בגליון הקודם תמה הרב קלויזנר על זה שמתקנים בפנים התניא את התיקונים שבלוח התיקון. ובמק"א העיר מאן–דהו שכיון שתניא הוא תושב"כ של תורת החסידות, הרי ח"ו לתקן בפנים התניא, כשם שלא יעלה על דעת אף א' לתקן בס"ת.

ולפלא מה שנזכר עתה, בפרק ל"ג, לאחרי שכן עשו גם בפרקים שלפנ"ז, וכמו שכתבו בפתח דבר לקונטרס השני (פרקים ד–יב) שהתיקונים שציין כ"ק אדמו"ר ב"לוח התיקון" ו"בהערות ותיקונים בדרך אפשר" נכנסו בגוף התניא, על יסוד הוראת כ"ק אדמו"ר בקשר להדפסת הספר "שיעורים בספר התניא".

וכאן המקום להוסיף ולבאר הדברים – עם היותם פשוטים ביותר:

ולכל לראש יש לבאר מהותם של תיקונים אלה – אודותם כותב כ"ק אדמו"ר בפתח דבר למפתחות לספר התניא: "לוח התיקון .. ערכתי על פי השוואה לההוצאות הראשונות, ולאלו שנדפסו בסמיכות מקום לרבינו הזקן, אשר קרוב לודאי שהיו שם כת"י התניא מוגהים .. ב"הערות ותיקונים" באו תיקונים על פי השוואה להוצאות אחרות, לבד הנ"ל, תיקונים במקום שנראה לי טעות המדפיס דמוכח, או על כל פנים קרוב לודאי".

כלומר: תיקונים אלה אינם שינויים ח"ו בספר התניא, אלא להיפך, הגירסא בתניא שלפנינו (שעלי' בא התיקון) היא היא שינוי מהתניא כפי שנכתב ע"י רבינו הזקן, שינוי שנעשה ע"י המעתיק או המדפיס, והתיקון הוא הסרת השינוי להחזיר עטרה ליושנה.

ובנוגע להכנסת התיקונים בפנים התניא – הנה:

בהערה שם (וכן בפתח דבר להוצאה דשנת תשי"ד) – כותב כ"ק אדמו"ר: "בהוצאה זו נתקנו כמה מטעויות הדפוס שבהוצאות הקודמות, בחלקם נכנסו בפנים", וכן כותב בהערה בשולי הגליון של לוח התיקון: "מודפס בזה לוח התיקון הכללי – אעפ"י שאפשרי שבכמה דפוסים נתקנו כבר בפנים", וכפי שמציין על כמה תיקונים (ב"לוח התיקון", וגם ב"הערות ותיקונים בדא"פ") ש"בהוצאה זו נתקן".

וכמ"ש גם בפתח דבר למפתחות, ש"הוצאה זו היא פוטוגרפיא מ"התוצאה החדשה והמתוקנת" שנדפסה בווילנא תר"ס, עם התיקונים שנעשו לאחר זה בהאמהות ונכנסו בההוצאות שלאחרי'".

ואם ישאל השואל מדוע לא נכנסו בפנים התניא כל התיקונים– התשובה היא בפשטות – כיון שלא סידרו בדפוס ("אויפגעזעט") את ספר התניא מחדש, אלא באופן של "פוטוגרפיא", אלא שב"פוטוגרפיא" גופא תיקנו במקומות אחדים בלבד (שבהם התיקון מוכרח ביותר, וכיו"ב), בגלל הקושי הטכני שבדבר.

ולהבהרת הדברים באופן מוחשי יותר – נביא שתי דוגמות:

א) בשער היחוד והאמונה פ"א, "ופי' הבעש"ט ז"ל כי דברך שאמרת יהי רקיע בתוך המים וגו'" – איתא בלוח התיקון שנדפס "השמים", וצריך להיות "המים". ובהערה בשוה"ג, שבהוצאה זו נתקן.

והנה, כל מי שיתבונן בתיבת "המים" המודפסת בתניא שלפנינו, יראה בעליל איך נראית תיבה אחרי שיפוץ ותיקון ידניים על דף התניא שממנו מדפיסים!...

ב) בלוח התיקון לאגה"ק סכ"ו (קמב, ב), שורה המתחלת המאמר, נדפס "לחסידי", וצריך להיות "לחסירי". ובהערה בשוה"ג, שבהוצאה זו נתקן.

והמסתכל בפנים יראה צורת התיקון – שגירדו את היו"ד שמאחורי הדל"ת, ונעשה רי"ש!

ודעת לנבון נקל שבאופן כזה אין אפשרות להכניס בפנים את כל התיקונים.

[וכיון דאתינן להכי, יש להעיר שכמה מהתיקונים שמצויין עליהם בלוח התיקון "בהוצאה זו נתקן" – אינם מתוקנים ב(כו"כ ? מ)טופסי תניא שלפנינו, שנדפסו כנראה מהוצאה אחרת! – ויש לעיין ולחקור כיצד אירע הדבר].

וכיון שהסיבה שלא תוקנו כל התיקונים בפנים התניא אינה אלא סיבה טכנית בלבד (שלא סידרו מחדש את התניא, אלא הדפיסוהו מ"פוטוגרפיא", כנ"ל) – לכן, כאשר הרב וויינברג שליט"א ערך את הספר שיעורים בספר התניא, שבו סודר מחדש כל ה"טקסט" של ספר התניא (בשילוב הביאורים כו'), הורה לו כ"ק אדמו"ר לתקן בפנים התניא את כל התיקונים, הן אלה שבלוח התיקון והן אלה שבהערות ותיקונים, וכן עשה בפועל, כמובן וגם פשוט.

ועפ"ז מובן בפשטות שכאשר מסדרים מחדש את הטקסט של ספר התניא כדי להדפיסו יחד עם ה"מ"מ הגהות והערות קצרות" בתוספת "ליקוט פירושים" מכ"ק אדמו"ר – בודאי ובודאי צריכים לתקן את כל התיקונים בפנים התניא (ולפלא הקס"ד כו').

ואילו ה"קנאות" שלא להעיז לתקן בפנים התניא, היא – לא לקדושתו של ספר התניא כפי שנכתב ע"י רבינו הזקן, אלא ל"קידוש" הטעויות של המעתיק או המדפיס ("בחור–הזעצער")!...