בלקו"ש חכ"ז ויקרא ב' מבאר כ"ק אדמו"ר מש"כ הרמב"ם בסוף הל' איסורי מזבח ש"יביא קרבנו מן היפה המשובח ביותר", וכן "בכל דבר שעושה לשם הא-ל הטוב" שיהיה "מן הנאה והטוב" - דאין כוונתו לענין "זה א-לי ואנוהו" של ה"גברא" (הגם דמתחיל שם ההלכה שהוא למי "הרוצה לזכות עצמו"), אלא אדרבה עניינו הוא גדר ב"חפצא" דקרבנות, שנוגע ב"החפצא" שבזה - שיהיה מן הנאה והטוב.

והיינו משום שגדר דקרבנות הוא מה שמקדיש ו"גיט די זאך אוועק לד' .. מקריב זיין א קרבן לה', אוועקגעבען די בהמה וכו' לה'", וכן גם ב"כל דבר שהוא לשם הא-ל הטוב" שנותן זה לשם הא-ל הטוב בדוגמא ל"קרבן" - ולכן נוגע ונחוץ כאן בעצם הענין שיינתן מן הטוב והנאה.

והנה מצינו בהמצוה דתרומות דיש אזהרה מיוחדת לתרום מן היפה דווקא, וכמ"ש הרמב"ם בפ"ה ה"א מהל' תרומות ד"אין תורמין אלא מן היפה שנא' בהרימכם את חלבו". והוא מפ"ב מ"ו דתרומות (ובכ"מ בש"ס), וכן הוא בשו"ע יו"ד סשל"א סנ"ב (ושם דבזה"ז אין להקפיד בזה). ובפשטות, לא מצינו אזהרה דומה לזה בשאר מתנות כהונה.

והנה בחי' הגרי"ז תמורה ה, א לומד דהא דצריך להפריש מן היפה הוא (לא מדין הפרשת התרומה, אלא) מדין נתינה לכהן, דמתנות כהונה צריכים ליתן מן היפה (ומבאר שם בזה דברי הרמב"ן שמנה מצוה זו - דצריך לתרום מן היפה - למצוה בפ"ע). וכן כותב הצפע"נ מהדו"ת עמ' 98, דהענין דצריך לתרום מן היפה הוא מחמת מצות הנתינה, וחקר שם באופן שהכהן נותן לעצמו (שהיה אפשר לומר שאין בו ענין ב"נתינה") - אם צריך שיהיה מן היפה (וכ' שם שגם בכהן לעצמו יש בו ענין הנתינה)1.

והגרי"ז הוכיח דבריו מזה ש(פוסקים כרבנן (תרומות פ"ב מ"ד), ד)ב"כל מקום שאין כהן תורם מן המתקיים" ולא מן היפה (דלא כר' יהודה שם ש"לעולם הוא תורם מן היפה"), וכן מדברי השו"ע (שם) דבזה"ז שהכל הולך לאיבוד אין בו הדין ד"מן היפה" - דע"כ שהוא משום שאין בהם דין נתינה לכהן. והוכיח עוד שם מזה דאמרינן (תמורה שם, קידושין מו, ב) דאם תרם מן הרעה תרומתו תרומה בדיעבד, "דכיון דתרומתו תרומה גם בתורם מן הרעה ונתקן הכרי - א"כ ע"כ דזוהי מצוה בפ"ע שירים מן היפה ולא שייך למצות הפרשת תרומה. דבשלמא אם לא הי' קדוש, ע"כ שזהו דין בהפרשה; אבל אם קדוש גם מן הרעה, א"כ היפה זוהי מצוה בפ"ע להפריש מן היפה - ששייכת לנתינת הכהן, ולא בתיקון הכרי שזוהי מצות הפרשת תרומה".

וכן בצפע"נ לכאו' נראה דעיקר ההוכחה הוא מדברי הגמ' (קידושין שם), שגם אם תרם מן הרעה תרומתו תרומה - דהדין דלתרום מן היפה הוא מחמת מצות הנתינה לחוד, ולכן תרומתו תרומה בדיעבד. (והיינו שהאיסור בהפרשת חלק "רעה" הוא ש"גורם שיתנו לכהן מתנות כהונה שלו מן הרע, דצריך שיהיה מן היפה .. ולכך אסור לתרום מן הרע על היפה דעי"ז יהיה מוכרח ליתן לכהן הרעה - דנתינה כתיב ביה..." (לשונו בהל' כלאים דף ב, ג-ד2).

