ב'רשימות' חוברת קפה עמ' 14 רושם כ"ק אדמו"ר זי"ע (עם הפענוחים) ש"בשנת תרל"ח כשסיים אדמו"ר מהר"ש נ"ע המשך "וככה", קראני, צוה להמשרת להביא יין טאָקאַיער... ואמר לי בא ונשמח אני ואתה...".

הכוונה כאן ליין מהעיר טוקאי שבהונגריה. זה נמצא בערך 290 ק"מ צפון מזרח מבודאפשט קרוב לגבול רומניה.

להלן כמה פרטים על סוג יין הזה:

"יין טוקאי עז ומתוק" (אנציקלופדיה העברית, כרך יט, טור 820).

"רק במחצית הראשונה של המאה ה18- הגיעו לטוקאי יהודים שהיגרו מפולין. הם חכרו כרמים ופיתחו ייצור ויצוא של יינות, שהעשירום עושר רב. קנאת שכניהם הביאה לידי כך שב1798- [תקנ"ח] נאסר על היהודים לייצר יין משובח, בכלל זה יין כשר מסוג מעולה שרק נוצרים היו רשאים לייצרו. ב1800- [תק"ס] נאסרה על היהודים גם חכירת כרמים וקנייתם בסביבת טוקאי. רק באיזור אחד של מחוז זאמפלאן הותר ליהודים להחזיק בכרמים מסוג זיבורית. אעפ"כ טענו ב1807- [תקס"ז] צירי המחוז בפרלמנט, שהיהודים מרכזים בידיהם את כל יצוא היין. לעומתם תמכה הרשות המקומית ביהודים וכן תמכו בהם כמה בעלי אחוזה, שהיו מעוניינים בפיתוחה של טוקאי. ואכן לא הכזיבו יהודי ט'. עדות לכך המוניטין שיצאו בזכותם ליין טוקאי" (פנקס הונגריה, הוצאת יד ושם, ערך טוקאי, בעמ' 310).

בהמשך למש"כ בגליון תשצ (ש"פ יתרו) בענין סידור "תהלת ה'" ומקורו - סידור "סדר העבודה", הנה בהשוואה קלה בין "סדר העבודה" ל"תהילת ה'" אפשר לראות עריכת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו איך שדייק בכל פרט ופרט (על אף דחיקת הכסף שבזמן ההוא ועל אף דחיקת הזמן לסיים ההדפסה קודם התחלת זמן הלימודים, כמוזכר במ"ש בגליון הנ"ל).

ההדגשה בעריכה היתה עד כמה שאפשר שהסידור יהיה נוסח רבינו הזקן ולא סתם "נוסח האריז"ל" - כמו שהיה בהוצאת "ראם" ובשאר המדפיסים, חוץ מסידור "תורה אור" וסידור "מאה שערים".

ונציין להלן איזה פרטים שכ"ק אדמו"ר הוסיף או הוציא מהסידור - ובכמה מהפרטים צריך בירור למה הרחיק הדברים שנדפסו ב"סדר העבודה".

הסידור שהיה לפני הוא "תהלת ה'" משנת תשי"ג. ציון העמודים לקמן הוא לפי סידור "תהלת ה'":

ראשית כל הוציא המאמר בתחילת הסידור בענין "חנוך הדת והלשון" שנכתב ע"י העורך מדפוס "ראם".

א, א: נוסח השער - חדש.

א, ב: הוסיף ה"תוכן" מהסידור (כדי שלא יהי' עמוד חלק),

ב, א-ב: הוסיף ה"אלף-בית", והנקודות. וכן הוסיף עמוד ובו האותיות עם הנקודות.

ג, א: הוסיף כל עמוד "ברכות הבקר לילדים", - כל הנ"ל לא היה בסידור הנ"ל.

ג, ב: "דיני השכמת הבקר". - שם (ב"סדר העבודה") מתחיל ב"עבודת הלב": עבדו את ה' ביראה, שויתי ה' לנגדי תמיד ועוד כמה מארז"ל בענין תפילה, - כל זה הוציא.

ג, ב: "ברכות השחר". - שם קודם לזה סדר הנטילה וכוונת הברכות משו"ע ומסידור, דיני ברכת אשר יצר ודין ברכת אשר יצר כל היום אחר הטלת מים - כל הנ"ל מחזיק עמוד א'. ולכן אפשר להבחין בה"תפירה" שבין השורות קודם ברכת השחר. מה שצ"ע כאן הוא הטעם שהוציא מה שנדפס מסידור אדמו"ר הזקן, דבשלמא מה שהוציא מהשו"ע אפשר לבאר שאינו לשון השו"ע בדיוק רק כמו קיצור מהשו"ע, אבל מהסידור הרי הוא כמעט בשלימות.

