בלקו"ש חלק ל"ו תרומה א' מבאר רבינו דהמצוה "ועשו לי מקדש" הוא מצוה ודין דקביעת מקום בשביל לעבוד בו את ה', והחיוב קיים לעולם "כי תמיד יש חיוב לעשות ולקבוע מקום לה', גם כשאין ביהמ"ק קיים ובכל מקום שנמצאים בנ"י (גם בחו"ל כו'), שהם בתי כנסיות".

וממשיך בחצאי ריבוע (שם עמ' 128) "ומזה מובן, דאף שבזהר לא נזכרו אלא בתי כנסיות כמקום תפלה, הרי כיון שהוא מצד הענין דקביעת מקום בית לה', פשוט דהוא גם בבית המדרש, וכמפורש בגמ' ד"מקדש מעט .. אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות". דגם בתי מדרש הם בכלל מקום לעבודה. ובפרט ע"פ מרז"ל מיום שחרב ביהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד", עכלה"ק.

ולהעיר דביחס להלכה ש"כופין בני העיר זה את זה לבנות בית הכנסת" (שו"ע סי' קנ ס"א), כתב הביאור הלכה במ"ב שם: "ופשוט דה"ה אם אין מקום לצבור ללמוד, כגון שביהכ"נ הוא דחוק לזה, או מסיבה אחרת שכופין זה את זה לבנות ביהמ"ד .. שהרי כופין לבנות ביהכ"נ לתפלה כ"ש ביהמ"ד המיוחד לתורה שחיובו יותר גדול", עיי"ש.

(עצם הדין שכופין גם על ביהמ"ד מפורש בכף החיים המצויין בהע' 48 שם, והציון כאן לביאור הלכה הוא על הדגשת "כל שכן" ביהמ"ד מביהכנ"ס).

ברכת שהחיינו בסיום בנין ביכנ"ס

בלקו"ש שם מאריך לבאר דברי הצ"צ בענין "אינו זז לעולם לא בעוה"ז וכו'" דמצות "ועשו לי מקדש" הוא משום דכתיב "ואהי להם למקדש מעט" וארז"ל אלו בתי כנסיות. ומבארו רבינו ע"פ דברי הזהר דועשו לי מקדש סתם הוא כל בי כנישתא דעלמא מקדש אקרי, דמצות ועשו לי מקדש כוללת גם מצות בנין בית הכנסת, והוא מצוה וחובה תמידית וכו', עיי"ש.

והנה באחרונים דנו אם לעשות שהחיינו בגמר בנין ביהכ"נ. ראה כף החיים סי' קנ ס"ק טו ובשו"ת חת"ס או"ח סי' נג ועוד.

ואוי"ל סברא דלא לברך, דהיות שבנין ביהכ"נ הוא כלול במצות "ועשו לי מקדש", א"כ כשמסיימים בנין ביהכ"נ ורואים שביהמ"ק עדיין חרב ולא נבנה, ה"ז גופא מעורר צער, ולכן א"א לברך שהחיינו. והוא ע"ד המבואר בלקו"ש חל"ז לגבי ברכת שהחיינו בימים אחרונים של פסח שהוא חג הגאולה העתידה, ומבאר רבינו שם עמ' 19: "אלא שא"א לברך שהחיינו על הגאולה העתידה, כי ברכת שהחיינו היא רק על שמחת לבב מדבר שישנו בפועל ובמזומן, ועדיין אנו לפני גאולה העתידה, ואדרבה הזכרת גאולה העתידה גורמת גם צער גדול, וכבר כלו כל הקיצין ועדיין לא בא, וא"כ ודאי שא"א לברך ע"ז ברכת שהחיינו", ובהע' 44 שם כ' "ע"ד א' הטעמים שאין מברכים שהחיינו על ספירת העומר, כי "אין בו זכר לשום הנאה אלא לעגמת נפש לחורבן בית מאווינו" (המאור ור"ן סוף פסחים, ועוד)" ע"כ.

ומזה נלמד דמצוה הקשורה בעצם מהותה לגאולה העתידה, א"א לברך ע"ז שהחיינו, וכמו"כ כאן בבנין ביהכ"נ שקשור במהותו למצות "ועשו לי מקדש" הרי בנינו מעורר ע"ד חסרון המצוה בשלימות והוא גופא הטעם שלא לברך ע"ז שהחיינו.

יש לברר עוד, אם הביאור בשיחה זו מוסיף הבנה בהא דעתידין בתי כנסיות שבחו"ל שיקבעו בארץ ישראל בתור חלק מהביהמ"ק (וכמבואר בקונ' בית רבינו שבבבל), דהרי בנין ביהכנ"ס הוא כלול ב"ועשו לי מקדש", וא"כ אולי יהי' נפק"מ לגבי בנין ע"י נכרים, ובביאור הלכה ריש סימן קנ כתב להחמיר בזה - עיי"ש, ואין הזמ"ג לעיין.