הוראת אדמו"ר מוהריי"צ לפרסמם

ב'תורת מנחם התוועדויות' תשי"א ח"א עמ' 277 ס"א מספר כ"ק אדמו"ר זי"ע: "שאלתי פעם אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר אודות מנהגים[1] - למה לא רשמו אותם? והשיב לי: לא היו מונחים בזה. ושאלתי: הרי ישנם ריבוי ענינים הנוגעים לפועל וצריכים לידע איך להתנהג? והשיב: באמת חבל שלא רשמו אותם.

ולכן, כשראיתי איזה מנהג אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר, ציינתיו ברשימה, והשייך גם לרבים, הבנתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר שכדאי לפרסם ברבים."

הלשון "השייך גם לרבים, הבנתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר שכדאי לפרסם ברבים" צ"ב קצת, כי הרי אין זה רק משמעות דברים כי הרי היה בזה גם הוראה מיוחדת מכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, וכפי שכותב הרבי בפעם הראשונה[2] בפתח דבר ל"קונטרס פורים תש"ח" (מיום "ז' אדר שני ה'תש"ח" - ספר המאמרים תש"ח עמ' 130): "ע"פ פקודת כ"ק מו"ח אד"ש, הוספתי בזה... רשימת מנהגי פורים שיש בהם חידוש". וראה 'ימי מלך' ח"ב עמ' 824.

והיה אפשר לומר בב' אופנים:

1) השיחה הנ"ל שבין הרבי וחמיו בנוגע למנהגים היה בחורף תש"ח והפקודה שמוזכרת בפתח דבר הרי הוא מה ש"הבנתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר שכדאי לפרסם ברבים".[3]

2) שישנם כאן שתי תקופות שונות: בשנות התר"צ היה השיחה הנ"ל ואז הרבי התחיל לרשום לעצמו המנהגים, וגם לפרסם אותם בין אנ"ש התמימים בעל פה, ואחרי עבור הרבה שנים בסוף החורף תש"ח הוסיף כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ "פקודה"[4] לפרסם אותם ברבים בכתב. ובאם זה נכון נמצאנו למדים שהמנהגים שנרשמו ברשימותיו (וזכינו והופיעו בסדרת ה'רשימות') לא רשמם הרבי רק לעצמו לזיכרון, אלא נרשמו ע"פ כעין-ציווי מאדמו"ר מוהריי"צ ע"מ לפרסמם ברבים.

ועוד דבר צ"ב: מתחת ל"לקוטי מנהגים" היה הרבי כותב: "נלקטו מרשימות כ"ק אדמו"ר שליט"א, ע"י הרב מנחם שניאורסאהן", ולכאורה הרי לא מצינו ולא שמענו[5] שאדמו"ר מוהריי"צ רשם לעצמו את מנהגי חב"ד, בעוד שמכירים אנחנו וכבר יצאו לאור רשימות המנהגים של הרבי?

ואולי י"ל הכוונה בזה: המנהגים "נלקטו מרשימות" היינו מרשימותיו שלו עצמו שבהם רשומים מנהגי "כ"ק אדמו"ר שליט"א", וייחס רשימותיו לחמיו כיון שכל כולם של חלק זה מהרשימות אינם אלא מנהגי חמיו אדמו"ר מוהריי"צ, וכפי שיעיד כל מי שקרא אותם בסדרת ה'רשימות'. ונקרא על שמו.

ולהעיר גם שבספרי הרבי שמופיעים ברשימה שבראש 'היום יום' נאמר גם: "ליקוט מנהגי חב"ד".

לא היו ידועים לחסידים שבדורות הראשונים

בדברי אדמו"ר מוהריי"צ בתשובה לשאלת הרבי נאמר בפירוש: "לא היו מונחים בזה" או באידיש: "מ'איז ניט געלעגן אין דעם". וזה התשובה הפשוטה לכל שינויי המנהגים שהיו פעם בין קהילות חב"ד בעיירות השונות, וכן גם מנהגי הרה"ק רבי לוי יצחק אביו של הרבי, שלא כפי מנהגי חב"ד הנהוגים היום (אמירת אקדמות, ועוד), והמענה: מנהגי חב"ד של היום הם המנהגים שאותם הרבי ראה אצל חמיו אדמו"ר מוהריי"צ[6] וקבעם בדפוס לדורות, אבל החסידים פעם לא דייקו לנהוג דוקא כפי מנהג אדמו"רי חב"ד, ומסתבר שחלק גדול מהמנהגים לא היו ידועים כלל[7].

מנהגים שונים של חסידי חב"ד

וראוי לציין לכמה מנהגים לא ידועים שהיו נהוגים פעם אצל (לפחות כמה מ)חסידי חב"ד:

1. "האתרוג היה תמיד המשובח שבעיירה ודווקא מקורפו" (רשימה הנדפסת בספר 'נשיא וחסיד' עמ' 38).

2. ללבוש קיטל בליל הסדר (שם עמ' 46).

3. תשליך "ביום השני של ראש השנה" (שם עמ' 52).

4. אמירת הלל לפני הדלקת נרות חנוכה, והיו חסידים שהתפלאו על המנהג (שם עמ' 53).

5. ההקפות שבליל שמיני עצרת "הן העיקר" (שם).

6. אחר קריאת התורה בימי שני וחמישי אמירת תפילה המתחילה: "אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה..." שלא נמצא בסידור אדה"ז (שם עמ' 60).

ואין להתפלא כלל על שינויי המנהגים, וכנ"ל מפי אדמו"ר מוהריי"צ "מ'איז ניט געלעגן אין דעם"!

מלקט ספר הנ"ל לא שם לב לדבר פשוט זה ועל כן הוא מתעכב בהערותיו לדון בשינויי המנהגים, והפלא שאין עקביות בהתייחסותו למנהגים אלו:

בנוגע לאתרוגי קורפו הוא אומר בהערה 5: "אפשר שהכותב לא דייק"[8]. בנוגע ללבישת הקיטל בליל הסדר אומר בהערה 3: "ייתכן ואז טרם התפרסם מנהגנו שלא ללבוש קיטל". על ההלל בליל חנוכה והקפות שמע"צ הוא מציין בהערות 2-3: שלא נהוג ואינו ידועה כיום. בנוגע לתשליך ביום השני הוא קובע בהערה 1 שהוא טעות ו"צריך להיות: ביום הראשון"[9]. ובנוגע לאמירת התפילה "אחינו" הוא מוסיף בהערה 3 שזה "אצל המתפללים שלא בנוסח חב"ד".

ועדיפא מיניה הוי ליה לומר: אכן כך נהגו חלק מחסידי חב"ד כיון שלא ידעו מנהגי הרביים מליובאוויטש.