ד, א: אחר ברכת "פוקח עורים" יש מקום חלק, - שם: "(שו"ע) בירך זוקף כפופים קודם מתיר אסורים לא יחזור ויברך מתיר אסורים".

ו, א: הלכות ציצית מסתיים בתיבות "מביא לידי עשיה", - שם נוסף: "(ענין ההסתכלות עיין לקמן בפ' ציצית בקריאת שמע (-וזה הוציא - ראה לקמן לדף כד, ב)). (ד) גודל עונש המבטל מצות ציצית ועליו נאמר לאחוז בכנפות הארץ וגו' וכל הזהיר במצות ציצית זוכה ורואה פני השכינה".

אחרי ברכת ציצית יש ריוח חלק, - שם נדפס "יהי רצון ... אמן סלה".

קודם "מה יקר חסדיך" נדפס "ובשעת עטיפת הטלית יאמר זה", - שם: "ויכסה ראשו בטלית ויעמוד כך מעוטף כדי הלוך ד' אמות ויאמר ד' פסוקים אלו".

ו, ב: "תפלת השחר". - שם קודם לזה "הלכות תפלה", דין מי ששהה לבא לביהכ"נ עד ישתבח, הלכות ק"ש וברכותיה, הלכות תפלה וזמנה ודין עניית אמן וברוך הוא וברוך שמו. מחזיק בדיוק עמוד א'.

"נכון לומר קודם התפלה". - שם נמצא במקומו: "כשנכנס לבית הכנסת יאמר זה - "מה טובו"".

ח, ב: קודם "רבונו של עולם" נדפס ב"תהלת ה'": "ביום שאין אומרין תחנון אין אומרים זה". מצורת האותיות נראה שזה היה מכבר, אבל נראה דאפשר להבחין שהדביקו זה אח"כ בין השורות, ולכן תיבות "בבאר שבע" הדביקו בצד ימין. - ב"סדר העבודה" שראיתי ליתא.

ט, ב: אחר "שמו ברבים" יש ריוח חלק, - שם: "לדעת הפוסקים והאריז"ל אין לחתום בשם".

י, א: קודם "יהי רצון" נוסף: "ביום שאין אומרים תחנון וכו'", - שם ליתא.

יא, ב: "אנא בכח". ב"תהלת ה'" החדשים נוספו ה"שמות" בצד שמאל, אבל ב"תהלת ה'" הראשונים וכן ב"סדר העבודה" ליתא.

יב, א: קודם איזהו מקומן יש מקום חלק, - שם מובא: "(שו"ע) קבעו לשנות אחר פ' התמיד פ' איזהו מקומן וברייתא דר"י כדי שיזכה כל אדם ללמוד בכל יום מקרא משנה ותלמוד כו' משום שנאמר ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי כו' אלא אלו ת"ח שעוסקין בהלכות עבודה בכל יום בכל מקום שהם מעלה אני עליהם כאלו מקטירים ומגישים לשמי: ב] מי שאינו מבין צריך ללמוד ולהבין שאל"כ אינו נחשב ללימוד כו'".

טז, א: קודם מזמור לתודה נכתב: "א"א מזמור לתודה בשבת וביו"ט ולא בע"פ ובחוה"מ של פסח ולא בערב יוה"כ". - שם: "אין אומרים מזמור רק בעמידה, ואין אומרים לא בשבת ויו"ט ולא בערב פסח ולא בחול המועד של פסח ולא בערב יום כיפור לפי שאין תודה באה בימים אלו".

יט, א: קודם "ויברך דוד" יש מקום חלק, - שם: "יש לעמוד כשאומרים ויברך דוד עד אחר ישתבח".

כא, א: קודם "ישתבח" יש מקום חלק, - שם מביא משו"ע: נוהגין לעמוד בשעת אמירת ישתבח. ועוד כמה הלכות ב"ישתבח".

כד, ב: "והיה לכם לציצית". - שם קודם לזה בתחילת העמוד המשך דיני ק"ש: "ב] יש נוהגין להסתכל בציצית...", המשך להדינים שקודם פרשת ציצית בדף כד, א.

[ואמנם כשנשווה דף כד, ב לדף כה, א נראה שמספר השורות בדף כד, ב הן פחות, ושהעמוד עצמו קטן יותר].

