במספר הזדמנויות סיפר כ"ק אדמו"ר על הנהגתו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ להעניק תוארים נכבדים כמו "הוו"ח אי"א נו"נ" גם לכאלה שעדיין לא היו ראויים לדרגא זו - אך סופם להיות כן (ראה 'ליקוטי שיחות' כרך ב' עמ' 504. 'התוועדויות תשד"מ' כרך ג' עמ' 1725).

ויש להצביע על מקור מעניין בסיפור הגמרא ב"מ פה, א: איקלע רבי לאתריה דרבי אלעזר ברבי שמעון. אמר להו יש לו בן לאותו צדיק א"ל יש לו בן . . [ומצבו הרוחני לא היה טוב] אתייה אסמכיה ברבי (שיהו קורין אותו רבי כדי שיתקנא וישים לבו אל ת"ת. רש"י) ואשלמיה לר' שמעון בן איסי (מסרו לר' שמעון ללמדו תורה. רש"י) . . כל יומא הוה אמר לקרייתי אנא איזיל (לעירי אני חפץ לילך. רש"י) אמר ליה חכים עבדו יתך וגולתא דדהבא פרסו עלך ורבי קרו לך ואת אמרת לקרייתי אנא איזיל? אמר ליה מומי עזובי דא (בשבועה הנחתי זאת ולא אשאל עוד לילך) כי גדל אתא יתיב במתיבתא דרבי וכו'.

בריבוי פעמים הזכיר כ"ק שקבלת החלטות טובות במעמד אחרים "יש לזה חיזוק הרבה יותר מההסכם שעושה בפני עצמו" (ד"ה החלצו תרנ"ט פ"י) - עיין בשיחה ע"ד מנהגי יום הולדת ועוד.

ולהעיר גם מספר החינוך פרשת ויקרא מצוה קיז ("שלא להקריב שאור או דבש"): בהרחיק החמץ . . לקנות מדת הזריזות . . ונתחייב הענין במנחת היחידים יותר ממנחת הציבור, לפי שהייאוש והעצלה נמצא ביחיד יותר, כי הרבים יזהירו זה את זה, ולכן לא תקפיד התורה על זה במנחת הציבור וכו'.

ב"רשימות" שנדפסו ימים אלו מסופר אודות כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, אשר נכנס בשנת תרמ"ד לחדר היחידות של כ"ק אביו אדמו"ר מוהר"ש נ"ע לקריאת פ"נ, בחגירת אבנט ובבכיות עצומות.

סיפור זה מובא גם בלקו"ש חל"ב ע' 24, ומבאר שם את תוכן הענין שהוא מחמת נצחיות הצדיק ומקום עבודתו כו', ומוסיף: ויתירה מזו: קדושת המקום והכלים כו' של הצדיק (גם לאחרי הסתלקותו) היא באותו האופן כהזמן שהצדיק השתמש בהם בפועל, נשמה בגוף … היינו "כמו שהי' בחייו" כשהי' נכנס ליחידות.

אמנם אחרי כל זאת עדיין אינו מובן לכאורה, הטעם שקרא את הפ"נ דוקא בחדר היחידות של כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע, ולא קרא אותו על אוהל קדשו, כנהוג!?

באותו אופן נהג גם כ"ק אדמו"ר זי"ע בשנים תש"י-תשי"א, אחרי הסתלקות כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, כמוזכר פעמים רבות באגרותיו הקדושות ח"ג וח"ד:

כרך ג אגרת תרכז: האב איך געליינענט דעם פדיון וועגן אייער פלימעניק הילד... שי' בהיכל כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ.

שם אגרת תרכח: הא[ב] איך געלייענט בהיכל כ"ק מו"ח אדמו"ר, מיין שווער דער ליובאוויטשער רבי, הכ"מ.

שם אגרת תרמט: אזכיר את שמותיהם - בהיכל ועל הציון.

שם אגרת תרנג: קראתי בהיכל כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ ששם נכנסים ליחידות ולנתינת פדיונות.

שם אגרת תרסה: הפ"נ הנ"ל קראתיו זה עתה בהיכל כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ.

שם אגרת תרסו: הפ"נ שלו קראתיו בהיכל כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ שבו נכנסים ליחידות ונתינת פדיונות.

שם אגרת תרסז: קראתי הפדיון בהיכל כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ שנכנסין שם ליחידות ולמסירת פדיונות.

שם אגרת תרעה: בהיכל כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, ששם נכנסים ליחידות ולנתינת פ"נ. כן אזכירה בהיותי על הציון.

שם אגרת תרפו: הפדיון אקרא, כבקשתו, בהיכל כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ שנכנסים שם למסירת פדיונות וליחידות, וכן אקראהו בשעת הכשר על הציון.

שם אגרת תרפז: הזכרתי בהיכל כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ.

שם אגרת תשא: הפ"נ אקרא בהיכל כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ שנכנסים שם לנתינת פדיונות וליחידות, וכן בשעת הכושר על ציון כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ.

שם אגרת תשל: קראתי הפ"נ בהיכל כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ שנכנסים שם לנתינת פדיונות וליחידות. כן אקראם בשעת הכשר על הציון.

שם אגרת תשסה: קראתי הפ"נ בער"ה על הציון, ואח"כ בהיכל כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, שלשם נכנסים לנתינת פדיונות וליחידות.

