ברשימות שיצא לאור השתא לפורים כתב כ"ק אדמו"ר וז"ל "דרך אגב משפירש"י אסתהר, ירח, עיין יל"ש ס"פ בראשית "וקבעוה בין ז' כוכבים". צ"ע בעה"ש, כמדומה שכוכב נוגה הוא זה" עכלה"ק. וזה בא בהמשך מש"כ מהמהרש"א דמרדכי ואסתר שמות פרסיים הם.

ויש להעיר מהביאור על מגילת אסתר מהג"ר יוסף זכרי' שטרן בעמח"ס זכר יהוסף בסוף הפתיחה שלו שמביא מהאבן עזרא פרק א' פסוק י' דהם שמות פרסיים, ועיין ג"כ פירושו בפרק ט' פסוק ו'. וכן מביא מס' שרשי הלבנון דאסתר הוא העתקת שם הדסה בפרסית ומורכבת משתי תיבות פרסיות אס-תר שפירושו הדס רענן [וגם הדס בארמית הוא אסא].

עשר תקנות עזרא

ב) ברשימה הנ"ל ע' 13 כתב הרבי וזלה"ק "ובב"ק (פב.) י' תקנות תיקן עזרא, ולא חשיב הנ"ל, כי תני ושייר" ומביא תוס' בב"ב כב ע"א די' דוקא עיי"ש.

ויש להעיר ממגילה (לא, ב) תניא רשב"א אומר עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתו"כ קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ר"ה. ותקנה זו ג"כ לא תני בב"ק.

ויש להעיר בהאי ענינא ממש"כ שם בחי' המהר"ץ חיות וז"ל לפי זה לא ידעתי לבני מערבא דמסקי אורייתא בתלתא שנין עיין לעיל כט ב' איך היו עושים בתקנת עזרא זאת שתבוא קריאת הקללות קודם עצרת בכל שנה. עכ"ל.

וראיתי מביאים מס' פרי צדיק פ' בחוקותי אות י' דאדרבה מהלשון עזרא "תיקן" משמע שהוא תקנה מסויימת, ולא משום דכך הוא סדר הפרשיות, אלא דקודם עצרת אף לבני מערבא יקראו הקללות בתו"כ, וא"ש.

מי היה בני בניו של המן

ג) ברשימה הנ"ל ע' 15 וזלה"ק בנוגע לההשערה דקאי על רבי עקיבא שהי' בבני ברק (סנהדרין לב ע"ב) אי אפשר לומר כן וכו'", עכ"ל.

הנה לא ידוע לנו על סמך מה הי' השערת הרב מהאראדאק שמבני בניו של המן למד תורה בב"ב קאי על ר"ע, אולם יש להעיר ממה שראיתי בפרדס יוסף החדש עה"ת עמ' א'פג מהגהות שערי יוסף להגרי"נ שטערן על דרשות חת"ס לפורים ע' 414 בהג"ה וז"ל וכעין זה פירש [אדמו"ר] מעשה בר"א ור"י וראב"ע ור"ט שהיו מסובין בב"ב והיו מספרים ביצ"מ כל אותו הלילה וכו' ובאמת הובא פלוגתא בפ' ע"פ שראב"ע אומר עד חצות ולומד בגז"ש הזה הזה וכו', אך הנה המן ביטל ישראל לילה ראשונה של פסח מלספר ביצי"מ כדאיתא בסמ' מגילה [ד' ע"א] שלכך חייבים לקרות המגילה בלילה שנאמר אלקי וגו' ולילה ולא דומי' לי שהיו זועקין בימי צרתן בלילה, והיא היתה לילה ראשונה של פסח שבלילה ההיא נדדה שנת המלך עד שבשחרית שכתיב ויבא המן שמאז התחיל מפלתו של המן, ובני ברק הם היו בני בניו היו רוצים לתקן חטא אבותיהם לכך היו מספרים כל הלילה ביציאת מצרים עד שבאו תלמידיהם ואמרו הגיע זמן ק"ש של שחרית ואז הי' מפלתו ותו לא צריכים לתקן עכ"ל. ואף שאינו מזכיר שם ר"ע, מ"מ מכל הני תנאים רק ר"ע הי' בן גרים כדאיתא בברכות כ"ז.

