בגליון י"ב מתייחס הרב יהודה ליב שי' גראנער להשקו"ט בנוגע להכנסת תיקונים בטקסט של ספר התניא המופיע בקונטרסי ה"מ"מ, הגהות והערות קצרות לסש"ב", ומביא על זה את המכתב – הידוע ומפורסם – שבו כותב כ"ק אדמו"ר זי"ע (א) "שאין להדפיס התניא מחדש כ"א בדרך פוטו מהדפוס שהוגה ע"י כ"ק אדמו"ר נ"ע, היא הוצאת תומכי תמימים ליובאוויטש תר"ס", (ב) ובנוגע לתיקונים – "לא מלאני לבי לתקן בפנים, שלא לשנות מהוצאה הנ"ל".

והנה, נושא זה נידון ונתבאר בארוכה בראיון שנדפס ב"כפר חב"ד" גיליון ה700-, וכנראה שיש צורך לחזור בקיצור עכ"פ על תוכן ונקודת הדברים – מצד "והייתם נקיים מה' ומישראל", להסיר לזות שפתיים כאילו יש כאן איזה ענין שהוא בניגוד ח"ו לרצונו הק' של כ"ק אדמו"ר.

ונתחיל במה שסיים – בנוגע להכנסת התיקונים בפנים התניא:

ולכל לראש יש להקדים ולחזור ולבאר מהותם של התיקונים: אלה שב"לוח התיקון" – דברים שתיקן הרבי "על פי השוואה לההוצאות הראשונות .. שקרוב לודאי שהיו שם כת"י התניא מוגהים", ואלה ש"בהערות ותיקונים בדרך אפשר" – "תיקונים במקום שנראה לי טעות המדפיס דמוכח או על כל פנים קרוב לודאי", אלא שמרוב ענוותנותו הכניסם בסוג "הערות ותיקונים בדרך אפשר". – ובהקשר לכך יש להעיר מהסיפור (המובא ספר המאמרים מלוקט ח"א ע' מד) שאדמו"ר מהוריי"צ אמר לאדמו"ר מהורש"ב: "מה שאצלך בדרך אפשר נעשה אצלי דבר ודאי". ודו"ק

כלומר: הרבי כותב בבירור ובוודאות שבמקום פלוני צריך לתקן כך וכך, כבהוצאות הראשונות, ובמקום פלוני צריך לתקן טעות הדפוס דמוכח, וכיו"ב.

והנה, דעת לנבון נקל שלאחרי שהרבי מודיע שבנוסח התניא שלפנינו נפלו כו"כ שגיאות שצריך לתקנם, הרי, כאשר חסיד של הרבי לומד ספר התניא, בשיעורי חת"ת וכיו"ב – בודאי צריך ללמוד (לא כפי הגירסא המשובשת, אלא) לפי הגירסא שמתקן הרבי ומעיד שהיא הגירסא הנכונה (ואכן ראינו כמה מהחסידים שציינו על גליון התניא שלהם את כל התיקונים של הרבי, כדי שיוכלו ללמוד בספר מוגה ומתוקן).

אלא מאי, הרבי, מצד גודל ענוותנותו, הנה אפילו בנוגע לתיקונים שאינם אלא על פי השוואה להוצאות הראשונות או טעות המדפיס דמוכח – כותב "לא מלאני לבי לתקן בפנים", כיון שאינו רוצה לסמוך על עצמו כו'.

יש לבדוק איפוא איך מתנהגים חסידים בנידון כזה – שהרבי מודיע דעתו בפירוש, אבל מסיים בהסתייגות שלא מלאו לבו כו':

בנוגע לסליחות לצום גדלי' – כותב הרבי: "נ"ל, אשר כשאומרים הסליחות בסדר התפלה אין לומר גם הפיוט אז טרם כו' – כיון שהוא פתיחה ואין לזה ענין באמצע התפלה, אבל לא מלאני לבי להורות כן עד שאמצא עוד ראי' לזה".

ובכן: האם נימא, שכיון שהרבי אומר שלא מלאו לבו להורות כן, אזי צריכים לשאול רב מורה הוראה כיצד לנהוג, ולדעתו, ישיב הרב, שאינו מבין כלל את השקו"ט בנושא זה, שהרי הרבי בעצמו כותב בפירוש ש"לא מלאני לבי להורות כן"?

