בהשיחה האחרונה דש"פ וארא, מבה"ח שבט, התשט"ו (הנחה בלתי מוגה), אות יא: " ...ולהעיר שלעתיד לבוא יהי' מולד הלבנה במהירות גדולה יותר,כדאיתא במדרשי חז"ל 'עד שלא חטא אדה"ר היו המזלות מהלכין דרך קצרה ובמהירות, משחטא סיבבן דרך ארוכה ובמתינות כו', אבל לעתיד לבוא הקב"ה מרפא אותה מכה וכו', היינו, שאז יחזור להיות הילוך המזלות כמו קודם החטא.

"ויש לומר, שלעתיד לבוא יהי' הילוך המזלות באופן נעלה יותר [בהנחה המקורית "און נאך גיכער" - "באופן מהיר יותר"] מכמו שהי' קודם החטא, כמובן ממ"ש במשיח "ירום ונשא וגבה מאד", למעלה גם מאדם הראשון ('מאד' אותיות 'אדם') אפילו כמו שהי' קודם החטא -"וע"ד שמצינו שלעתיד לבוא יהי' זמן העיבור במהירות גדולה ביותר - ט' שעות במקום ט' חדשים".

ויש לעיין איך לתווך הנ"ל עם מש"כ ב"תורת מנחם - מנחם ציון" ע' 395 (מרשימה בלתי מוגה): "בנוגע לזמן שלפני החטא - מצינו דעות במדרשי חז"ל שמהלך השמש והירח ושאר הגלגלים הי' במהירות גדולה יותר, ובמילא, הי' הזמן באופן שונה מעכשיו; אבל בתחה"מ יהי' הזמן כמו עכשיו, כפי שמשמע ממ"ש בזהר בנוגע לסדר הדברים בימות המשיח: 'בית המקדש קודם לקיבוץ גליות, קבוץ גלויות קודם לתחיית המתים .. מ' שנה קודם הקיבוץ גלויות לתחיית המתים' - שמזה שכולל הקדימה ואיחור דג' תקופות אלה (בנין ביהמ"ק, קיבוץ גלויות ותחה"מ) בחדא מחתא, משמע, שגדר ומהות הזמן שוה בכולם."

ואבקש מקוראי הגליון להבהיר הענין.

בביקורו של הר"י אלטער (כיום האדמו"ר מגור שליט"א) אצל כ"ק אדמו"ר בשנת תשל"ז ('בצל החכמה' עמ' 33-34) נסובו הדברים ע"ד לימוד הוראה וקבלת סמיכה באה"ק ת"ו:

הר"י אלטער: [בישוב קטן] קידושין אפשר לסדר, אך גיטין לא.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: הגמרא משווה את שני הדברים יחד – "כל שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין כו'", והסדר הוא קודם גיטין ואחר כך קידושין, הרי זה סימן שקודם צריך להיות בקיאין בגיטין ולאחר מכן בקידושין?!

והנה המהרש"א ('חידושי אגדות' קידושין יג, א) ביאר:

[א)] "דבקידושין לחוד הכל יודעין בו גם להתיר פנויה לאיש הוא דבר קל ולזה נשתרבב המנהג בדורינו שנותנין רשות לכל אדם היודע קצת לעסוק בקידושין משא"כ בגיטין שרבו כמו רבו דיניה והלכותיה בחומר א"א להתירה אין לאדם לעסוק בהן כ"א היודע וכו'".

[ב) הסבר נוסף: "וכן בקידושין שאחר הגיטין באלו לא יהי' מתעסק בהן כ"א היודע בטיב גיטין שהיו קודם הקידושין אם גיטין גמורין היו וכו'"].

