תלמיד בישיבה
בגליון ה [תשסג] העיר הת' ש.ז.ד. שי' על מה שהקשה המהרש"א דאיך יכולים לומר דאברהם לא ראה את שרה עד שבא למצרים, והרי אמרו בקידושין מא, א דאמר ר"י אמר רב דאסור לאדם לקדש אשה עד שיראנה. וע"ש מה שתי' המהרש"א. וע' בההערה מה שהקשה על תירוצי המהרש"א. וממשיך ורוצה לתרץ, דהדין דאסור לקדש וכו' הוא רק לאנשים כערכינו ששייך הגזירה דשמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו, אבל באברהם שראה הכוונה והתכלית של נישואין (והוא כמו שמבואר בלקו"ש חלק י"ז בביאור מאמר חז"ל שבת קיח, ב "מימי לא קריתי לאשתי אשתי.. אלא לאשתי ביתי, ע"ש. ועי' ג"כ בלקו"ש ח"ה פ' תולדות א ע' 118 הערה 41 שכתוב כן בפירוש) אין מקום לחשוש דשמא יראה וכו' ע"ש. היוצא מכהנ"ל שבאמת לא ראה אברהם את שרה עד שירד למצרים.
ובגליון תשסה ביאר דבריו ע"פ דברי האור יקרות עמש"כ הרמב"ם הל' אישות פ"ג הל' יט "דאין ראוי להאב לקדש את בתו בעודה קטנה" דמשמע דליכא בזה איסור והביא מקור לזה עיי"ש, ועפ"ז כתב הת' הנ"ל דכן הוא גם לגבי הדיון דאין לקדש עד שיראנה והוא באותו הלכה דאין ראוי לקדש בתו קטנה (עפ"ז תי' מש"כ כ"ק אדמו"ר דקאי כפשטות ל' הגמ' ולא למד כהרמב"ם ע"כ) ולכאו' עדיין אינו מתורץ דהרי אם רוצה לפרש הגמ' כהרמב"ם מובן אבל הרי רצה לפרש עפמש"כ בלקו"ש והרי הוא בעצמו כתב דרבינו לא ס"ל מתירוץ זה (דקאי כפשטות ל' הגמ' ולא כהרמב"ם).
והנה גם עמש"כ דהדין דהמקדש וכו' עד שיראנה, אינו איסור והוא רק בגדר ד"עצה טובה" ורצה להעמיס כן בשי' הרמב"ם, הנה ברמב"ם משמע להיפך דכתב בהלכה הנ"ל וז"ל: "וכן האיש אין ראוי לקדש קטנה ולא יקדש אשה עד שיראנה וכו'" דמשמע מזה דאינו רק "עצה טובה" רק דהוא איסור ורק לגבי דין הקודם דאין להאב לקדש בתו קטנה ע"ז ממשיך "וכן האיש אין ראוי לקדש קטנה" דבא בהמשך למה דאין האב ראוי לקדש בתו קטנה ע"ז כתב האור יקרות דהוא רק עצה טובה (דהוא אותו דין דאל יקדש קטנה רק דקודם כתב לגבי האב וכאן כותב גם על האיש), אבל בתוך דין דלא יקדש אשה עד שיראנה דהו"ע בפנ"ע משמע דהוא איסור.
ועיי"ש בגליון הנ"ל שהביא ראי' לדבריו מהב"י וז"ל "ודיקדק הב"י לכתוב אם אפשר לו לקדשה בעצמו לומר דאם א"א כגון שהוא במקום רחוק וא"א לילך למקומה לראותה, לא יניח מלקדש בשביל זה דלא אומר אסור אלא היכא דאפשר" ומזה הביא ראיה דאין איסור לקדש עד שיראנה דהרי בנמצא בריחוק מקום א"צ שיראנה.
ונראה דאינו ראי' דאפ"ל דהב"י רק מגדיר האיסור, דישנה איסור דמשמעותו הוא דאסור לעשות כן, ואם עשה אז עבר על דברי התורה ולזה מסביר הב"י דאיסור זה אינו כן רק דאם אי אפשר אז א"צ שיראנה, אבל זהו רק אם א"א אבל אם אפשר אז ודאי שצריך ולא כמ"ש הנ"ל דמשמע דאין איסור, רק דאיסור זה הוא רק אם אפשר ולכן אברהם שהיה אפשר ודאי שהיה צריך שיראנה.
Download PDF