ושם בפרד"י מביא שהחת"ס רשם הגהה בכת"י על הגליון, שזה רק לפי חד גירסא שבמדרש, ועיי"ש מה שפי' כוונתו. ואולי כוונתו שהי' גירסא "ומנו ר"ע".

ברשימות על התניא פל"ד – מביא על ל' אדמוה"ז … "ומיד אמר להם לעשות לו משכן ובו קודש הקדשים" – שהל' קדשי קדשים – "כן נמצא בל' חכמים, לדוגמא כו' – שבדוגמאות אלו מוכיח שבל' חכמים "קדשי הקדשים" קאי על הבית שבו היה נכנס כה"ג וכו', אבל בל' מקרא קאי אקרבנות.

וממשיך – קדש קדשים נק' כלי המשכן , וכן קרבנות וכהנים. ו"קדש הקדשים" נק' הן בל' מקרא והן בל' הש"ס אלפנים מהפרכת, חוץ מדניאל שנק' לדעת כמה מפרשים קדש קדשים. ע"כ עכ"פ בקיצור תוכן הביאור.

ויש להעיר בדבר פלא – לפי מש"כ ברשימה מוכח בפשטות שיש חילוק (עיקרי) בין קדש קדשים לקדש הקדשים.

ובלקו"ש ח"ו ע' 181 – מקשה על הא דפירש"י (שמות ל,ו) קדש קדשים – המזבח מקודש כו' – מהא שהל' קדש קדשים כתובה כבר בפרשה שלפנ"ז (שם כט, לז) בשייכות למזבח החיצון, ושם לא פירש"י מאומה, ומוסיף שבפרשת במדבר (ד,ד) אומר רש"י בפשטות שכל כלי המשכן נק' "קדש הקדשים", ומדוע כאן מתעכב רש"י וכותב פירוש.

ובהערה 15 – כותב "דפשיטא שאין לחלק בזה בין "קדש קדשים" לבין "קדש הקדשים" – והיינו שהיה אפשרות לומר שבבמדבר כתוב קדש הקדשים – וממילא אין להוכיח – וע"ז מיד מבהיר שאין לחלק – והוא היפך ממש ממש"כ ברשימה – (ובארוכה) לבאר פרטי החילוקים.

בהערה שם ברשימות – כתבו המו"ל – שגבי קדש קדשים שכולל (גם) מכלי המשכן – הביא רבינו רק דוגמא אחת (שמות כט, לז), ובאמת יש עוד פסוקים – ומביאים ג"כ הפסוק הזה – "קדש הקדשים" – מדוע חשבו שנכלל?

- ואם, זהו דווקא על יסוד ההערה שם בשיחה זו – שאין לחלק בזה בין קדש קדשים לקדש הקדשים – מדוע לא ציין לזה רבינו כשם שציין גבי קדש הקדשים – ורק מדניאל לדעת קצת מפרשים – נק' קדש קדשים וכמו"כ י"ל בשייכות לקדש קדשים – חוץ מבמדבר (ד,ד) שנק' (מכלי המשכן) "קדש הקדשים".

בגליון י"ב מתייחס הרב יהודה ליב שי' גראנער להשקו"ט בנוגע להכנסת תיקונים בטקסט של ספר התניא המופיע בקונטרסי ה"מ"מ, הגהות והערות קצרות לסש"ב", ומביא על זה את המכתב – הידוע ומפורסם – שבו כותב כ"ק אדמו"ר זי"ע (א) "שאין להדפיס התניא מחדש כ"א בדרך פוטו מהדפוס שהוגה ע"י כ"ק אדמו"ר נ"ע, היא הוצאת תומכי תמימים ליובאוויטש תר"ס", (ב) ובנוגע לתיקונים – "לא מלאני לבי לתקן בפנים, שלא לשנות מהוצאה הנ"ל".

והנה, נושא זה נידון ונתבאר בארוכה בראיון שנדפס ב"כפר חב"ד" גיליון ה700-, וכנראה שיש צורך לחזור בקיצור עכ"פ על תוכן ונקודת הדברים – מצד "והייתם נקיים מה' ומישראל", להסיר לזות שפתיים כאילו יש כאן איזה ענין שהוא בניגוד ח"ו לרצונו הק' של כ"ק אדמו"ר.