כח, א: ברכת "ולמלשינים" הוא אחד הקטעים בתפלה שיש בה שינויים ממקום למקום, הן השינוים של הצענזור של המקום, והן הצענזור הפנימי מהבחור הזעצער מדפוס לדפוס. וכן יש שינויים כאן: בסדר העבודה הנוסח הוא "ולמלשינים אל תהי תקוה וכן המינים וכל הזדים כרגע יאבדו וכל איביך מהרה יכרתו וכל הרשעה תעקר" כו', וכן הוא בסידור "תורה אור" שנדפס בהוצאת "ראם". וכשמעיינים ב"תהלת ה'" אפשר לראות התיבות שנדבקו בהשורות.

כט, ב: קודם "מודים" יש מקום חלק, - שם נוסף: "(שו"ע) כשמגיע ש"ץ למודים שוחין עמו הצבור ואומרים מודים דרבנן כו', ואפילו יחיד המתפלל שמונה עשרה צריך לשוח עמו אם הוא עומד באמצע ברכה כו'".

ל, ב: "ברכת כהנים". בסידורים הראשונים מ"תהלת ה'" היה זה בשולי העמוד מסומן בכוכב, - וב"סדר העבודה" נוסף אחריו תפלת "אדיר במרום". ולכן רואים בסידור מקום חלק והעמוד קטן מהעמוד שכנגדו.

לא, א: אחר "למען קדושתך" יש מקום חלק, - שם נוסף באותיות קטנות "קבלת תענית". ובשולי העמוד: "יחיד שרוצה לקבל תענית יאמר זה במנחה שקודם התענית קודם יהיו לרצון: רבון כל העולמים כו'. לאחר התענית יאמר זה במנחה קודם יהיו לרצון: רבון כל העולמים כו'".

לא, ב: "רחום וחנון". - שם קודם לזה דיני "נפילת אפים" משו"ע רבינו.

לט, א: "יתגדל ויתקדש". נוסף ב"תהלת ה'" רק לאחר כמה שנים.

מב, ב: "עלינו" עד "אין עוד" הוא מסידור אחר. - שם חסרים התיבות "שהם משתחוים להבל ולריק" מצד הצענזור.

מג, א: קודם "אך צדיקים" יש מקום חלק, - שם: "לפני צאתו מבית הכנסת ישב מעט ויאמר".

בגליון תשפח (ע' 92-93) מעיר הרב יעקב יוסף קופרמן שי' עמ"ש לבאר [בגליון תשפו] מ"ש ה'משך חכמה' לבאר בדברי הילקוט שמעוני בפ' שלח ד"ויאמר ה' אל משה - לרבות יחידים", עפמ"ש רבינו הזקן בתניא פרק כז, דפסוק לא תתורו "אין הכתוב מדבר בצדיקים .. אלא בבינונים כיוצא בו", ולפי"ז סד"א דצדיקים פטורים ממצות ציצית, משא"כ הגמ' דסוכה מיירי בבינונים וכיוצא בהם.

וע"ז כתב הנ"ל: "ולפענ"ד א"א בזה ליישב את המשך חכמה משום דגם אם היה המשך חכמה אומר דקאי על צדיקים, הרי כמדומני שבבית מדרשו של ר' מאיר שמחה לא פירשו צדיק ובינוני כמו שמפרש אדה"ז בתניא, ועל מה שאצלם נקרא צדיק אפשר לומר כלשון אדה"ז שם "והלואי היה בינוני", ופשוט שדוקא על צדיק מסוג המבואר בתניא מסובים דברי אדה"ז דאין הכתוב מדבר בצדיקים" וכו', עכ"ל.

והנה לא באתי מעיקרא לומר שלזה (בדיוק) כיוון המשך חכמה, - ברם עצם כיוון הרעיון של המשך חכמה איך לבאר את הילקוט שמעוני נכון הוא מאד, ועפמ"ש אדה"ז בתניא, - ובעיקר באתי להסיר התמיה של הס' "ציצית ותכלת" על כיוון ההסבר במ"ש "לרבות יחידים" (אפילו אילו המשך חכמה לא חשב כלל על כיוון מ"ש אדה"ז), אבל לפי האמת הקושיא ליתא, וא"ש וז"פ.

תשובת המהרי"ל ושאלת הר"נ מפאלאצק

בגליון תשפט (לש"פ בא - יו"ד שבט) דן ידידי הרב ברוך אבערלאנדער שיחי' אודות הניקוד בסידור רבינו הזקן, והעלה שם השאלה האם אדה"ז אכן ניקד את סידורו כלל ועיקר, עיי"ש. ובגליון שלאח"ז (תשצ) הגיב על דבריו הר"א חיטריק שיחי', ושם מתלונן על העדר מחקר עקבי בדקדוק שבסידור רבינו, ודן האם אדה"ז הלך בעקבות ר' זלמן הענא בסידורו "שערי תפילה", או לאו.

