא וכו'. והנה יש כאן ציונים על שני דברים נפרדים א) על כך שיש לעסוק בתורה שמקורו מכתבי האריז"ל. ב) שהלימוד הוא בתושבע"פ, וזה מקורו בעולת תמיד וא"ז מלבנת הספיר. ולעיל אכן עשו שני ציונים ע"כ, ולמה כאן לא? וזה מבלבל.

לד. "טוב מעט . . .בכוונה וכן בתלמוד תורה", וציינו למקור חיים סי' א' סעיף ד'. ולכאורה כשמציינים לספר שעל סדר השו"ע אין מציינים הסימן שאוחזים בו. ובמיוחד שרק בחמש אותיות לפני כן- אות כט, ציינו למקור חיים בלי ציון הסימן!

מח. מביאים שם ה"דרישה בשם המהרש"ל בשו"ת סי' ס"ד הובא גם בפרי מגדים". ולא אדע מדוע יש צורך לציין שהובא גם בפמ"ג, וכי הדרישה או שו"ת רש"ל אינם ספרים מצויים? ובמיוחד שבמדו"ק הפמ"ג טרם נדפס!

נד. על ההלכה ש"טוב לומר בכל יום פרשת העולה..." העירו "ואינו בנוסח הסידור". האם יש סידור בעולם שהפרשיות הללו מופיעות בתוכו כחלק מן התפלה מלפניו או מלאחריו?

נח. על ההלכה שאם יודע שחייב חטאת יקדים אמירת חטאת לפני העולה מצויין במקור "מ"א. ועל ההמשך שם על המשפט "והעולה הוא דורן" הי' ראוי לציין זבחים ז' ב.

נט. על ההלכה ש"פרשיות הקרבנות לא יאמר אלא ביום", מציינים אורחות חיים, כל בו, ובמהדו"ב אות קב לא ציינו לכל הנ"ל. ומאידך ציינו רק להטור, שלא ציינו כאן!

סג. על ההלכה ש"צריך לומר פרשת הקרבנות מעומד וכן מזמור לתודה" מצוין במקור "יד אהרן". ויש לציין מיקומו. הגהות הטור (מהר"י סרוג). והעירו: "וכ"ה מנהגינו". דהיינו למרות שבמהדו"ב ס"ט מבואר שלגבי אמירת הקרבנות אין לאומרם מעומד, בכל זאת במזמור לתודה כן עומדים. ומנין להם שכך המנהג? מה מקורם? אלא הדבר מבואר באריכות בלקו"ש חי"ב ע' 28-9 ובהערות שם, ובלי הציון ללקו"ש אין לכך כל משמעות.

ועוד יש הערות רבות על שאר הסימנים כהנה וכהנה.

בקשר לימים הנוראים הממשמשין ובאין, באתי לחזור ולכתוב ע"ד ענין שכבר עוררתי עליו (חורף תשנ"ז), ובהרחבה יתירה ממה שנכתב אז, וכולל ענינים שלא נתבררו כל צרכן בעת כתיבת ההערה הראשונה, וכן שלילת עוד קס"ד (חוץ מקס"ד של קצת מן עמא דבר, ושל אוצר מנהגי חב"ד וכו', שהשגתי עליו אז), כדלקמן.

לשלימות הבנת הענין יש להוסיף כמה הקדמות:

א) סדר הפיוטים שאצלנו היום אינו בשלימות, היינו שלפעמים אומרים רק חלק מהפיוט כמו שהיא במקור (כמו "כאהל הנמתח" במוסף ליו"כ ע' 307 (1370) שברובא דרובא דמחזורים נדפס רק חציו, קטעים מאות א' "כאהל הנמתח" עד אות כ' "ככוכב הנוגה" והסיום - אות ל' - ת'- חסר.)2