אבל באמת נראה שדברי כ"ק אדמו"ר מיוסדין על דברי ההלכה כפס"ד הרמ"א ביו"ד סרמ"ב סי"ד, דאחר שהביא דעת המחמירין ("ויש אומרים דמי שאינו מוסמך למורינו ונותן גיטין וחליצות אין במעשיו כלום ויש לחוש וכו'") כתב: "ויש חולקין ומקילין (שו"ת הריב"ש) יש להקל כו' ועוד נ"ל שמותר לתת מורינו לאחד שיסדר גיטין וכו' עכשיו אינו אלא נטילת רשות בעלמא ושרי". (וראה עוד שו"ת דבר שמואל (אבוהב) שאלה יז. שו"ת כנסת יחזקאל סי' סג – שהחמירו).

[אם כי הט"ז באבן העזר סי' מט סעי' ג' דייק בלשון השו"ע "כל מי שאינו בקי בטיב גיטין וקידושין לא יהא לו עסק עמהם כו'" דדוקא להורות אסור אבל לסדר קידושין מותר, חוץ מגט שאפילו סידור הגט אסור].

וכמובן שכ"ק התכוון שאכן יטלו סמיכה – אחר לימוד ושימוש כו' – כפשוט גם על גיטין, וק"ל.

בשיחת מוצש"ק י"א שבט תשכ"ד (בלתי מוגה) מדייק למה הי' הנסיון לראות אם מרע"ה ראוי להיות רועה ישראל עי"ז שהנהיג את צאן יתרו וכו'. ומסביר שכדי להיות רועה ישראל צריך לשאת "טרחכם ומשאכם אפילו פון די וואס זיינען פושע ומורד בו (ב"ה)", ולכן צריכין לבחנו במין כזה שעשה כנגד טבעו ומרד בה' והיינו יתרו שעבד כל ע"ז שבעולם שזהו א' מז' מצוות ב"נ, ואעפ"כ דאג לענייני יתרו וגם לנכסי יתרו , אף שהם שייכים "צו אזא מין וואס האט עובר געווען אויף שבע מצוות שלו, דאס איז דער בחינה אז ער קאן זיין א רועה נאמן, אויך בהנוגע צו חוטב עציך ושואב מימך, וואס דאס איז דאך די דרגא הכי תחתונה".

ולכאורה צ"ב, דהלא יתרו באותה שעה כבר עשה תשובה ופירש מע"ז, וא"כ כבר הוא אינו בדרגא הכי תחתונה ומה ראי' יש מזה שמשה יתנהג כן עם הפושעים ומורדים בו קודם שעשו תשובה?

ואולי יש לתרץ דהכוונה בהשיחה הוא שהבחינה לראות אם מרע"ה הוא ראוי להיות רועה ישראל הוא האיך הוא מתנהג עם סוג כזה שעושה נגד טבע נפשו דהיינו איש שחוטא ועושה נגד רצון ה', שע"ז אומרים יתוש קדמך, דגם יתוש מתנהג באופן כפי שיצרו הקב"ה לפי טבעו ועניינו, ואינו עושה שום דבר נגד רצון ה'. ואף שכבר עשה יתרו תשובה מ"מ הרי הוא מהסוג שאומרים עליו יתוש קדמך, כיון שהי' אפשרות כזה שעשה נגד טבעו למרוד בה'.

אבל עדיין צ"ע דלכאורה זהו חידוש גדול לומר שאומרים יתוש קדמך גם על בעל תשובה כיון שהי' אצלו הענין שעשה נגד רצון ה'.

[וגם צ"ב דהלשון בתניא פכ"ב בנוגע יתוש קדמך הוא "שכולם אינם משנים תפקידם ופקודתו ית' שמרה רוחם". משמע שהעיקר הוא שאינם עושים נגד רצון ה', משא"כ חוטא עושה נגד רצון ה' אבל לא שהוא עושה נגד טבע נפשו, ומלשון השיחה שם משמע שהסיבה שיתוש קדמך הוא מפני שעושה היפך טבע נפשו.]

