בגליון הקודם (פ' וארא) הקשה הרב משה מרקוביץ על מ"ש הריד"ק דלפי פשוטו של מקרא שמן זית הכוונה לאיכות השמן, והראי' מגמ' מנחות בענין חטים דנס כו' – שדבריו אין להם יסוד כי שמן זית פירושו הפשוט שמן היוצא מן הזית (ולא שמן שיש בו תכונות מסויימות), משא"כ חטים פירושם חטים ולא חטים שיצאו מן הקרקע ולכן גם חטים דנס קרויים בשם חטים. ולכאורה זה פשוט. עכ"ל.

ויפה העירו המערכת שהרי ברשימה הביא ראי' לשמן זית מהגמ' מנחות. זאת אומרת שאצל הרב הנ"ל הרי "זה פשוט" – היפך דברי כ"ק בהרשימה (שעלי' מפלפלים)! ובאמת תמוה קצת סגנון של כמה כותבי הערות שפשוט שוכחים על מה מדובר כאן, שאין כאן "פלפול חברים" ח"ו אלא עיון בדברי הרב. וכבר אמר התנא "חכם גדול אתה שקיימת דברי חכמים".

ולפענ"ד דברי כ"ק פשוטים מאד, דודאי דשמן זית פירושו שמן היוצא מן הזית, אבל השאלה היא – הא גופא, מדוע ציוותה התורה לקחת שמן היוצא מן הזית: האם זו גזירת הכתוב, שצריך להיות יוצא מן הזית דוקא, או אולי שלקיום מצוה זו צריכים שמן עם התכונות המיוחדות של שמן זית (וכפי שנפרטו בהרשימה שם), ובמילא – גם שמן דנס כשר. וע"ז מביא ראי' מגמ' מנחות דחטים דנס נק' חטים, דאע"פ דסתם חטים יוצאים מן האדמה, ומדוע נקראים חטים דנס בשם חטים, ועכצ"ל משם דכיון שנבראו באותם התכונות וכו' דחטים, ג"ז בשם חטים ייקרא. וא"כ ה"ה דשמן נס שנברא בתכונות דשמן היוצא מן הזית בשם שמן זית ייקרא. ופשוט.

ומדי דברי בסגנון ההערות, לא אוכל להתאפק מלהעיר על דברי הריד"ק בגליון הנ"ל שהעיר ברשימות על תניא פל"ג שכ"ק כ' ד"אולי צ"ל הנחילונו" במקום הנחילנו, והכוונה בפשטות דאבותינו לשון רבים וע"פ דקדוק צ"ל הנחילונו. ומעיר דלכאורה עפ"ז מדוע זה רק "אולי", הרי בוודאי צ"ל הנחילונו. ומאריך דכיון שכל אבותינו נחשבים לגוף אחד (כפי שהביא מכמה מקומות) יש מקום גם לנקוט בלשון יחיד. ומסיים הערתו "וצריך בירור גדול מהו המקור לשנות הגירסא בפנים התניא?

ותמה תמה אקרא. מצאנו ראינו ברשימות על תניא, וכן בלוח התיקון מכ"ק, ריבוי תיקונים להתאים לשון התניא לכללי הדקדוק. ובע"כ דאע"פ שבתניא נדפס ככה מ"מ היות ונפלו בו טעותי הדפוס יתכן לתקן. כאן אמנם כותב כ"ק בהסתייגות מסויימת "ואולי צ"ל הנחילונו", ויתכן שהריד"ק צודק, שהטעם להסתייגות זו כי אולי יתכן שאדה"ז מרמז כאן שאבותינו נחשבים לגוף אחד. אבל כמובן זהו בדרך רמז בעלמא, ומי הוא זה שבא בסוד ה' לכוון לרמזים שבתניא, בה בשעה שידוע ומפורסם שאדה"ז כתב את ספרו (דלא כמחברים אחרים) ע"פ כללי הדקדוק, וכמסופר גם ברשימות אדמו"ר הריי"צ ההתפעלות של שמעון הכופר כו'. ולאחרי כל זה האם חושב הכותב הנכבד שהרמז היפה שלו פשוט וברור עד כ"כ שלזה התכוון אדה"ז, עד שאין מקום לכתוב "אולי צ"ל הנחילונו" (מתאים לכללי הדקדוק, וכנ"ל ריבוי תיקונים כאלו שמצינו ב"רשימות" אלו וכן בלוח התיקון). ועד כדי כך פשוט זה אצלו, עד שנשאר ב"צריך בירור גדול" מהו המקור לשנות הגירסא בפנים התניא"?! אתמה.*

ואגב, מה שמפלפל בלשון התניא פט"ו שמעתיק דברי הש"ס מאה פעמים ואחד, ואח"כ כ' מאה פעמים ואחת, ומבאר טעם הגירסא "מאה פעמים ואחד" (אף שע"פ דקדוק צ"ל ואחת) ע"פ דברי הרה"ק מקאצק ע"ש – אישתמטתי' הערת כ"ק אדמו"ר בלקו"ש חכ"ו ע' 208, ומשם מוכח שגם הגירסא "ואחד" מתאים לכללי הדקדוק, ע"ש.