ב) ובנוגע לעניננו, יש פיוטים שיש בראשם שורה אחת או יותר, כעין "כותרת" המשמשת כהקדמה ומבוא לעצם הפיוט, ונאמרת "חזן וקהל". לפעמים שורה זו (או אחת מהשורות, אם הן רבות) חוזרת על עצמה לאחר סיום הפיוט (כמדומני שנשתמר במנהג חב"ד רק פיוט א' מסוג זה, והוא "אומץ אדירי כל חפץ" במוסף ליום א' דר"ה, ע' 129 (152), ששורה "אם לא למענו" חוזרת ע"ע בסיומה.) ולפעמים השורה או השורות חוזרות ע"ע לאחר כמה חרוזים מהפיוט, כמו בשבעת השורות "שמו מפארים" וכו' עד "כל יושבי תבל", ע' 86 (104) ששורה אחת נשנית לאחר כל ג' חרוזים מהפיוט "אדר והוד" שלאחריהם (וכעין זה גם בשחרית ליו"כ, ע' 239 (301) ובמוסף ליו"כ ע' 287 (350)).

בהרבה מפיוטים אלה אומרים כיום רק "הכותרות" בלבד, ושאר הפיוט משמיטים. וזה לפעמים רק במקצת המחזורים האחרים ובמנהג חב"ד3, ולפעמים בכל המחזורים4.

ג) על-פי-רוב, הפיוטים בחזרת הש"ץ מהתחלתה עד קדושה כולן ממחבר אחד בכל תפלה5 (חוץ מכמה פיוטים שמפייטן אחר, כמו "אתה הוא אלקינו" בשחרית כל התפלות), וע"כ מובן שיש קשר המשכי ביניהם.

ד) בסדר הפיוטים שבארצות האשכנזים היו קיימים שני מנהגים - מנהג אשכנז (סתם, ונקרא גם מנהג אשכנז המערבי) ומנהג פולין. למעשה, ברוב תפוצות האשכנזים היום, וכן במנהג חב"ד, מתפללים כמנהג פולין6.

- ב -

ומעתה לפיוטים עליהם נסובה הערה הזאת.

הקורא במחזור חב"ד ע' 86-88 (104-106) לאחר סגירת הארון נתקל בכמה שאלות המעוררות, ובכמה דפוסים אף פוגע בהוראות שונות ומכחישות זו-את-זו (כדלקמן). וקודם שנסקור אותם, יש להקדים סדר הפיוטים בשאר מחזורים (אליהם צויין במחזור חב"ד);

ליום א' דר"ה

(כשחל בחול)

כותרת "תעיר ותריע" (ופיוט "אדרת ממלכה"),

כותרת "ובכן וה' פקד וכו' צאצאיה וכו'" (ופיוט "אם אשר בצדק").

כותרות "מלך ממלט, מלך זכור" (ופיוט "אאפיד נזר". כל ג' פיוטים הנ"ל חסרים בקצת מחזורים ובמחזור חב"ד.)

פותחין הארון וממשיכים "ה' מלך כו' אדיר איומה".

ליום ב' דר"ה

(כשחל יום א' בחול)

כותרת "שמו מפארים" ופיוט "אדר והוד" (במיעוט מחזורים הפיוט חסר).

כותרות "ישפוט תבל, והוא באחד" (ופיוט "אתן לפועלי". חסר בקצת מחזורים ובמחזור חב"ד.)

וממשיכים בכותרות "אדון אם מעשים, הן לא יאמין" (ובכמה מחזורים גם הפיוט "שבתי וראה"), פותחין הארון וממשיכים "מלך עליון".

כל הסדר הנ"ל מתאים לכוונת הפייטנים, שכל הפיוטים בסדר זה קשורים לאלה שלפניהם ולאחריהם. אך נתקבל המנהג לשנות סדר זה כשחל א' דר"ה בשבת, שהרי פיוט "אדרת ממלכה" בעיקרו תחנה על מצב הגלות (שאינו מתאים כ"כ לשמחת השבת) וכותרות "מלך ממעט, מלך זכור" מדברים על תקיעת שופר, וע"כ "היפכו היוצרות" (כפשוטו!) ואמרו במקום הנ"ל הפיוטים של יום ב', בהשמטת הקטעים שמדברים על תקיעת שופר, והשלימו פיוטי יום א' ביום ב', ביחד עם קטעים הנ"ל, ובכן הסדר כך:

ליום א'

(כשחל בשבת)

כותרת "ובכן וה' פקד" כבחול:

כותרות "שמו מפארים" ופיוט "אדר והוד" (בהשמטת הכותרות "שבח מגדול" והקטעים "עמוסיך וכו'" המיוסדים עליה):

כותרות "ישפוט תבל וכו'" (כביום שני, כשחל יום א' בחול): וממשיכים כרגיל.

