איתא בלקו"ש חלק יז (ע' 513) במענה לשאלה למה לא נז' על רשב"י "זי"ע" (במכתב כללי דל"ג בעומר תשל"ה - לקו"ש חי"ב ע' 235): "י"ל ע"פ ביאור הראגצובי (בחוקותי כו ס"ק מב) דביצחק אין שייך זכירה כו'". עכ"ל.

וז"ל בצפנת פענח שם: "בתו"כ פ' בחקותי דאמר שם דשם זכירה לא שייך רק על דבר שאינו לפנינו, לכן ביצחק לא שייך זכירה רק ראיה . . דשל תורה דבר הנמשך ופועל תמיד ולכן לא שייך בזה גדר זכירה."

בספר השיחות-תרצ"א (ע' 164) נאמר: "בעת ער [כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע] האט דערמאנט דעם ווארט דער טאטע, האט ער גיזאגט, איך זאג ניט אויף דעם טאטן נשמתו עדן, ערשטנס בין איך ניט קיין אדרעסן שרייבער, און ווידער פאר מיר איז דער טאטע ניט נסתלק גיווארן וכו'" עכ"ל.

ובהערה 67 שם: "ומוסיף בזה כ"ק אדמו"ר בשיחת ש"פ בלק תש"י (התוועדויות תש"י ע' 106): "ועד"ז בנוגע לכ"ק מו"ח אדמו"ר - שאין לומר עליו "נשמתו עדן", כי (א) מי הוא זה שיכול ליתן "כתובות" להגביל את מקומו ל"גן עדן", ג"ע התחתון או ג"ע העליון, או למעלה מזה עד אין שיעור, (ב) למה לנו לשלחו מאתנו?! הוא בודאי אינו רוצה להיפרד מאיתנו, ונמצא אתנו!

"ומאותו טעם שאין אומרים "נשמתו עדן", אין אומרים גם "זכר צדיק לברכה", כי, ענין הזכרון ("זכר") שייך רק על דבר הרחוק שנופל בו ענין השכחה, משא"כ בנדו"ד שלא שייך ענין השכחה ח"ו, אין צורך בזכרון, כמו שאין צורך בנוגע לאדם חי." עכ"ל.

והנה לפי כל הנ"ל צ"ע לכאורה במה שנאמר ב"יומן ביקור - ארץ הקודש", מרשימות כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, בו מתאר את נסיעתו לקברי הצדיקים בגליל וכו' [בי"מ גליון 240 (ראה תשנ"ט) ע' 26]:

"ב' ו' מנ"א [תרפ"ט].

בשעה 3:30 כבר קמתי, היה עוד חושך, נחתי היטב, תודה לקל יש לי כח עכשיו להתאמץ, וב4:15- נוסעים כולנו למירון.

מיד כשהגענו נכנסתי לר' שמעון נ"ע לחדר, הייתי שם שעה לבד, אחר כך נעמד מנין להתפלל", וכו', עכ"ל.

הרי דעל רשב"י שפיר נאמר "נ"ע"?