ברוקלין נ.י.
באג"ק כ"ק אדמו"ר ח"ו עמ' רס (נעתק בכפר חב"ד לה' טבת השתא, ושם הושמט מקורו): "אם היו נתוספים בהאנציקלופדי' ציורים תרשימים ומפות הי' זה מביא בהירות בכמה ענינים. ונוסף על זה, לא הי' מכאיב, ע"ד האמור ב"לכה דודי", שהספרים דלעו"ז על תלם בנוים וספרי הקודש כו'".
והנה לכאורה בפשטות כוונתו לפיוט דחזרת הש"ץ דנעילת יו"כ "אזכרה אלקים ואהמי' בראותי כל עיר על תילה בנוי' ועיר האלקים מושפלת עד שאול תחתי'". וצריך ביאור מדוע נקט רבינו שהוא ע"ד האמור ב"לכה דודי"? ובציון ל"לכה דודי" לכאורה הכוונה לקטע "ונבנתה העיר על תילה", אבל שם לא הובא הניגוד ד"כל עיר" ו"עיר האלקים".
וכבר העיר על זה הרי"מ שי' בגליון הערות וביאורים גליון תמ (בשנת תשמח).
ואולי יש לומר, דמחמת שרצה רבינו לנקוט בלשון נקי', הביא רק את הצד החיובי שבפיוט לכה דודי, "ונבנתה העיר על תילה". וק"ל.
ר"מ בישיבת אור אלחנן חב"ד, ל.א. קאליפורניא
באג"ק ח"ב ע' רצד כתב כ"ק אדמו"ר לחקור אי ט"ו בשבט שמשמע מדברי הרמב"ם ריש הל' מע"ש שהוא מה"ת הוא ע"ד שיעורין שהוא הלמ"מ, או שהוא ע"ד מסרן הכתוב לחכמים וכשהם קבעוהו מט"ו לחודש הוה מדאורייתא, עיי"ש שהרבי נוטה לצד השני.
ובגליון תשכג [גליון י שנת תשנ"ז] הערתי אשר כן מפורש יוצא בדברי הריטב"א מס' ר"ה יב ב, וז"ל "ועוד הי' הוא נ"ר [=נטרי' רחמנא] אומר כי הטעם שקבעו חכמים שבט ר"ה לאילן וקבעו תשרי לתבואה מפני שהאילן שתה רוב גשמי שנה עד שבט כדמפרש ואזיל תלמודא לקמן אבל התבואה צריכה כל גשמי שנה עד שתתבשל היטב לפיכך קבעו לה תשרי וכל הדברים האלו הכתוב מסרם לחכמים כרוב דינין של תורה" עכ"ל.
אמנם עתה התבוננתי שאין הריטב"א ראי' ולכן אין כ"ק אדמו"ר מביאו, והוא כי בהאגרת בתחילה הרי מקדים כ"ק אדמו"ר דהני ב' צדדים הוא בדברי הרמב"ם שמשמע שט"ו בשבט הוא מה"ת עיי"ש.
אמנם הריטב"א י"ל דהולך בשיטתו המפורסם בענין אסמכתא שהוא ע"ד מסרן הכתוב לחכמים וא"כ אין להביאו, והוא באותה מס' בדף ט"ז א, וז"ל "ומשום הכי קתני ר"ע שאמר הקב"ה אמרו לפני מלכיות וכו' שכל מה שיש לו אסמכתא מן הפסוק העיד שראוי לעשות כן אלא שלא קבעו חובה ומסרו לחכמים וזה דבר ברור ואמת...אבל התורה העידה בכך ומסרה חיוב הדבר לקבעו לחכמים אם ירצו וכו'" עכ"ל.
נמצא לפי דברי הריטב"א שענין מסרן הכתוב לחכמים י"ל אף בדרבנן [וכלשונו בדף י"ב "כרוב דינין של תורה"] ואין ראי' בכלל שהוא מה"ת, ואדרבה מהריטב"א הנ"ל יש לפרש כמה דברים שנקראין "מדאורייתא" ובאמת אינם אלא מדרבנן ורק נקראים מדאורייתא כי מסרן הכתוב לחכמים [וכמו אסמכתא], וכפי שהאריך בזה הרמב"ן בשורש א' וב'.
תלמיד בישיבה
באג"ק ח"א עמ' כה בנוגע לז' מצוות דבני נח, כותב הרבי, וז"ל: "-ומידי דברי בהל' זו אזכיר חידושי', דמשמע, כאן [הל' מלכים פ"ח ה"י] ובהל' מילה פ"א ה"ו, דעל אי קבלת זמ"צ לחוד – אף שלא עבר בפועל – ב"נ נהרג. ומנ"ל הא".