וליום ב' (כשחל ביום א' בשבוע):

כותרות "תעיר ותריע", "מלך ממלט, מלך זכור" (כביום א' שחל בחול):

משלימים כותרת "שבח מגדול" וקטעי "עמוסיך וכו'" שהשמיטו אתמול:

וממשיכים "אדון אם מעשים וכו'" כרגיל.

- ג -

נעבור עכשיו לסדר המופיע במחזור חב"ד:7

לאחר סגירת הארון יש ג' הכותרות "תעיר ותריע, מלך ממלט, מלך זכור", ונסמן לאמרן רק "כשחל בחול", ואח"כ הכותרת "ובכן וה' פקד וכו' צאצאיה8" ונכתב קודם שזהו "ביום א' דר"ה",9 ואח"כ פסקא בסוגרים, וז"ל:

ובמחזורים כתוב שכשחל יום א' בחול א"א זה כ"א ביום שני.

מהנ"ל ס"ב מובן שהכוונה לכל מה שלקמן, דהיינו מן "שמו מפארים" עד "נורא וקדוש", ע' 88 (106) – שכל זה במחזורים מיועד ליום שני, וא"א אותם ביום א' אלא אם חל בשבת (בהשמטת הקטעים שמדברים בתקיעת שופר, כנ"ל). ונמצא, שאם מקיימים הוראה זו, צריכים לעבור מיד לאחר "ובכן" אל "ה' מלך", ע' 89 (107).

אכן רוב המתפללים במחזור אינם יודעים פני הדברים, ולמה מכוון "זה" שא"א כ"א ביום שני, וגם הלשון "במחזורים כתיב" סתום, האם אנו מקיימים זה או לא. ואם מקיימים, שמשמיטים משהו - מה זה שצריכים להשמיט?10

אך רוב המתפללים נוהגים לא לקיים הוראה זו, ולומר כל הסדר בין ביום א' ובין ביום ב'. ואף כי - בלשון כ"ק אדמו"ר (הוספה ללקוטי מנהגים11 הערה 13) "צ"ע מקורו, בכ"ז כיון שלא שמעתי הוראה בזה מכ"ק מו"ח אדמו"ר לא רציתי לשנות". והכוונה - לשנות מדפוסי מחזור חב"ד שעד אז.

וכן גם נדפס בשוה"ג בדפוסים חדשים דאה"ק על שורה הנ"ל, וז"ל: "מנהגנו ע"פ המו"ל הראשון של המחזור - שאומרים תמיד הן ביום א' והן ביום ב'."

על תפיסה הנ"ל בהערתו של כ"ק אדמו"ר נרחיב לקמן ס"ה ואילך.

- ד -

עוד ספק, הנובע מאי-ידיעה מהו "במחזורים כתוב", מזדקר כעבור ב' עמודים:

לאחר הפיוט "אדר והור" יש במחזורנו ב' השורות "ישפוט תבל, והוא באחד", ואח"כ קו המפסיק (המשמש בדרך-כלל כהבדלה בין יום א' ליום ב') וציון "יוצר ליום שני של ראש השנה" וב' הכותרות "אדון אם מעשים, הן לא יאמין". סדר ההדפסה גרם להטעות לרבים ששורות "ישפוט תבל וכו'" מיועדות רק ליום א', ובכמה מחזורים חדשים נדפס הדבר בפירוש. וכן נדפס באוצר מנהגי חב"ד ובגליוני "התקשרות".