ונתחיל במה שסיים – בנוגע להכנסת התיקונים בפנים התניא:

ולכל לראש יש להקדים ולחזור ולבאר מהותם של התיקונים: אלה שב"לוח התיקון" – דברים שתיקן הרבי "על פי השוואה לההוצאות הראשונות .. שקרוב לודאי שהיו שם כת"י התניא מוגהים", ואלה ש"בהערות ותיקונים בדרך אפשר" – "תיקונים במקום שנראה לי טעות המדפיס דמוכח או על כל פנים קרוב לודאי", אלא שמרוב ענוותנותו הכניסם בסוג "הערות ותיקונים בדרך אפשר". – ובהקשר לכך יש להעיר מהסיפור (המובא ספר המאמרים מלוקט ח"א ע' מד) שאדמו"ר מהוריי"צ אמר לאדמו"ר מהורש"ב: "מה שאצלך בדרך אפשר נעשה אצלי דבר ודאי". ודו"ק

כלומר: הרבי כותב בבירור ובוודאות שבמקום פלוני צריך לתקן כך וכך, כבהוצאות הראשונות, ובמקום פלוני צריך לתקן טעות הדפוס דמוכח, וכיו"ב.

והנה, דעת לנבון נקל שלאחרי שהרבי מודיע שבנוסח התניא שלפנינו נפלו כו"כ שגיאות שצריך לתקנם, הרי, כאשר חסיד של הרבי לומד ספר התניא, בשיעורי חת"ת וכיו"ב – בודאי צריך ללמוד (לא כפי הגירסא המשובשת, אלא) לפי הגירסא שמתקן הרבי ומעיד שהיא הגירסא הנכונה (ואכן ראינו כמה מהחסידים שציינו על גליון התניא שלהם את כל התיקונים של הרבי, כדי שיוכלו ללמוד בספר מוגה ומתוקן).

אלא מאי, הרבי, מצד גודל ענוותנותו, הנה אפילו בנוגע לתיקונים שאינם אלא על פי השוואה להוצאות הראשונות או טעות המדפיס דמוכח – כותב "לא מלאני לבי לתקן בפנים", כיון שאינו רוצה לסמוך על עצמו כו'.

יש לבדוק איפוא איך מתנהגים חסידים בנידון כזה – שהרבי מודיע דעתו בפירוש, אבל מסיים בהסתייגות שלא מלאו לבו כו':

בנוגע לסליחות לצום גדלי' – כותב הרבי: "נ"ל, אשר כשאומרים הסליחות בסדר התפלה אין לומר גם הפיוט אז טרם כו' – כיון שהוא פתיחה ואין לזה ענין באמצע התפלה, אבל לא מלאני לבי להורות כן עד שאמצא עוד ראי' לזה".

ובכן: האם נימא, שכיון שהרבי אומר שלא מלאו לבו להורות כן, אזי צריכים לשאול רב מורה הוראה כיצד לנהוג, ולדעתו, ישיב הרב, שאינו מבין כלל את השקו"ט בנושא זה, שהרי הרבי בעצמו כותב בפירוש ש"לא מלאני לבי להורות כן"?

זאת ועוד:

למרות שהרבי כותב "לא מלאני לבי לתקן בפנים", מ"מ, בהוצאות התניא שלאח"ז "נתקנו כמה מטעויות הדפוס שבהוצאות הקודמות, בחלקם נכנסו בפנים", וכפי שהארכתי בגליון י', שכיון שלא סידרו את התניא מחדש אלא ע"י פוטו, הנה רוב התיקונים אי אפשר להכניסם בפנים, משא"כ כאשר מסדרים את התניא מחדש, כמו בטקסט של התניא שבספר "שיעורים בספר התניא" – ספר שהוגה ע"י הרבי – שבו אכן נכנסו כל התיקונים בפנים התניא.