וב'מעדני ארץ' פ"ה מהל' תרומות ה"א א"ב מסתפק אם כהן צריך להפריש מן היפה, ומביא דברי הצפע"נ, ורוצה לתלות זה במחלוקת ר"י וחכמים (אם "מן היפה" עדיף מ"מתקיים", או להיפך), דלר"י הוא דין בהפרשה (דלכן צריך להפריש לעולם "מן היפה" דוקא) - ולכן גם כהן חייב בזה; ולחכמים הוא דין בנתינה (כנ"ל) - ולכן הכהן אינו חייב בזה3.

ולכאורה יש לדון בזה, דהרי דלא מצינו ענין זה ד"יתן מן היפה" דווקא - בשאר מתנות כהונה, אלא בתרו"מ. ועוד, דלכאורה פשטות הפסוק "ולא תשא עליו חטא בהרימכם את חלבו" (דממנו למידים דין זה דצריך שיתרום מן היפה) קאי אעצם ההפרשה (והרמה) דתרומות כו', וכן הדרשה בגמ' והפסק בדברי הרמב"ם בפשטות הוא על ההרמה עצמה. וכן מש"כ בגמ' "אם אינו קדוש נשיאת חטא למה", משמע יותר שה"נשיאת חטא" הוא מצד אותו הענין דנעשה קדוש, והיינו שהגם שאסור להפריש תרומה מן הרעה מ"מ בדיעבד נעשה קדוש.

ולולי דמסתפינא הייתי אומר (ולקשר זה לדברי רבינו בהשיחה הנ"ל): דבאמת הוא דין בהפרשת תרומה כנ"ל, אלא שלומדים לימוד מיוחד - שהרי "אם אינו קדוש נשיאת חטא למה" - דפרט זה בהפרשה אינו מעכב בדיעבד, אבל באמת הוא עון בעצם ענין התרומה. והיינו דהגם דבכמה הלכות אם חסר בההפרשה הרי"ז חסרון בדיעבד, מ"מ בהלכה זו גילתה התורה דהגם דיש "נשיאת עון" - תרומתו תרומה.

ובהא דהוכיח הגרי"ז מהדין בשו"ע דבזה"ז שהכל הולך לאיבוד אין צריך הרמה מן היפה (וכן הוכחת הצפע"נ מזה שבדמאי אין צורך מן היפה), אוי"ל שהוא משום דהנתינה היא תנאי בההפרשה לענין הלכה זו ד"תורם מן היפה". והיינו, דע"ד המבואר בהשיחה שענין הנתינה מן היפה ומן המובחר הוא פרט בחפצא דקרבן און "אוועקגעגעבן"קייט לד', והיינו דלאחרי שייעשה קרבן (ע"ג המזבח) ישנה את העילוי המיוחד בזה שהפריש מן היפה המשובח, וכמבואר שם בהמשך השיחה ע' 13 אשר ה"עיקר פון ענין הקרבן - איז קרבן לה'. און כאטש פעולת האדם פיינגט זיך אן פון זיין מקדיש זיין דעם קרבן - איז אבער דער עיקר און גמר הקרבן בהקרבתו ע"ג המזבח. וואס דעמאלט, בשעת ער ווערט לחמו של מזבח, ס'איז אכילת מזבח, ווערט ער א חלק פון שולחן גבוה",

כמו"כ4 אוי"ל, דההפרשה ונתינת תרומה להכהן קשורים זב"ז בענין שנתינתה הוא תנאי בההפרשה לענין זה שכשיתן לכהן5 וייעשה תרומה בשלימותה (ע"י הנתינה לכהן) אז יושלם השלימות דההפרשה וההרמה שהפריש האדם מעצמו און האט "אוועקגעגעבען" לד' הטוב, שבזה יש שלימות בהחפצא דההרמה כשהוא מן "היפה והמשובח". ובמילא מובן שכשלא יבא לידי נתינה אין הצורך בההפרשה שיהיה מן היפה והמשובח. ונמצא דענין מן "היפה המשובח" הוא דין (גם) בההפרשה כפשטות דברי הגמ', וקשור עם דין דיש ליתן מן היפה המשובח בענין קרבנות6.