אך לכאורה אין שחר לנהוג כן, שהרי כפי שכבר הראינו, שורות אלו "ישפוט וכו'" מיועדות בעיקר ליום שני, ונאמרים (בשאר מנהגים) ביום א' רק אם חל בשבת. ודיינו לחידוש שבמחזור להגיד בשני הימים, שבעצמו הוא דבר ש"צ"ע מקורו", ואפושי חידושא לא מפשינן, לדחות אמירתם לגמרי מיום שני ליום ראשון, שע"ז אפשר להוסיף ולהגיד "וצע"ג מקורו."12

שוב שמעתי שכך נהגו ב770- (לומר זה רק ביום א') אך ידוע שבעניני מנהגי בית-הכנסת לא התערבו הנשיאים, ויש לברר אצל בעלי-התפלה אם מעולם קבלו איזו הוראה בזה, ובאם לאו יש להניח שלא ידעו להבין את אשר לפניהם.

(בתשנ"ז הצעתי לדחות שורות "אדון אם מעשים וכו'" לעמוד הבא, כדי להבהיר שכל הנשאר אומרים בב' הימים13, והעירני ח"א שיש עצה קלה יותר - רק להסיר את קו המפסיק, שמסלק הרושם שנוצר לחלק הפיוטים בין ב' הימים.)

- ה -

נבוא עתה להערת כ"ק אדמו"ר שנזכרה בקיצור לעיל, ונראה אם תפיסה הנ"ל נכונה (שאין לשנות מסדר שבפנים המחזור, שהוא לומר הכל בשני הימים).

וז"ל ההערה: בענין אמירת הפיוטים תעיר ותריע וכו': בכל המחזורים שראיתי א) אין אומרים ביום ב' מה שכבר אמרו ביום א'. ב) בשבת אין אומרים: תעיר ותריע, מלך ממלט, מלך זכור, שבח מגדול14, עמוסיך.. פשעם.. צמחיהם (ע"פ מחזור אשכנז - ויניציאה שנת בעת"ה - משמיטים בשבת ג"כ: כל יושבי תבל, קרית משוש, שמים וארץ, תוקף אראלים). ג) כשחל יום א' בחול אומרים כהנ"ל בסעיף ב. והשאר - ביום ב'. כשחל יום א' בשבת - אומרים כהנ"ל ביום ב' והשאר ביום א'. - המו"ל הראשון דמחזור חב"ד, כתב לומר כל הפיוטים הן ביום א' הן ביום ב' - מלבד בשבת שא"א הנ"ל בסעיף ב', כמובן - ואף שצ"ע מקורו, בכ"ז כיון שלא שמעתי הוראה בזה מכ"ק מו"ח אדמו"ר לא רציתי לשנות. והרי כמה פיוטים אומרים הן ביום א' הן ביום ב'. פרט לחרוז "ובכן וה' פקד" שציינתי לאמרו רק ביום א', עפמש"כ בלבוש סתקפ"ד שאומרים אותו מפני שקורין היום אותו פרשה". עכ"ל.

והנה שמעתי מפקפקים בדבר, אם למעשה בפועל לדעת כ"ק יש לומר הכל בשני הימים או לא, ומציינים לתופעה כעין זו במכתב כ"ק בענין סליחות לצום גדלי', וז"ל:

הערה: נ"ל, אשר כשאומרים הסליחות בסדר התפלה אין לומר גם הפיוט אז טרם כו' - כיון שהוא פתיחה ואין לזה ענין באמצע התפלה, אבל לא מלאני לבי להורות כן עד שאמצא עוד ראי' לזה. עכ"ל.

מנהג אנ"ש בזה היא - בהתאם לכך - להשמיט גם הפתיחה "אז טרם" כו', אף שכ' כ"ק בפירוש שלא מלאו לבו להורות כן. אם כן - יכולים לטעון - למה י"ל כל הסדר הנ"ל בשני ימי ר"ה - והלא כ"ק פקפק עלי' בהערה, באמרו שצ"ע מקורו, ורק שלא רצה לשנות בפנים - וא"כ אולי יש לקיים השורה "במחזורים כתוב"?

אבל באמת אי אפשר לומר כן. שישנם הוכחות שכ"ק לא העתיק מנהג שאר המחזורים בכדי ללמוד ממנו למעשה, אלא לפלפולא בעלמא, ומ"ש "לא רציתי לשנות" אין הכוונה רק בפנים המחזור, אלא גם כפשוטו.

