בשיחת אחש"פ תשל"ו (נדפס בלקו"ש חלק יד עמ' 314) בס"ב, מביא תוכן דרוש של הצ"צ על המסופר בגמ' (פסחים נז, א) "מלכא ומלכתא הוי יתבי מלכא אמר גדיא יאי ומלכתא אמרה אימרי יאי וכו'", ומבאר הצ"צ דאימרי קאי על מארי תורה, וגדיא קאי על בעלי עסק שענינם בקיום המצות (וע"ש בסעיף ט שהם ג"כ צדיקים, ובע"ת).

מלכא אמר גדיא יאי: מלכא הוא בחי' ז"א דאצילות שאינו יורד לבי"ע לברר בירורים, הוא אומר "גדיא יאי" כי עיקר התענוג הוא בהתחדשות דוקא, וגדיא - מצוות ובירורים הוא חידוש בשבילו. ומלכתא אמרה אימרי יאי: מלכתא היא מלכות דאצילות שיורדת לבי"ע לברר, ובשבילה החידוש הוא אימרי, בעלי תורה, עיי"ש.

ויש להעיר שבהדרושים האחרים שמדברים בענין זה (סד"ה 'שה תמים' תרכ"ט, ד"ה 'מלכא ומלכתא' תר"ל, תרס"ד ותרצ"ז) מבארים הא דמלכא אמר גדיא יאי וכו' באופן אחר, דמה שמלכא אומר גדיא יאי - הוא כי גדיא שייך לענינו (ולא שהוא ענין חדש, ולכן מתענג בו), ועד"ז מלכתא אמרה אימרי יאי, כי זה שייך לענינה.

ותוכן הביאור הוא, דגדיא - בע"ת, ע"י עבודתם שהוא באופן דבכל מאדם, בל"ג, ממשיכים מאוא"ס שלמעלה מהתלבשות (בע"ג) תוס' אורות באצילות. ולכן מלכא [ז"א דאצילות] אמר "גדיא יאי", שע"י עבודת הבע"ת נמשך בו תוס' אור.

ואימרי שהוא עבודת הצדיקים, שענינם להמשיך גילוי אור למטה, לכן מלכתא, מלכות דאצילות מקור עולמות בי"ע, אמרה "אימרי יאי" שזה שייך אלי', ומוסיף בענינה [ומובא ביאור זה בלקו"ש חלק ו בשיחה א' לפ' תרומה הערה 55].

והוא ביאור הפוך ממש מהביאור בהדרוש של הצ"צ שהובא בהשיחה.

ואולי יש לבאר בדא"פ למה בהשיחה מביא דוקא הביאור של הצ"צ [אף שבא שם לברר מה הי' תוכן הדרוש מלכא ומלכתא שאמר כ"ק אדנ"ע באחש"פ תרס"ו (שאין הנחה ממנה), ולכאורה מסתבר לומר שתוכן המאמר הי' דומה למה שביאר הוא עצמו בהמאמר דתרס"ד].

דהנה בשיחה מבאר מה הם הענינים הנ"ל בעבודתם של תלמידי ישיבת תו"ת, שתובעים מהם כמה ענינים: לימוד הנגלה, לימוד החסידות, עבודת התפילה והתעסקות בהפצת המעיינות חוצה. ומבאר ש"אימרי" שייך ללימוד התורה ובפרט בלימוד הנגלה, ו"גדיא" לתפילה והרבצת התורה והיהדות וכו', ע"ש באריכות.

והנה לפי הביאור בהדרושים הנ"ל דמלכא אמר "גדיא יאי", כי גדיא מוסיף, הוא כי ע"י עבודה זו מיתוספים אורות באצילות, ולא מדגישים כ"כ העילוי והחשיבות שיש בעצם בירור התחתון, אלא שע"י שהוא יוצא מעצמו בתנועה של בכל מאדך, מוסיף אורות למעלה.

משא"כ לפי הביאור בהדרוש של הצ"צ הא דמלכא אמר "גדיא יאי" הוא מצד מעלתו בעצם הענין דבירור בי"ע, שזהו דבר חדש לגבי ז"א דאצילות - המעלה דעצם הענין דבירור התחתון.

והנה בהשיחה שם [בס"ה] מדגיש דמה שתובעים מתלמידי תו"ת גם הענינים ד"עוסק בגמ"ח" - גדיא - עבודת התפלה והתעסקות בהרבצת התורה וכו', אינו רק כהכנה והכשרה להעבודה דלימוד התורה - אימרי - שיהי' בהצלחה כו' [וכמארז"ל כל האומר אין לי אלא תורה, אפילו תורה אין לו] אלא באופן של עבודה ועיקר לעצמו.

ומובן שענין זה מתאים יותר לפי הביאור בהדרוש של הצ"צ שמדגישים מעלת ה"גדיא" - מצד ענינו בעצמו שפועל בירור התחתון. משא"כ להביאור בהדרושים האחרים מדגישים מעלתו מצד זה שהוא מוסיף אורות למעלה [ע"ד שהעסק בגמ"ח מוסיף הצלחה בלימוד התורה]. ולא באתי אלא להעיר.