וע"ש מה שמקשה דלכאו' קטרוג מסוג זה כבר הי' בזמן נשיאותו של הה"מ, כמ"ש ב"התמים" (ח"ב ע' מט [עב,א], אגרות קודש אדמו"ר מהוריי"צ (ח"ג ע' שכו ואילך) ועוד), שפעם מצאו כתב של חסידות שהתגלגל במקום בלתי ראוי כו' ונעשה קטרוג למעלה וכו', ורבינו הזקן ביטל את הקטרוג ע"י שהביא משל מבן מלך שנחלה במחלה מסוכנת וכו'.

ועפי"ז אם בימי הרב המגיד ביטל אדה"ז את הקטרוג ע"י ההסברה שהפצת החסידות הוא ענין של פיקוח נפש שנוגע להצלת חייו של בן המלך, עאכו"כ כשעבר עוד שלב ב"ירידת הדורות" שהפצת חסידות הוא ענין של פקוח נפש, וא"כ איך התעורר שום קטרוג, עד שנעשה אצלו ספק שאולי צריך למנוע מדברי חסידות, והוזקק להוראה ש"אדרבה, לכשתצא תאמר יותר"? - וע"ש התירוץ (וכדלקמן).

והנה במענה של הרב המגיד והבעש"ט נ"ע שהשיבו לו: "כיון שהתחלת אל תפסיק, ואדרבה, לכשתצא תאמר יותר" לכאו' מיותר מה שאמרו: "כיון שהתחלת אל תפסיק" - דלכאו' הול"ל רק: "אדרבה, לכשתצא תאמר יותר"?

ויתירה מזו; מהלשון "כיון שהתחלת אל תפסיק" משמע לכאו', שכל העידוד שלהם הוא ענין של בדיעבד, ושאם לא הי' מתחיל לומר דברי חסידות הרבה ובגילוי, בכלל לא הי' מעודדים אותו לומר חסידות ש"לכשתצא תאמר יותר", ואינו מובן לכאו', איך זה תלוי בזה ש"כיון שהתחלת אל תפסיק"? - ובפרט שמדובר בענין הפצת החסידות, שהוא ענין של פקוח נפש שנוגע להצלת בן המלך, וכו' כנ"ל. (ולע"ע לא מצאתי שיעוררו בזה).

והנראה בזה לבאר, עפמ"ש בהמשך המבואר בלקוטי שיחות דילן, שמאריך בענין ב' טעמים שבדורות האחרונים מצוה לגלות זאת החכמה, ושבהתאם להחילוק בין ב' הביאורים בטעם גילוי פנימיות החובה בדורות האחרונים, ישנם שני אופנים גם באופן הגילוי, ע"ד ב' האופנים שבנגלה דתורה - משנה וגמרא.

ומסיק: "וי"ל ששני אופנים אלו באופן הלימוד, תלויים בב' הטעמים הנ"ל . . ע"פ הטעם משום "עת לעשות לה'" בשביל פיקוח נפש (ברוחניות) מפני התגברות החושך וירידת הדורות - מספיק גילוי פנימיות התורה באופן של נקודות ובקיצור בתכלית, כי גם "נקודה" של פנימיות התורה, "המאור שבה" בכחה להחיות נפשות (וכיון שזה מספיק - הרי אין לגלות יותר).

"משא"כ גילוי פנימיות התורה כדי "ליישר ישראל להכין לבם" לגילוי פנימיות התורה שיהי' "באותו זמן" - הרי כיון שאז תהי' השגה גמורה בידיעת השם "כפי כח האדם" ועד "כמים לים מכסים" (ל' הרמב"ם הל' מלכים ספי"ב), הרי מובן, שגם ההכנה לזה בדורות האחרונים צ"ל ע"ד זה דוקא.

"וע"פ כל הנ"ל יתבאר היטב הסיפור הנ"ל . . שעניני חסידות שנתגלו ע"י הבעש"ט והמגיד ותלמידיהם הם באופן של "נקודות" ובקיצור, ע"ד לשון המשנה שהוא דבר קצר, משא"כ ביאור הענינים שבתורת חסידות חב"ד שנתגה ע"י רבינו הזקן הוא באופן של הרחבה ושקו"ט . . ושינוי זה באופן גילוי תורת החסידות, י"ל שהוא שגרם לקטרוג החדש על רבינו הזקן, גם לאחרי שנתבטל הקטרוג על המגיד ע"י הסברת המשל משחיקת אבן יקרה . . [כי] גילוי החסידות באופן של נקודה, ע"י הבעש"ט והמגיד ותלמידיהם ותלמידי תלמידיהם לדורותם - הועיל ופעל להחיות את בן המלך, והעמיד יראים ושלמים לאלפים ולרבבות כו', אבל כאשר רבינו הזקן התחיל לגלות . . באופן של הרחבה . . נתחדש הקטרוג . . שהרי גילוי החסידות באופן של הרחבה בהבנה והשגה דתורת חב"ד אינו (לכאורה) דבר המוכרח להצלת חייו של בן המלך.

"וי"ל שזהו הטעם שנתעורר ספק אצל רבינו הזקן שאולי צריך להפסיק מילוי דברי חסידות באופן כזה, וע"ז הורו לו רבותיו, שע"י מסירת נפשו וישיבתו במאסר פעל למעלה שיוכל להמשיך לגלות דברי חסידות באופן של הרחבה, "ואדרבה, לכשתצא תאמר יותר" - כדי "ליישר לישראל ולהכין לבם" לגילוי "סוד טעמי' ומסתר צפונותי'" של תורה שיתגלו בביאת המשיח ועד כמים לים מכסים." עכל"ק.

ולפי"ז יובן היטב גם מה שאמרו הבעש"ט והה"מ נ"ע: "כיון שהתחלת אל תפסיק", כי באמת תורת חסידות חב"ד שנתגלה ע"י רבינו הזקן אינו זקוקה כדי להחיות את בן המלך (כי לזה מספיק גילוי החסידות באופן של נקודה) - אלא שהוא לענין אחר לגמרי, כדי "ליישר ישראל ולהכין לבם" לגילוי פנימיות התורה שיהי' "באותו הזמן" וכו', -

ואולי, שאדה"ז הקדים בזה בזמן, בבחי' "אחישנה", וגרם להקטרוג כנ"ל, ואולי הבעש"ט והה"מ סברו שטרם הגיע זמנו ושרק בבחי' "בעתה" צריכים בגילוי תורת חב"ד, - אלא שאמרו: "כיון שהתחלת אל תפסיק", וע"י מסירת נפשו וישיבתו במאסר פעל למעלה שיוכל להמשיך לגלות דברי חסידות באופן של הרחבה (גם טרם זמנו) "ואדרבה, לכשתצא תאמר יותר". וא"ש.