והראי': א) הסדר שמעתיק כ"ק אינו בדיוק כפי שאר המחזורים שראה, אלא כשחל יום א' בשבת, אבל כשחל יום א' בחול שונה הסדר, שלפי ההערה "אומרים (ביום א') כהנ"ל בסעיף ב', והשאר ביום ב'", שמשמע שאומרים גם החרוזים "שבח מגדול, עמוסיך וכו'" ביום א' ומשמיטים אותם ביום ב', ולא מצאתי כן בשום מחזור15, ובודאי אין לומר שסדר כזה הי' "בכל המחזורים שראיתי" כלשון כ"ק!16 (וכן לא מוזכר במחזור ויניציאה בעת"ה - אלי' מציין כ"ק בהערה, וא"כ בטח שראהו - ענין הנ"ל לומר "שבח מגדול וכו'" ביום א', כשחל בחול) וההסבר היחידי בזה הוא - שלא הי' מן הצורך לדייק בזה, שבלא"ה אין מנהגנו כן, אלא להגיד הכל בשני הימים כנ"ל.

ב) המובא בסוגרים בענין "מחזור אשכנז" שע"פ משמיטים בשבת ג"כ "כל יושבי תבל, קרית משוש וכו'" וודאי לא למעשה הוא, דאין נוהגים כן, וגם אינו מסתבר, שהרי מחזור הנ"ל היא לפי מנהג אשכנז (סתם), השונה בסדרו בהרבה פרטים ממחזורנו!

משנויים הבולטים (שראיתי במחזור הנ"ל): "ונתנה תוקף" אומרים רק במוסף ר"ה ולא ביו"כ (ובמקומו יש פיוט אחר), חסרים כמה פיוטים עקריים כמו: "יראתי" ליום א' דר"ה,17 "אתה הוא אלקינו", "ובכן וה' פקד", ועוד יש שינויים בסדר הפסקאות של "זכור רחמיך" "כי אנו עמך" ביו"כ, וכו' וכו'. ובכל אלה מנהגנו - מנהג פולין - שונה לחלוטין, ובשביל מה יש לנקוט מנהג מחזור הנ"ל במחזורנו?

ואם נותרו "מתעקשים" לומר שאולי דווקא בחר כ"ק במקרה זה לנהוג ע"פ מחזור "אשכנז" להשמיט "כל יושבי וכו'", מטעם הכמוס עמו, הנה "מעשה רב" יוכיח דלא כוותייהו:

שהרי במחזור הקודם - שנת תש"ט, ונספח לסי' "רוסטוב" תש"ז - עדיין היתה מבוכה בנוגע לקטעים הנ"ל, וכותרת "שבח מגדול" שלפני הפיוט "אדר והוד" נשמט לגמרי, ועל חרוזי "עמוסיך וכו'" לא נסמן שא"א בשבת, ותוקן הדבר במחזור השלם, וניתוסף הכותרת "שבח מגדול" ונסמן עליו "א"א בשבת", וכן על "עמוסיך" עד "כל יושבי", ולא עד בכלל18.

הרי שאף שאין שייך הטעם ד"לא רציתי לשנות", שלא היתה שום רמז בדפוס קודם מה משמיטים בשבת, אעפ"כ לא צויין להשמיט "כל יושבי ... קרית וכו'", וא"כ מוכח שמה שנזכר השמטתו בהערה אין דעת כ"ק לקבלו למעשה, ולא כתבו אלא להעיר ולציין, ומזה תקיש גם לשאר ההערה. והעיקר - כנ"ל - לא לשנות מכפי שנדפס לפועל בפנים המחזור.

- ו -

ובאשר לאי-ההקבלה בין זה ובין הנוהג בצו"ג - הנה על זה לכאורה הי' שייך לומר ש"ערביך ערבא צריך", ומי יגיד לנו אם מנהג אנ"ש בזה נכונה היא, ובכלל - זכורני שפ"א - בשנת תנש"א או תשנ"ב - אמר כ"ק בעצמו הפתיחה הנ"ל (עליו כתב שנ"ל שלא לאמרו, אבל לא מלאו לבו להורות כן)19.

