ר"מ בישיבת תות"ל – חובבי תורה
בלקו"ש חט"ז עמ' 365 מבאר כ"ק אדמו"ר
בהחיוב דמצות פורים (משתה ושמחה, משלוח מנות, מתנות לאביונים), דכיון שכתוב במגילה "ימי
משתה ושמחה, ומשלוח מנות..ומתנות..", משמע דחיוב משתה ושמחה בפורים, אינו שחייב לעשות פעולה זו ביום וזמן דפורים, אלא להיפך חיובים אלו היא גדרה
של היום, תוצאה
של היום
(שעניינה הוא משתה ושמחה).
ובמילא מובן שגם החיובים דמשלוח מנות ומתנות לאביונים (שהם מצוה בפ"ע
כמבואר בשיחה שם לפנ"ז), באים כתוצאה
מזה שימים גופא הם ימי משתה ושמחה.
(ובזה מבאר שם: דהענין ד"קיימו מה שקבלו כבר" דפורים דריקט זיך אויס בזה שימי
הפורים הם ימי
שמחה שקבלו התורה "מדעתם" ומרצונם).
ויש להעיר מתוכן ולשון הריטב"א בב"מ ע"ח בביאור מה ד"אין מדקדקין בדבר" (במתנות לאביונים) "כלומר שאין מדקדקין בדבר לומר אם הוא עני וראוי ליתן לו אם לאו, אלא נותנים לכל אדם שיבא ויתבע, שאין יום
זה מדין צדקה בלבד אלא מדין שמחה
ומנות שהרי אף בעשירים כתיב ומשלוח מנות איש לרעהו".
דלכאורה אינו מובן, דהרי מדובר שם מדין מתנות לאביונים (דאין מדקדקין בזה) ומה הראיה ממשלוח מנות (שגם בעשירים שייך זה), אלא נראה יותר שמביא ראיה דכמו דמשלוח מנות עניינו הוא שמחה
כיון שיום
זה דינו (גדרו ועניינו) הוא שמחה
לכן גם מתנות לאביונים עניינו הוא שמחה, דהוא תוצאה מיום שמחה
ולכן אין מדקדקין בדבר (גם לעשיר).
(ועד"ז י"ל ל' הרמב"ן: "אלא נותנין לכל כדי שיהיו הכל שמחין
עמנו בין ראוי בין שאינו ראוי, דימי משתה ושמחה כתיב ומשלוח מנות נמי כתיב"
).
והנה לפי דברי כ"ק אדמו"ר בהשיחה יומתק דברי הירושלמי (פ"א דמגילה) דאין עושין סעודה בשבת כשחל פורים להיות בשבת משום דלעשות אותם ימי משתה ושמחה
כתיב את ששמחתו
תלויה בב"ד יצא זה ששמחתו תלויה בידי שמים. ובפר"ח למד שהכוונה הוא משום שאין מערבין שמחה בשמחה. ופלפל שם בזה אם טעם זה לכו"ע או לא (לרב אשי כו').
אבל לכאורה אם זהו הכוונה הרי העיקר חסר מן הספר, והו"ל להירושלמי למימר שאין עושים הסעודה בשבת משום שאין מערבין ו(גם אם היה צריך להביא הפסוק לומר שיש חיוב שמחה בפורים, דלכאורה אינו נראה שהירושלמי צריך להביא ראיה שיש חיוב שמחה בפורים) לא היה להירוש' להסתפק ב"משום שימי משתה ושמחה כתיב" והו"ל לפרש במפורש ש"אין מערבין...". ועוד אינו מובן הביאור דקאי הפסוק על שמחה דתלוי בב"ד ולא בשמחה התלויה בידי שמים, דלכאורה למ"ל זה ומהו הכוונה בזה, והרי כל עיקר הטעם הוא שאין מערבין שמחה בשמחה.
הח"ס בשו"ת או"ח קצ"ו לומד: "..דבירו' איתא סעודת פורים מאחרים אחר שבת דימי פורים צריכים שיהיה ניכר שעושים לשם פורים, משא"כ בשבת אין היכר...". ולפי"ז אין זה שייך להדין ד"אין מערבין שמחה" כללית אלא לדין מיוחד בפורים
דצריך שיהיה מיוחד וניכר לשמחת פורים. אבל גם לפי"ז אינו מובן לגמרי: א) למה הביא הפסוק "דימי משתה ושמחה כתיב". ב) ומהו הכוונה שמחלק בין שמחה התלויה בב"ד לשמחה התלויה בידי שמים, והרי לפי הח"ס באיזה שמחה שתהיה, אין לו לעשותסעודת פורים כיון דלא תהיה ניכר שהוא לשמחת פורים.
(וראה אבנ"ז או"ח תקי"ד מה שמבאר שכשכבר עשויה, הרי"ז דומה ככתב על גבי כתב. וגם לפי' צ"ב דלא צריך להיות חילוק בדבר בין "תלויה בידי שמים" או באו"א, דהרי כיון דכבר עשויה הרי"ז דומה לכתב ע"ג כתב).
וראה בשיעורים דהגרי"ד סלווייטשיק ז"ל בוסטון ביאוריו בכוונת הירושלמי.
ולפי המבואר בהשיחה לכאורה מובן ויומתק כפתור ופרח: מבואר בהשיחה דהחיוב דפורים הם תוצאה
מהא דהוא "יום משתה ושמחה"
דהיינו שענין היום עניינו הוא שמחה.
וע"ז אומר הירו' דפורים ענין שמחתו תלויה בב"ד
ולכן אין לעשות שמחתו ביום ששמחתו בידי שמים,
והביאור מובן באופן נפלא לפי השיחה: ענין דהוא יום שמחה
שייך לקיימו מה שקבלו כבר, דהדר קבלוה
בימי אחשורש, "...ווען זיי האבען מקבל געווען די תורה "מדעתם" ומרצונם".
ובמילא מובן דתוכן וענין "יום" שמחה דפורים קשור דווקא באופן שקבלוה
"תלויה בב"ד"
ואין ענין זה ליום "ששמחתו בידי שמים"
(שבזה לא מודגש כלל ה"הדר קבלוה"
).
Download PDF