כרך ד אגרת תשסט: הפ"נ שלו, וכן של התלמידים, קראתים בער"ה על הציון ובר"ה בהיכל כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ.

שם אגרת תשפד: הפ"נ שלו נתקבל , וקראתיו בערב יום הקדוש על הציון, ואח"כ בהיכל כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, שלשם נכנסים לנתינת פדיונות ויחידות.

ושוב נשאלת כאן השאלה, מהו טעם הכפלה זו, לקרוא את הפ"נ הן על הציון והן בחדר היחידות.

הנהגה זו של קריאת פ"נ בחדר היחידות הופסקה, מסיבה צדדית, בחורף תשי"א. אמנם בשנת תש"נ, כאשר ניתנה ההוראה להקדיש את כל הדירה של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע לספריה, שאלנו וכתבנו כמה אופנים באיזה אופן לסדר את חדר היחידות. הרבי הדגיש את המלים "שיהי' מקום תפלה ושפיכות נפש של כל הצריך ישועה", והוסיף בכתי"ק "וקריאת פ"נ".

שוב נשאלת כאן השאלה, מהו ההפרש בין קריאת הפ"נ על הציון ובין קריאת הפ"נ בחדר היחידות.

ובאמת ראיתי רבנים ומשפיעים, תמימים ושלמים מכל החוגים, שנכנסים לחדר היחידות לקריאת פ"נ. אמנם רבים הם נבוכי הזמן, הן בענין קריאת פ"נ על האוהל והן בענין קריאת פ"נ בחדר היחידות, וההכרח הוא לברר ולבאר ענין זה בשרשו.

ראיתי מתדיינים בכמה גליונות אם יש להשתדל לכתוב סת"ם בכתב המיוחס לרבינו הזקן, או שמחמת אי הבהירות שבכתב הזה, טוב יותר לכתוב סת"ם בכתב האריז"ל.

ניסיתי א"כ לבדוק את פרטי דיוקי הכתב המיוחס לרבינו הזקן, לראות אם דעת כולם מסכמת לתמונת ציורו. אשתדל כאן להביא כמה חילוקי דיעות באופן כתיבת אות ג לפי הכתב המיוחס לרבינו הזקן. ומועתקים בזה 6 ציורים:

4 הציורים האמצעים הם מתצלום הפרשיות שבקובץ יגדיל תורה (נ.י.) חוב' כו ע' לט, שיש המייחסים אותן לר' ראובן סופר של רבינו הזקן.

הציור שלצד ימין הוא מספר אותיות הרב ע' יב, כפי שצייר הסופר הרב משה שי' וויינר את הכתב המיוחס לרבינו הזקן.

הציור שלצד שמאל הוא מקובץ יגדיל תורה שם ע' מ, כפי שצייר הרב יוסף שמחה שי' גינזבורג את הכתב המיוחס.

ויש כמה חילוקים יסודיים ביניהם:

א) בשו"ע אדה"ז כותב: ויש מי שקבלה בידו שגוף הגימ"ל יהי' כמו זיי"ן שימשוך רגל ימין מאמצע הראש ולא מקצהו ככמו בוי"ו, וכן כל ראשי שמאל שבאותיות שע"ט נ"ז ג"ץ ... אבל קבלת האר"י ז"ל אינו כן כמשי"ת.

ולא נתפרש כ"כ למעשה איך לעשות באות ג. אמנם בתצלום הפרשיות הנ"ל אין הרגל נמשך מאמצע הראש אבל גם לא מקצהו.

בציור שבאותיות הרב יש לראשה שני עוקצים (זויות) לשמאלה (למעלה ולמטה) ולא לימינה. וכתב על זה שם, שאין ראשה דומה לזיי"ן אלא ליו"ד עם ירך קטן והירך יוצא מראש קרוב לסופה לפנים מירך היו"ד.

ובציור שבקובץ יגדיל תורה שם יש לראשה עוקץ נוסף (זוית נוספת) בימינה למטה, וכתב ע"ז שם, כי הרגל יוצאת מעט מימין לאמצע הראש ולא מקצהו.

אמנם בקובץ יגדיל תורה שם עמ' קכג, כותב הסופר הרב אליעזר צבי זאב שי' צירקינד, שזה (שכתב שהרגל יוצאת מעט מימין לאמצע הראש ולא מקצהו) אינו נראה לעינים (בתצלום הנ"ל). והוכיח מהצ"צ שאינו כן.

ושם עמ' קפט, כותב הסופר הרב מנחם מענדל שי' אהרונוב, כדברי הרי"ש שי' גינזבורג.

וכיון שחמשת הציורים הם לפנינו, יוכל כל אחד לשפוט לעצמו.

ב) על מה שכתבנו לעיל (מאותיות הרב ומקובץ יגדיל תורה) שראשה עגול מימין כיו"ד, כותב הרב צירקינד שם "זה אינו אלא מרובעת".

ג) בשו"ע אדה"ז כותב: וירך שמאל לא תהיה עקומה אלא משוכה בשוה ומוגבהת קצת כלפי דלי"ת.

בציור אותיות הרב שם: ירך שמאל תמונתו כיו"ד הפוכה עם ג' עוקצים.

אמנם בציור שביגדיל תורה שם אין עוקץ לירך למעלה בימין, כי אם עובי הירך מחובר לרגל ימין.