בתניא פ"א כותב רבינו "אמרו רז"ל "צדיקים יצר טוב שופטן" שנאמר (תהלים קט, כב) "ולבי חלל בקרבי" - שאין לו יצר הרע, כי הרגו בתענית".

וב"הגהות והערות קצרות" מציין הרבי לירושלמי סוטה פ"ה ולקה"ע שם, ששם (בקה"ע בלבד) מבואר שהרגו בתענית, אך בחז"ל לא מצינו להדיא אם הרגו בתענית או בגירסיה - כלשון התיקוני זהר המובא בראשית חכמה שעה"ק פ"ב (זו"ח קו, ד). והרבי מציין שם לעוד ציונים עיי"ש.

אולם ב'ליקוטי פירושים' להר"א חיטריק (ע' נו) מציין למגן אבות להרשב"ץ על מסכת אבות (פ"ד מ"א) ששם אכן מביא שקיימת גירסא כזו. [והרא"ח שיחי' מציין גם להמבואר בספר הבהיר אות קצו "ובמה יכול לו דוד - בגירסתו"].

אך תמוה לומר שרבינו 'הושפע' דוקא מגירסא שבספר כה נדיר כה"מגן אבות" - ספר לא נפוץ ביותר. אולם ברור לי שרבינו 'הושפע' מספר "בעלי הנפש" להראב"ד (ספר יסוד בהל' נדה) שכותב ב'שער הקדושה' (מהד' קאפח ע' קכה): "אבל דוד היה יצרו חזק וקשה והיה צריך לעשות עמו מלחמה בכל יום, וכיון שראה שלא היה יכול לעמוד בו עמד עליו והרגו, יש מי שפירש הרגו בשקים ובתעניות...".

(ולפלא שב'תניא מבואר' (שהשתדל לאסוף את כל המקורות לתניא) להר"א אלאשווילי, השאיר מקור הדבר בצ"ע, ולא עיין ב'ליקוטי פירושים' (וכן בתניא מהדו"ק) לראות אולי מצאו מקור לדבר, וכמובן מש"כ הרא"א שם, שאולי לרבינו הי' לו גירסא אחרת בירושלמי - תמוה לחלוטין).