זאת ועוד:

למרות שהרבי כותב "לא מלאני לבי לתקן בפנים", מ"מ, בהוצאות התניא שלאח"ז "נתקנו כמה מטעויות הדפוס שבהוצאות הקודמות, בחלקם נכנסו בפנים", וכפי שהארכתי בגליון י', שכיון שלא סידרו את התניא מחדש אלא ע"י פוטו, הנה רוב התיקונים אי אפשר להכניסם בפנים, משא"כ כאשר מסדרים את התניא מחדש, כמו בטקסט של התניא שבספר "שיעורים בספר התניא" – ספר שהוגה ע"י הרבי – שבו אכן נכנסו כל התיקונים בפנים התניא.

[ולכשתמצי לומר, הנה גם קונטרסי ה"מ"מ, הגהות והערות קצרות לסש"ב" אינם הוצאה חדשה של ספר התניא, אלא, שבמסגרת הפענוח שנעשה כדי להקל על הלומדים, בא גם צילום שורות התניא שעליהם באים המ"מ וכו', וכמו העתקת הטקסט של התניא ב"שיעורים בספר התניא"].

ועתה נבוא לענין הא', שאין להדפיס התניא מחדש – שבענין זה הזכיר ה.ל.ג. בעצמו מקרים יוצאים מן הכלל שבהם סידרו מחדש את ספר התניא, ומזה נלמד גם לנדו"ד:

ובהקדמה – הטעם שאין הדפסת התניא מחדש (שהרי אין הכרח לומר שזהו"ע של חוקה וגזירה) הוא בפשטות מחשש טעויות הדפוס. ובפרט למי שמתמצא במלאכת הדפוס לפני עידן המחשבים שנתחדש בשנים האחרונות, יודע, שגם כאשר מגיהים ומתקנים את הטעויות, אזי צריכים לחזור ולסדר את כל השורה מחדש, ואז עלולים ליפול טעויות חדשות וכו'. ולכן, במקום שיש ברירה – מוטב שלא לסדר מחדש, אלא להדפיס פוטו. וכפי שכותב הרבי (אג"ק ח"ה ע' ער): "למה לנו לכנוס בספיקות לקבל עלינו אחריות הגהה כיון שאפשר בלא"ה".

אמנם, כאשר אין אפשרות אחרת, ולדוגמא, ב"שיעורים בספר התניא" שאין אפשרות לחתוך תיבות ושורות מהתניא המקורי ולשבצם בתוך הביאור – אזי מסדרים את הטקסט מחדש, תוך הקפדה מירבית על הגהה מדוייקת בתכלית כו'.

ועד"ז בנוגע למ"ש הרבי ב"פתח דבר" לקונטרס המפתחות שבסוף ספר התניא הוצאת תשי"ד: "בהוצאת התניא השלימה שמכינים לדפוס – התניא – באמצע העמוד, ומסביב לו יבואו: מראה מקומות, פירוש קצר, ליקוט מספרי רבותינו נשיאינו וכת"י שלהם המפרשים דברי התניא וכו'" – הרי מובן בפשטות, שבהוצאה זו היו מוכרחים למסדר מחדש את ספר התניא, כיון שבעמוד המקורי של ספר התניא לא הי' יכול להכנס כל המ"מ, הפירוש והליקוט כו'.

וכמובן גם ממ"ש הרבי להרב חיטריק בקשר להו"ל של ה"תניא בצירוף מ"מ וכו'": "לסדר הפנים (התניא) למעלה ומתחתיו בהבדלת קו או כיו"ב המ"מ שינוי נוסחאות, ופי' הקצרים וציונים לפירושים. . ." – הרי לפי תכנית זו היו מסדרים את התניא מחדש (אלא שהיו מקפידים שלא לשנות את השורות).

ועד"ז בנדו"ד: כיון שכאשר מדפיסים את ה"מ"מ הגהות והערות קצרות" עם "לקוטי פירושים" יחד עם הפנים של התניא, אי אפשר להשתמש עם העמודים המקוריים של ספר התניא – בהכרח לסדר הטקסט של התניא מחדש (תוך הקפדה שלא לשנות את השורות), שאז אפשר לסדר העימוד ע"י המחשב בצורה הטובה ביותר, כידוע לכל מי שמתמצא בטכנולוגי' החדשה.

ובנוגע לחשש של טעויות הדפוס – אכן מקפידים להגי' היטב (וכמדומני שעד עתה לא נמצאו טעויות הדפוס), ובפרט כאשר מדפיסים פרקים-פרקים, שאז, גם אם ח"ו נפלה טעות, אזי יוכלו לתקנה כאשר יצא לאור ספר שלם.

וכיון דאתינן להכי שמוכרחים לסדר את הטקסט של ספר התניא מחדש, הרי אדרבה: כאשר יודעים שהרבי כותב שתיבה זו היא טעות המדפיס דמוכח וכיו"ב – למה יש לחזור ולהדפיס דוקא את הטעות!