[ולכשתמצי לומר, הנה גם קונטרסי ה"מ"מ, הגהות והערות קצרות לסש"ב" אינם הוצאה חדשה של ספר התניא, אלא, שבמסגרת הפענוח שנעשה כדי להקל על הלומדים, בא גם צילום שורות התניא שעליהם באים המ"מ וכו', וכמו העתקת הטקסט של התניא ב"שיעורים בספר התניא"].

ועתה נבוא לענין הא', שאין להדפיס התניא מחדש – שבענין זה הזכיר ה.ל.ג. בעצמו מקרים יוצאים מן הכלל שבהם סידרו מחדש את ספר התניא, ומזה נלמד גם לנדו"ד:

ובהקדמה – הטעם שאין הדפסת התניא מחדש (שהרי אין הכרח לומר שזהו"ע של חוקה וגזירה) הוא בפשטות מחשש טעויות הדפוס. ובפרט למי שמתמצא במלאכת הדפוס לפני עידן המחשבים שנתחדש בשנים האחרונות, יודע, שגם כאשר מגיהים ומתקנים את הטעויות, אזי צריכים לחזור ולסדר את כל השורה מחדש, ואז עלולים ליפול טעויות חדשות וכו'. ולכן, במקום שיש ברירה – מוטב שלא לסדר מחדש, אלא להדפיס פוטו. וכפי שכותב הרבי (אג"ק ח"ה ע' ער): "למה לנו לכנוס בספיקות לקבל עלינו אחריות הגהה כיון שאפשר בלא"ה".

אמנם, כאשר אין אפשרות אחרת, ולדוגמא, ב"שיעורים בספר התניא" שאין אפשרות לחתוך תיבות ושורות מהתניא המקורי ולשבצם בתוך הביאור – אזי מסדרים את הטקסט מחדש, תוך הקפדה מירבית על הגהה מדוייקת בתכלית כו'.

ועד"ז בנוגע למ"ש הרבי ב"פתח דבר" לקונטרס המפתחות שבסוף ספר התניא הוצאת תשי"ד: "בהוצאת התניא השלימה שמכינים לדפוס – התניא – באמצע העמוד, ומסביב לו יבואו: מראה מקומות, פירוש קצר, ליקוט מספרי רבותינו נשיאינו וכת"י שלהם המפרשים דברי התניא וכו'" – הרי מובן בפשטות, שבהוצאה זו היו מוכרחים למסדר מחדש את ספר התניא, כיון שבעמוד המקורי של ספר התניא לא הי' יכול להכנס כל המ"מ, הפירוש והליקוט כו'.

וכמובן גם ממ"ש הרבי להרב חיטריק בקשר להו"ל של ה"תניא בצירוף מ"מ וכו'": "לסדר הפנים (התניא) למעלה ומתחתיו בהבדלת קו או כיו"ב המ"מ שינוי נוסחאות, ופי' הקצרים וציונים לפירושים. . ." – הרי לפי תכנית זו היו מסדרים את התניא מחדש (אלא שהיו מקפידים שלא לשנות את השורות).

ועד"ז בנדו"ד: כיון שכאשר מדפיסים את ה"מ"מ הגהות והערות קצרות" עם "לקוטי פירושים" יחד עם הפנים של התניא, אי אפשר להשתמש עם העמודים המקוריים של ספר התניא – בהכרח לסדר הטקסט של התניא מחדש (תוך הקפדה שלא לשנות את השורות), שאז אפשר לסדר העימוד ע"י המחשב בצורה הטובה ביותר, כידוע לכל מי שמתמצא בטכנולוגי' החדשה.

ובנוגע לחשש של טעויות הדפוס – אכן מקפידים להגי' היטב (וכמדומני שעד עתה לא נמצאו טעויות הדפוס), ובפרט כאשר מדפיסים פרקים-פרקים, שאז, גם אם ח"ו נפלה טעות, אזי יוכלו לתקנה כאשר יצא לאור ספר שלם.

וכיון דאתינן להכי שמוכרחים לסדר את הטקסט של ספר התניא מחדש, הרי אדרבה: כאשר יודעים שהרבי כותב שתיבה זו היא טעות המדפיס דמוכח וכיו"ב – למה יש לחזור ולהדפיס דוקא את הטעות!