ב'לקוטי שיחות' חלק יט שיחה לפ' עקב (עמ' 122) בענין השמירה דמזוזה מבואר שמי שקובע מזוזה על פתחו בשביל שמירה מקיים את המצוה בשלימותה, אמנם פסק הטור ש"לא היא כוונת המקיימה אלא לקיום מצות הבורא", אך כוונת הדברים היא שעליו לקיימה מצד ציווי הבורא (והיה מקיים את המצוה באותו חשק גם בלי תועלת זו). אולם מאידך, מותר לחשוב בעת קיום המצוה שתוכן המצוה הוא, שנצטוינו לקבוע שמירה על הבית (ראה שם באריכות, ובא כאן בקצרה).

ולהעיר כעין זה (אבל לא ממש) ממ"ש בשו"ת חת"ס (אה"ע ח"ב סימן צ) וז"ל: "והנה בודאי אין תכלית המצוה של מזוזה לשמירה רק להעלות יחוד השם על לבו. ומכל מקום מי שמכוון בקביעתה לקיים מצות ה' שציונו ה' וסובר שאין בזה אלא שמירה לא נאמר שלא יצא ידי חובתו, שא"כ רוב ישראל אינם יוצאים ידי חובת מזוזה. וגם הרמב"ם לא כתב שבטלו המצווה אלא ע"י שכותבים מבפנים שמות מלאכים ועי"ז בטלו המצוה, אבל במה שטעו בתכליתה אין זה אלא סכלות, ומ"מ מקרי מכוון לעשות רצון ה' על מנת לקבל פרס ואין זה תכלית האמיתי, ומ"מ כיון שמכוון לצאת יד"ח, יוצא הוא בזה.