ויש להעיר על כל זה מתשובת המהרי"ל לרבי נתן הורוביץ מפאלאצק (בשער המילואים ח"ב ע' 212, הקטע מופיע רק בהוצאה השניה של מהדורת תשי"ז): "ומ"ש על הסידור בענין הדקדוק, לא ראיתי להשיבך מחמת שאין כל הדפוסים שווים וגם אין כל המסורות שווים. אפס במ"ש יברך את עמו בשלום שהבי"ת רפוי' כדת (דלא כהר' ז[למן] ה[ענא]), שהוקשה למעלתך מן המסורה קטנה...".

ות"ל שאין אנו ממששים כעיוור באפילה, כי שרדה גם השאלה ששאל רבי נתן למהרי"ל המאיר עיניים במה דברים אמורים (יגדיל תורה שנה ז' ע' קנג*). ואעתיק קטעים השייך לדיוני: "עוד ראיתי להטריחו במה שנסתפק לי זה ימים ושנים בהגהות סדור שלי שקניתי אחר פטירת אדמו"ר מהנדפסים אחר פטירתו מדפוס ר' מרדכי מקאפוסט (כי הוא הדפיסו על נייר יפה) ומצאתי שעלה כולו, ונסתפק לי במשליך קרחו כפתים שנדפס בכל הסידורים (גם בסידור האחרון שנדפס בחיי אדמו"ר בקאפוסט) כפתים בדגש הכ' ... וכ"ה בתנ"ך בכמה דפוסים ובמסורת קטנה ד' באזיליא ... ול"נ שטעות הדפוס הוא בסדור אדמו"ר הנ"ל".

"עוד בפ' ה' יברך את עמו בשלום נדפס בסידורים ברפה הב' בשלום, ותמיהני טובא שאף שע"פ הכלל הי' צ"ל רפה אבל נמסר עליו במסורת קטנה ... בדגש, וכן נדפס במסורת קטנה ד' באזיליאה בדגש, ובתנ"ך אינו שווה בכל הדפוסים ... ואי אפשר לומר שטעות הדפוס הוא בסדור, כי פי' זה הוא ד' פעמים בסדור וכולם רפה. ואנו רואים שסמך אדמו"ר נ"ע על המסורת קטנה בכמה מקומות בסדור...".

"...ואמת שנדפס כעת סדור על ידי המופלג מו"ה ישראל עם הסכמות מע"ל, ומשתבח מהר"י הנ"ל שעשאו מוגה מאד, ועשה לוח הטעות ג"כ עליו, ונתתי שמחה בלבי כאשר ראיתיו וקניתיו תיכף, אך הי' תוחלתי נכזבה כי לא אמון בו ומלא שיבושים בדגש ורפה ... וגם לוח התיקון שלו הוא בטעות ואין לסמוך עליו...".

מסקנות והשלכות

מכל האמור יש להסיק כמה דברים:

א) לכל לראש מעצם הדיון בנושא הניקוד, הרי הוכחה ברורה שההנחה הרווחת בתשתית הוויכוח היא שרבינו הזקן אכן ניקד את הסידור, כי בוודאי שאחרת לא דנים על נושא הניקוד.

ב) ולא רק מכללא איתמר, אלא במפורש בדברי רבי נתן "ואנו רואים שסמך אדמו"ר נ"ע על המסורת קטנה בכמה מקומות בסידור". דיש כאן הודעה חד משמעית על כך שרבינו אכן ניקד את סידורו בהסתמכו על ה"מסורת הקטנה".

ג) נראה שמדברי המהרי"ל בסוגריים "ודלא כהרז"ה", ניתן לפתור תהיית הרא"ח שיחי' - האם הלך רבינו בעקבות ר' זלמן הענא - בשלילה. רבינו סטה משיטת הדקדוק שלו. ואכן מסתבר שאליו התכוון המהרי"ל בהסכמתו לסידור הר"י יפה בשנת תקפ"ב. (ואכן רואים למשל שב"מחיה המתים" שרבי זלמן הענא ניקד בצירי והתווכח עם הקודמים לו - לא נטה רבינו אחריו).

ד) אולי יש להוכיח שסידורו הראשון של רבינו לא הי' חזיון נפוץ כבר בתקופה הקדומה ההיא - מהעובדה שהר"נ לא מתייחס אליו כלל לבדוק בו הניקוד (למרות, כפי שניתן להיווכח מהשאלה - התעניין הר"נ הרבה בתחום הסידור), ושמא יש לשער שרק הדפיסו מעט עותקים.