ואעפ"כ, כד דייקת יש לחלק בין שני הענינים, ושערי תירוצים לא ננעלו, ונראה החילוק גם משינויי לשונות שבהערות הנ"ל, אך לא אכנס לזה, כי מסתייג אני מלהגיד "פירושים" בדברי הרב, אך בענין עצמו יש חילוק בולט:

עצם שמות הענינים בם נכתבה ההערה שונים לגמרי: בסליחות הוא מכתב שנכתב לכתחילה כדי לברר סדר הסליחות, משא"כ ענין הפיוטים "תעיר ותריע" בא באמצע - כשמו כן הוא - הוספה ללקוטי מנהגים, שבו ההערות בטבעם לאו דווקא מוגבלים להוראה למעשה, ומן הרגיל הוא שיבואו ביאורים מן הצד20.

ויש להוסיף בזה: בזמן כתיבת המכתב שבסליחות לא הי' החשש ד"לא רציתי לשנות", שעד אז לא הי' עדיין סדר מסודר לסליחות צו"ג, ועכ"פ לא באופן רשמי, וא"כ, החסידים שכל מנהגם בסליחות אלו, בה יוכלו למצוא ידיהם ורגליהם, אינו אלא הודות לסדר כ"ק, איך יוכלו שלא לסמוך על מה שנראה לו? והרי יהי' הדבר תלוי באויר, וישארו בלי כלום! משא"כ במחזור, הרי נהגו כבר החסידים לומר הסדר שנדפס בשני הימים, וגם אדמו"ר הריי"צ לא עורר ע"ז (אף שכן שינה הסדר במיעוט מן הדברים21, והכי ידוע שבהם - הוספות הפיוט "אומץ אדירי",) הרי השמטת קטעים ביום א' או ב' הרי הוא לשנות ממה שהי' קודם ובהסכמת אדמו"ר הריי"ץ22, ואת-זה בפשטות לא הי' דעת כ"ק לשנות, אף אם נגיד שהתכוון שינהגו כהערתו בסליחות.

ולמי שלא נחה דעתו בחילוקים הנ"ל, יש להוסיף ולהבהיר: מ"ש פה שהעיקר לומר הכל בשני הימים אינו מיוסד על חילוקים הנ"ל, כי לא בשופטני עסקינן האומרים קבלו דעתי הואיל "ויש לחלק", אלא כאמור, שמוכח מן ההערה עצמה שמנהג שאר המחזורים נכתבה כפילפולא ולא למעשה, ולמי שחילוק הנ"ל אינו מוצא חן בעיניו - אם-כן יש למצוא חילוק אחר, וכאמור שערי תירוצים לא ננעלו, אך איזה חילוק מוכרח להיות.

- ז -

סיכום כהנ"ל למעשה בפועל:

הדרך הישרה היא לא להשמיט שום דבר מן הסדר הנדפס במחזורים (חוץ ממה שצויין בפירוש עליו שמשמיטים בשבת, וכן כותרת "ובכן וה' פקד" שאומרים רק ביום א'). וכן ב' שורות "ישפוט תבל ... והוא באחד" אומרים בב' הימים, ולא רק ביום א'. ואין הסבר למשמיטים אותם ביום ב'.

[אך מי שאעפ"כ רוצה לקיים ההוראה "במחזורים כתוב", היינו שמפרש הערת כ"ק אדמו"ר דלא כמו שכתבתי, אפ"ה כשחל יום א' בחול אין לאמר "שבח מגדול", שלא כך במחזורים כתוב23, אלא רק "תעיר ותריע, מלך ממלט, מלך זכור, ובכן וה' פקד" ומיד לאח"ז "ה' מלך וכו'", וביום שני יתחיל מן "שמו מפארים" וימשיך כסדר. וכשחל יום א' בשבת יעשה כבהערה.]

ויה"ר שכבר יקויים היעוד של שורה הנ"ל - "ישפוט תבל בצד ולאמים במישרים". ובפרט שזהו גם - בשנה זו - תוכן סיום קאפ' תהלים דכ"ק אדמו"ר, שמדבר על לע"ל כנודע. ונזכה לכתיבה וחתימה טובה ולשנה טובה ומתוקה ומלך ביפיו תחזינה עינינו "בתתו למלכי עז ומגדול, ביום ההוא יתקע בשופר גדול" אכי"ר.