בגליון ש"פ ויחי [תשסו] כותב ריד"ק בקשר למה שמביא כ"ק אדמו"ר (בלקו"ש ח"ז ע' 102) "שאדה"ז פוסק בין בנגלה דתורה [בהל' ת"ת פ"ג ה"ג] … בנוגע לכאו"א מישראל יהי' מי שיהי', שבודאי סופו לעשות תשובה – כי לא ידח ממנו נדח" וכן בחלק י' (ע' 216) … שהביא הלכה למעשה בהל' ת"ת סוס"ג, דבל ידח ממנו נדח כפשוטו ממש וכו'…

שמזה רואים בפשטות שהמחלוקת הראשונים אי אמרינן "מתוך שלא לשמה יוכל לבוא לידי לשמה" גם על זה שאינו מקיים מה שלומד, או לא, מכריע אדה"ז כדיעה הב' שגם עליו אומרים מתוך שלא לשמה בא לשמה".

ומביא הרב הנ"ל הקושיא איפוא רואים שאדה"ז פוסק כדיעה הב' ? ועיי"ש מה שרצה לבאר.

ובאמת מי הצריכו לכל זה כי כ"ק אדמו"ר מבאר להדיא (בהוספות ללקו"ש חלק ט ע' 304) וז"ל:

"אין שו"ע הל' ת"ת … לעולם יעסוק אדם בתורה אפי' שלא לשמה, איז פריער בריינגט ער דעות אין דעם פשט פון שלא לשמה, איין דעה אז שלא לשמה הייסט מער ניט ווי אז ער לערנט צוליב פניות אבער אויב ער איז ניט מקיים דאס וואס ער לערנט איז ער דאך א רשע . . .

. . . און נאך א דעה, דעת הרמב"ם אז אפילו אויף אזא אופן זאל ער אויך לערנען . . .

. . . אבער נאך דעם פירט ער אויס "וכך אמרו חכמי הקבלה שכל התו"מ שאדם עושה בעודו רשע, אף שמוסיף כח בקלי' לפי שעה מ"מ כשיחזור אח"כ בתשובה בגלגול זה או בגלגול אחר כמ"ש כי לא ידד ממנו נדח, אזי מוציא מהקלי' כל התומ"צ וחוזרים לקדושה בחזרתו". . . עכ"ל.

ז.א. מזה שאחרי שמביא אדה"ז ב' הדיעות מוסיף "וכך אמרו חכמי הקבלה" מובן שאדה"ז פוסק כדיעתם.

[ויש להעיר ג"כ שבמאמרי אדה"ז הקצרים (ע' תקסט-ע) מביא אדה"ז ב' הדיעות הנ"ל ובקשר לדיעה הב' כותב ". . וכ"ה הדין באמת, וכ"ה ע"ד הקבלה. . ."].