איתא במס' מגילה (ו, ב): אמר עולא איטליא של יון זה כרך גדול של רומי, והויא תלת מאה פרסה על תלת מאה פרסה, ויש בה שס"ה שווקים כמנין ימות החמה וכו' – ורש"י פירש שם שאיטליא של יון הוא כרך גדול שגדל בשביל עון מנשה, שבשעה שהכניס צלם בהיכל (מלכים ב, כב) ירד גבריאל ונעץ קנה בים, וגדל עליו חלקה גדולה ונבנה לשם איטליא של יון, עכת"ד.

ולכאורה קשה על רש"י מכו"כ מדרז"ל שמעשה זו קרה בשעה שנשא שלמה את בת פרעה (מלכים א, ו) – דבר שהי' זמן רב קודם עון מנשה, והם:

במס' שבת (נו, ב) נקטינן: אמר ר' יהודה אמר שמואל בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים ועלה בו שרטון (חול ורפש וטיט שהים גורש – פירש"י) ועליו נבנה כרך גדול של רומי. ופירש"י שזה הוא איטליא של יון דמס' מגילה (הנ"ל) שהוא מיצר לישראל. וממשיך בגמרא: במתניתא תנא אותו היום שהכניס ירבעם שני עגלי זהב – א' בבית אל וא' בדן – נבנה צריף א' (באותו שרטון שגדל שם בימי שלמה, פירש"י) וזהו איטליא של יון (שם העיר, והיא ממדינת יון, וכשנטלה רומי מלכות יוונים לכדוהו ונהפך להם, פירש"י).

וכ"ה במס' סנהדרין (כא, ב): אמר ר' יצחק בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים והעלה שרטון ועליו נבנה כרך גדול שברומי. וכ"ה בספרי לפ' עקב סימן נב.

וכן בירושלמי (ע"ז פ"א): א"ר לוי יום שנתחתן שלמה לפרעה נכה מלך מצרים ירד מיכאל ונעץ קנה בים, והעלה שלעטוט, ונעשה חורש גדול וזה הוא כרך גדול שברומי, ע"כ וכמעט בלשון הזה נמצא ג"כ במדרש שהש"ר פ"א פסוק מד.

[ומה שבבבלי גרסי' "גבריאל", ובירושלמי "מיכאל", כבר ביאר הידי משה (על מדרש הנ"ל) דגבריאל ירד כי מדת הדין חייבה א"ז. ולפי הירושלמי ענינו שמדת הרחמים נהפך למדת הדין.]

נמצא מכל מאמרי חז"ל הנ"ל שמעשה זו הי' בימי שלמה, וקשה לפירש"י הנ"ל שמפרש שענין זה קרה בימי מנשה. וראיתי בספר מרגלית הים (למס' סנהדרין) שחילק גידול הקנה לג' תקופות – בתחילה (בימי שלמה) היתה הקנה נקודה בלבד, ולאח"ז שרטון מדבק בו, ולאח"ז נבנה לשם. ועפ"ז אפשר לומר שנעיצת הקנה הי' בימי שלמה אבל שלימות הבנין לא קרה עד עון מנשה. אבל, לכאורה, קשה להעמיס כנ"ל בפירש"י דמגילה, כי כתב בפירוש שענין זה נעשה בימי מנשה "שבשעה שהכניס צלם בהיכל ירד גבריאל ונעץ קנה בים" – אף שכל מאמרי חז"ל מייחסים עובדא זו לימי שלמה.

ויש להעיר עכ"ז מפי' אהבת איתן לעין יעקב דמס' שבת (נו) שמעיר שא"א ללמוד ענין זה כפשוטו. דהא רומי היתה עיר נושבת גם קודם לימי שלמה ואפי' עכשיו אינו מוקף במים מכל צד, כי באמת נעבור אליה ברגל ביבשה; ו"המלעיגים על דברי חז"ל ימצאו פה מקום להראות כי הנה זרה למו ידיעת גלילת הארץ". ועיי"ש מה שמבאר באריכות איך "הסיפור הוא רק לבוש אל הרעיון המעוטף בו".

ויש לקשר כהנ"ל עם עניני גאולה ומשיח ע"פ מה שכ' המהרש"א שכל אלו הדברים שברומי – יון (השס"ה שווקים וכדו') הם סיפור גדולתם וחשיבותם לאשמועינן דאם לעוברי רצונו כך, לעושי רצונו, ישראל לעתיד, עאכו"כ וכו'.

ויש לציין ג"כ לפירוש עץ יוסף על מדרש רבה (שה"ש שם): במס' שבת (קלח, ב) אמרו עתידה תורה שישתכח מישראל דכתיב הנה ימים באים וגו' ישוטטו לבקש דבר ה' ולא ימצאו (עמוס ח). "דבר ה'" זו הלכה. זו הקץ. זו נבואה, ע"כ. ורמז לג' דברים אלו הוא "קנה".

ויש לקשר זה עוד עם המבואר במדרש רבה (סוף פרשת תרומה) שלע"ל כל האומות יתנו מתנות למלך המשיח. וממשיך שם: ואח"כ מלכות אדום נושאת ק"ו בעמצה ואומרת ומה הללו שאינם אחיהם קבלו מהם, אנו עאכו"כ. ואף היא מבקשת להביא דורון למלך המשיח ואומר לו הקב"ה גער חית קנה (תהלים סח, לא). ובפי' ידי משה מבאר שאדום זה רומי, ולכן אמר שחיותה של אדום מן קנה (חית קנה), כי עיקר מטרפולין שלה היא רומי, שנק' קנה ע"ש שנעץ גבריאל קנה בים, וזהו כרך גדול שברומי.

וכן מצינו בביאור הזהר להצ"צ לפ' פקודי (ע' דש) דלפי שנמשך שלמה אחר בתיה בת פרעה ואהבת גשמיים שמק"נ זהו הגורם שדכורא דק"נ (-קנה) יהי' לה יניקה יתירה מבחי' הים, מלכות דאצי', מקור בי"ע. ומקשר זה ג"כ עם מדרש הנ"ל דפ' תרומה ומציין לידי משה הנ"ל וגם לפי' הרדב"ז, ע"כ. ויש להעיר שכעין זה מצינו בפירוש האלשיך על התהילים (שם) ש"גער חית קנה" הו"ע נעיצת הקנה ע"י גבריאל. (ולכאו' יל"ע בפי' הצ"צ שפירט "בתיה בת פרעה" – שם שאינו מופיע בכל המקורות הנ"ל, ואכ"מ).

לאחר זמן ראיתי ברשימות (חוברת יט) שמביא הסוגיא במס' שבת ומעיר ע"ז מפירש"י דמס' מגילה הנ"ל, עיי"ש.