נחלת הר חב"ד, אה"ק ת"ו
איתא באגרות קודש חלק א סי' קמ (עמ' רנה-ו):
"מצות היום דפורים – משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים, וארז"ל (מגילה ז, א ובפוסקים) שצריך לשלוח שני מיני אוכלין לרעהו ושתי מתנות – או מעות או מיני אוכלין – לשני אביונים וכמה דיוקים יש לדקדק בזה:
א) מהו השייכות דמשלוח מנות כו' לפורים.
ואי משום דעשו אותו ימי משתה ושמחה וחייב אינש לבסומי כו' הלא גם בשויו"ט יש חיוב סעודה וקדוש, וביו"ט אין שמחה אלא בבשר או ביין נוסף בפסח ד' כוסות, ובעיוכ"פ חייב להרבות באכו"ש – ועיין בערוך השלוחן או"ח סתר"ד דמנה הדעות אם הוא דרבנן או דאורייתא – וא"כ או יתקנו גם בהנ"ל משלוח מנות כו', או דנילף משם ולא יתקנו גם בפורים…", עכ"ל כ"ק אדמו"ר זי"ע. וע"ש שמבאר בפנימיות הענינים "ברמזי האי יומא דפורים".
והנה בענין מתנות לאביונים נראה דיבואר עפמ"ש אאזמו"ר הגה"ק ב'חידושי רבי מנחם כ"ץ פרוסטיץ' בחד"א (ע' רי):
"טעם הגון על מתנות לאביונים בפורים. דהנה איתא במס' מגילה (ה, ב) דמעיקרא כתיב שמחה ומשתה ויו"ט [אסתר ח, יז. ט, יט.] ולבסוף לא כתיב אלא לעשות אותם ימי משתה ושמחה [שם ט, כב] ואילו יו"ט לא כתיב כאן, משום דלבסוף לא קבלו עליהם יו"ט לאסור בעשיית מלאכה, וגם יש שם בהכתובים עוד חילוק דמעיקרא לא כתיב רק ומשלוח מנות אבל לא מתנות לאביונים, ולבסוף כתיב גם כן מתנות לאביונים, ונראה לומר דהנה איתא במס' ביצה (טז, א) דכל מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה עד יוה"כ חוץ מהוצאת בניו לתלמוד תורה ושבתות וימים טובים, שאם פיחת פוחתין לו ואם מוסיף מוסיפין לו, והשתא אתי שפיר דלבסוף כשלא קבלו עליהם לעשותו יום טוב לכאורה יהיה הפסד לעניים, שיצטרכו לעשות משתה ושמחה ואין מוסיפין להם בשביל זה כלום מן השמים דהרי אינו נכלל בהוצאת יום טוב, לכן תיקנו ליתן מתנות לאביונים לבסוף, אבל מעיקרא שכתיב שעשאו אותו למשתה ושמחה ויום טוב, לכן לא היו צריכין לתקן מתנות לאבינוים, דכשהוא יום טוב הרי הקב"ה מוסיף להם מה שהם מוציאים על המשתה ושמחה". עכ"ל.
ולפי"ז מבואר היטב ההבדל בין שבת ויו"ט לפורים, כמובן. ובנוגע לערב יוה"כ שחייבים להרבות באכו"ש, י"ל דנמי יו"ט הוא, וכמ"ש בהגהות זכרון לאברהם "שיש לעשות בערב יו"כ לחמים כמו ביו"ט וכן יש לפרוס מפה על השולחן כל היום של עיו"כ כמו ביו"ט, שהרי לדידן הוי כיו"ט גמור אף שמותר בעשיית מלאכה" עכ"ל.
ועי' בקצה המטה (סי' תרד ס"ק לז) שמציין דכן מצינו במג"א (סי' תקע סק"ו) דעיו"כ נקרא יו"ט.
כתב בסידור הרמ"ק דיש לבצוע בעיו"כ על לחם משנה, דכמו שבת קדש הוא מזון הנפש הרוחנית ובערב שבת לקטו לחם משנה, כך בערב יו"כ יקחו לחם משנה למזון הגשמי, וכ"כ בשל"ה. ועי' בכ"ז בס' 'מנהג ישראל תורה' ח"ג (ע' קכ – א).
ולפי"ז בערב יו"כ לא זקוקים לתקנה זו, דאם יו"ט הוא הרי הקב"ה מוסיף להם מה שהם מוציאים על המשתה ושמחה, משא"כ בפורים.
והנה בענין משלוח מנות איש לרעהו א"ש לפמ"ש הר"ש אלקבץ במנות הלוי על מג"א, דהטעם הוא כדי להרבות בשלום וריעות, היפך מדברי המן שאמר מפוזר ומפורד, ובמשלוח מנות מראים הקשר בין א' לחבירו, ולכן תקנו משלוח מנות – הובא בשו"ת חת"ס (או"ח סי' קצו). [ובלקו"ש חלק ד (עמ' 1283), חלק יא (עמ' 333)]. וזה שייך דוקא בפורים ולא בשבת ויו"ט.
והנה לפמ"ש אא"ז הנ"ל דמעיקרא רצו לעשות יו"ט ואז לא נאמר מתנות לאביונים, ולבסוף שלא קבלו עליהם יו"ט אז נאמר מתנות לאביונים כנ"ל, משא"כ במשלוח מנות נאמר גם מעיקרא דרצו לעשות יו"ט, כיון שהטעם דמשלוח מנות הוא כמ"ש המנות הלוי הנ"ל, שתוכן המצוה הוא כדי להדגיש את ענין האחדות שבישראל, ובזה אין הבדל בין אם זה יו"ט או לא.
ברם לפי הטעם של התרומת הדשן (סי' קיא) דגם משלוח מנות הוא כדי לספק צרכי סעודת פורים לאלה שאין להם, צ"ל למה שונה פורים משבת ויו"ט וערב יו"כ? וגם לא יומתק למה נאמר בכל מצב משלוח מנות, משא"כ מתנות לאביונים – אמנם לפי הטעם של המנות הלוי א"ש מאד, כנ"ל*.
*) ביאור זה בתורת אא"ז ר' מנחם כ"ץ פרוסטיץ זצ"ל (שהיה מגדולי תלמידי החתם סופר זצ"ל) הוא לרגל יום ההילולא שלו, ט"ז אדר, בשנת תרנ"א, זי"ע.
Download PDF