ה) באורח מוזר לא הקפידו המדפיסים על ניקוד באורח מיוחד, כפי שעולה בבירור מטענת הר"נ על הסידורים שהם כולם קמשונים. האם יתכן שזה בגלל שהחסידים לא התמחו היטב בתחום זה? (כך עולה קצת מבין השיטין בהסכמת מהרי"ל הנ"ל לסידור מהר"י קאפוסט תקפ"ב).

ו) מכך גם מתברר כמה קשה יהיה לברר על אשורו שיטת רבינו בדיוקו, כי הלא לא הקפידו המדפיסים על טוהר הניקוד כפי דעת רבינו הזקן.

הבנות, משמעויות ויישובים

א] יש להבהיר משמעות דברי המהרי"ל שכותב "בענין הדקדוק לא ראיתי להשיבך מחמת שאין כל הדפוסים שווים וגם אין כל המסורות שווים". שלאור השאלה של הר"נ מתברר, שאין הכוונה לדפוסי הסידור אלא לדפוסי החומשים השונים שמהם חפץ הר"נ להקשות על ניקודי הסידור.

ב] נראה לי להציע בדרך אפשר על פי דברי הר"נ שכותב, "ואנו רואים שסמך אדמו"ר נ"ע על המסורת הקטנה בכמה מקומות בסידור", שרבינו לא ניקד בעצמו את סידורו אלא רבינו הסתמך על חומשים וסידורים מסויימים שרבינו ציווה להמדפיסים שיעתיקו.

דהיינו שרבינו לא כתב במו ידו את פרקי התהלים של פסוקי דזמרה (כדברי הרבי באג"ק ח"ב ע' קכד, שמצוטט במאמרו של הרב"א) או כל נוסח של הסידור, רק אם הנוסח של רבינו סטה באופן יסודי מן הנוסחאות הקיימות. וכן בדקדוק הסתמך רבינו על ספרי תנ"ך מהימנים ונכונים, וציווה שפרק מסויים יקחו מתנ"ך פלוני ותפילה מסויימת יעתיקו מן סידור אלמוני (כגון סידור רבי שבתי או סידור של"ה). ורק בפסקאות מסויימות ציווה לשנות לפי רצונו.

וכך יוצא במפורש מהסכמת המהרי"ל הנ"ל "ולכן גם החסיד בעל השל"ה ז"ל צוה להדפיס סדור שער השמים שלו עפ"י דקדוק של המדקדק הגדול מהרש"ש מפרעמיסלא חוץ ממלך מלך וימלוך שציוה להדפיס מלך חציו קמץ וחציו פתח ... אבל רבינו נ"ע אמר שצ"ל כולו קמץ". הרי שבדרך כלל אמר להעתיק את סידור רבי שבתי כהוויתו, רק במקומות מסויימים ומיוחדים חיוה דעתו באמירה - לשנות או להיצמד לנוסח הקיים. (ולהעיר שכעת שנדפס סידור רבי שבתי מחדש, מתברר שניקודו של רבינו ב"מלך" זהה לניקודו של רבי שבתי).

מעתה אין כל סתירה (כפי שתמה הרב"א שם) בין העובדה שרבינו הזקן ציווה רק להעתיק קטעים מחומשים וסידורים אחרים ולא כתבם מעצמו, לבין העובדה שרבינו גם הקפיד מאד על ניקוד, כי כאמור הקפיד להעתיק אך רק מספרים שסמך ידיו עליו בניקודם ובדקדוקם כדלעיל, והרי זה כאילו נקדו רבינו, ודו"ק.

ג] במאמר הנ"ל ציין הרב"א לשורות של תפילות ואמירות שלא נוקדו בסידורי חב"ד המצויים כיום. וכמובן שדברים אלו צריכים בדיקה יסודית בכל הסידורים הראשוניים, עד שידינו מגעת. אך לפום ריהטא יש מכנה משותף לכל הדברים הבלתי מנוקדים: כולם אינם תפילות ממש או פרשיות של תהלים או של תורה במסגרת פסוקי דזמרה וכיו"ב, אלא בבחינת תוספיות של כחלק ממסגרת התפילה ממש, כגון חמש מהם "יהי רצון" ושתיים "מי שברך" ו"סדר קרבן פסח" - הלכה, ועוד. (וכן "ושמרו" ופסוקים לחגים, שאעפ"י שרבינו אכן הכניסם לסידור אך דעתו שאין לאומרם כידוע), ויש עוד לדון בזה במיוחד לאור כל המקורות והסידורים.

*) ותודה להר"י מונדשיין שהפנה אותי לשאלה זו.