ידועים דברי קודש כ"ק אדמו"ר זי"ע (שיחת יו"ד שבט תשל"ד, ועוד), אודות ג' התקופות בנשיאותו של כ"ק אדמו"ר בעל ההילולא, ואופן העבודה והמס"נ שנתחדש בכל אחת מהן על קודמתה. ובשיחת שמחת בית השואבה (נדפס בס' ממעיני הישועה עמ' 201 ואילך) ביאר כ"ק אדמו"ר שייכותו של אדמו"ר מוהריי"צ עם שלמה המלך, שני האושפיזין דשמע"צ.

ויש להעיר בזה בדרך אפשר, שי"ל ששלשת תקופות אלו, והעבודה שבכאו"א מהן, מרומזות בשלשת ספריו של שלמה המלך, כסדר כתיבתם האמור בדברי חז"ל: "ר' יונתן אמר: שיר השירים כתב תחילה, ואח"כ משלי, ואח"כ קהלת" (שהש"ר פ"א, א (י)).

תקופת רוסיא:

חלק נכבד מס' שיר השירים עוסק, מחד, בתלאות עם ישראל מאויביו (החל ממצרים - ויש להעיר בזה עפמ"ש הרה"ח ר"א ננס ע"ה, אשר מצרים בגימטריא ס.ס.ס.ר.); ומאידך, בתוקפם של ישראל לבלתי עזוב את ד' ותורתו (עיין בזה בהקדמות המפרשים לס' שה"ש).

דוגמאות לדבר: "מצאוני השומרים הסובבים בעיר, הכוני פצעוני..." (ה:ז); "שובי שובי השולמית..." (ז:א) (וכדברי רש"י: "אומרים אלי, 'שובי שובי מאחרי המקום'"); "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה... אני חומה" (ח:ז, י).

ואלו הן הם הקוים העיקריים של חייו ופעלו ועבודתו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ בהיותו ברוסיא תחת עיני הנ.ק.וו.ד.

תקופת פולין:

בתקופה זו, אחרי שגבר כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ על רודפיו מן החוץ, באה עיקר הקושי מן הפנים - מיהודים יראים ושלמים, שומרי תומ"צ, שלא נראתה דרך החסידות בעיניהם; וכלשון כ"ק אדמו"ר זי"ע בשיחתו, היתה זו ענין של "ויקנאו בו אחיו". עיקר העבודה בתקופה זו היתה ללמד את העולם להכיר בנחיצותו של לימוד תורת החסידות.

כנגד זה, ס' משלי גם הוא מופנה אל אנשים שומרי תומ"צ, ומורה להם דרך בעבודת ד'; וכלשון הפסוק בפתיחת הספר (א:ה), "ישמע חכם (שכבר הוא חכם בתורה) ויוסף לקח". (במלים אחרות, י"ל בדא"פ שס' משלי הוא "פרקי אבות - מילי דחסידותא" שבתורה שבכתב.) ובאמת, מצינו דוקא בס' משלי כמה פסוקים המדברים בענין הכרח לימוד פנימיות התורה (עיין בביאורי הגר"א שציין כ"ק אדמו"ר זי"ע במכתבו הנדפס בלקו"ש ח"י עמ' 252).

תקופת אמעריקא:

כידוע, הדיעה השלטת במדינה זו לפנים היתה כי "אמעריקא איז אנדערש", וכי (ח"ו) אין מן הצורך בשמירת התומ"צ כאן, כ"א לבנות חיי אושר ועושר חומרי. ועל דיעה זו קרא כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ מלחמה בהצהרתו המפורסמת, "אמעריקא איז ניט אנדערש", ולימד דעת את העם להכיר בעליונות התורה.

קריאה מעין זו היא היא עיקר ענינה של ס' קהלת, הפותח בביטול חשיבות החיים החומריים כשלעצמם ("מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש" (א:ג)), ומסיים בהכרזת עליונות התורה ("סוף דבר הכל נשמע: את האלקים ירא, ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם" (יב:יג)), וכל תוכה סובב על שני צירים אלו.