יש להעיר בזה עפ"י מה שביאר בשו"ת מחנה חיים ח"ג יו"ד סי' מ"ו, שביאר דברי הרמב"ם מהו גדר החיוב של ישראל לבני נח, דמבאר שיש ב' מיני חייבי מיתות בי"ד: א) מי שמאמין בכל מצות ה' אלא דמרוב תאותיו אין פחד ה' לנגד עיניו ועובר עבירות, הוא יענש עפ"י דיני התורה בד' מיתות עפ"י עדים והתראה. ב) יש מי שחייב מיתה בבי"ד בלי שעבר על עבירה שחייב אעפ"כ מיתה, והוא מין ואפיקורס שכופר בתורה ובנבואה מצוה להורגו בסייף, כמ"ש הרמב"ם בהל' רוצח פ"ד ה"י, ומביא רמב"ם הנ"ל דמצוה לכוף כל באי עולם לקבל מצות של ב"נ וכל מי שלא יקבל יהרג, דלכאורה תמוה מנ"ל להרמב"ם דין זה דיש חיוב על ישראל על ב"נ, ומה שהביא הכ"מ שם דאמרו הסנהדרין דב"נ נהרג על ז"מ, דילמא היינו דוקא שחיוב על בני נח שיקימו בי"ד אשר יהרג העובר, כמ"ש הרמב"ם בפ"ט שם הי"ד שהם חייבים להושיב דיינים וכו' ולהזהיר את העם, וב"נ שעבר על אחד מז' מצוות אלו יהרג בסייף, הרי מבואר שבני נח מחוייבים לשפוט את רעיהם, ומנ"ל שבנ"י יהיו שופטים על ב"נ?
ומבאר דבאמת כן הוא הדבר, דכתיב שופטים ושוטרים תתן לך, ואמרו חז"ל לך ולא לאומות העולם, בודאי אם ב"נ עבר על א' מז' מצות אין חיוב על ישראל לישב עליו בדין ולעשות עליו משפט כמו שמחוייבים על ישראל, אלא דזהו חיוב על דייני ב"נ, ולא מצינו שהענישו מלכי ישראל איזה בן נח שעבר עבירה אעפ"י שהי' יד ישראל תקיפה, אלא דכ"ז הוא אם הב"נ אינו שומר תורתו, אז אינו מוטל על ישראל, אבל אם הב"נ אינו רוצה לקבל עליו עומ"ש כלל ופוקר בזה שה' יבקש ממנו ז' מצות כו' אז יש חיוב על ישראל לכוף אותו כו', דאל"כ לאיזה תכלית הודיע הקב"ה ליתן לנו בתורתו לדעת ז' מצות ב"נ כאשר קבלנו מחז"ל ויצו ה' אלקים וכו', אלא דגם זה בכלל התורה שיש חיוב על בנ"י לכוף כל באי עולם לקבל ז' מצות שלהם, ואם לאו נהרוג אותם, ולכן דייק הרמב"ם במ"ש: "לקבל ז' מצות" וכן "ב"נ שלא קבל ז' מצות" הורגים אותו, היינו שהוא אפיקורס שאינו רוצה לקבל כלל ז' מצות, אבל לא כתב לכוף כל באי עולם לשמור ז' מצות, דהי' משמע מזה דב"נ שאינו משמר ז"מ נהרג ע"י בי"ד ישראל, דזה אינו דבאופן זה ישפטו דייני בני נח לבד, אבל בפ"ט הי"ד שם כתב: "וב"נ שעבר על אחת מז' מצות אלו יהרג" כאן דייק שעבר על אחד מז' מצות אעפ"י שקבל אותם, רק עבר לתאוותיו, הנה בזה יענש מבי"ד של ב"נ דוקא, עכתו"ד. ועי' עוד בזה בספר המקנה (לאחיו של הנ"ל) כלל ח' פרט ה', דמדבר בכלל אודות החיוב דישראל לב"נ, וכן בחלק שלישי בההשמטות שם.
ואפשר לומר הביאור בכל זה ע"פ המבואר בלקו"ש ח"ה (עמ' 160) שמבאר הרבי מדוע אנשי סדום נהרגו כי "ידי עני ואבין לא החזיקה" הרי (לדעת הרמב"ם) בני נח לא נצטוו על הצדקה, וז"ל: "און דאס איז דער טעם וואס ווען א בן-נח עובר אויף איינע פון זיינע מצוות איז ער חייב מיתה – ווייל היות אז די גאנצע מציאות און אויפגאבע פון די ב"נ איז צו אויפטאן אז דער ישוב העולם זאל זיין כדבעי, דריבער, ווען זיי טוען דעם היפך דערפון (דורך עובר זיין אויף זייערע מצוות), פארלירן זיי דעם יסוד פון זייער קיום אין וועלט; אז עס ווערט בטל די סיבה ווערט בדרך ממילא בטל דער מסובב", ועפ"ז מבאר הרבי בנוגע לאנשי סדום, עיי"ש.
ועפ"ז אפ"ל שמכיון שכל מציאות ב"נ בעולם הוא לקיים את הזמ"צ שעי"ז ישוב העולם כדבעי וכשעושה להיפך מפסיד הוא ביסוד קיומו וכשבטל הסיבה בטל המסובב, כמו"כ כשלא מקבל ע"ע כלל זמ"צ ב"נ אין לו תכלית בעולם (אע"פ שלא עושה להיפך) וכשאין את הסיבה בטל המסובב.
Download PDF