בשיחת מוצש"ק י"א שבט תשכ"ד (בלתי מוגה) מדייק למה הי' הנסיון לראות אם מרע"ה ראוי להיות רועה ישראל עי"ז שהנהיג את צאן יתרו וכו'. ומסביר שכדי להיות רועה ישראל צריך לשאת "טרחכם ומשאכם אפילו פון די וואס זיינען פושע ומורד בו (ב"ה)", ולכן צריכין לבחנו במין כזה שעשה כנגד טבעו ומרד בה' והיינו יתרו שעבד כל ע"ז שבעולם שזהו א' מז' מצוות ב"נ, ואעפ"כ דאג לענייני יתרו וגם לנכסי יתרו , אף שהם שייכים "צו אזא מין וואס האט עובר געווען אויף שבע מצוות שלו, דאס איז דער בחינה אז ער קאן זיין א רועה נאמן, אויך בהנוגע צו חוטב עציך ושואב מימך, וואס דאס איז דאך די דרגא הכי תחתונה".

ולכאורה צ"ב, דהלא יתרו באותה שעה כבר עשה תשובה ופירש מע"ז, וא"כ כבר הוא אינו בדרגא הכי תחתונה ומה ראי' יש מזה שמשה יתנהג כן עם הפושעים ומורדים בו קודם שעשו תשובה?

ואולי יש לתרץ דהכוונה בהשיחה הוא שהבחינה לראות אם מרע"ה הוא ראוי להיות רועה ישראל הוא האיך הוא מתנהג עם סוג כזה שעושה נגד טבע נפשו דהיינו איש שחוטא ועושה נגד רצון ה', שע"ז אומרים יתוש קדמך, דגם יתוש מתנהג באופן כפי שיצרו הקב"ה לפי טבעו ועניינו, ואינו עושה שום דבר נגד רצון ה'. ואף שכבר עשה יתרו תשובה מ"מ הרי הוא מהסוג שאומרים עליו יתוש קדמך, כיון שהי' אפשרות כזה שעשה נגד טבעו למרוד בה'.

אבל עדיין צ"ע דלכאורה זהו חידוש גדול לומר שאומרים יתוש קדמך גם על בעל תשובה כיון שהי' אצלו הענין שעשה נגד רצון ה'.

[וגם צ"ב דהלשון בתניא פכ"ב בנוגע יתוש קדמך הוא "שכולם אינם משנים תפקידם ופקודתו ית' שמרה רוחם". משמע שהעיקר הוא שאינם עושים נגד רצון ה', משא"כ חוטא עושה נגד רצון ה' אבל לא שהוא עושה נגד טבע נפשו, ומלשון השיחה שם משמע שהסיבה שיתוש קדמך הוא מפני שעושה היפך טבע נפשו.]