בגמ' ב"ב דף י"ד ע"א איתא "תנו רבנן אין עושין ס"ת לא ארכו יותר על הקיפו ולא היקפו יותר על ארכו, שאלו את רבי שיעור ס"ת בכמה אמר להן בגויל ששה וכו'. ומקשה ע"ז הגמ' מברייתא בה נחלקו ר"מ ור"י בארון שעשה משה, דדעת ר"מ שאמתיים וחצי אורך הנאמר בארון שעשה משה הוא אמה בת ששה טפחים וא"כ אורך הארון הוא חמישה עשר טפחים, הלוחות תפסו שנים עשר טפחים לאורך הארון, כותלי הארון היו חצי טפח לכל כותל, א"כ נשתיירו שני טפחים שבהם ס"ת מונח בהיקף של ס"ת יש ששה טפחים א"כ ע"כ הכלל "כל שיש בהיקפו שלושה טפחים יש בו רוחב טפח" רוחב הס"ת היה שני טפחים וכיון דלאמצעיתו נגלל נפיש ליה מתרי טפחא רווחא דביני ביני בתרי פושכי היכי יתיב. ומתרצת הגמ' ספר עזרה לתחילתו הוא נגלל ומקשה הגמ' שוב אכתי תרי בתרי הכי יתיב. ומתרצת דכריך ביה פורתא וכרכיה לעיל ע"כ.

ויש להעיר עכ"ז מדברי הרמב"ם בפיה"מ פ"א מעירובין מ"ה וז"ל "יש לך לדעת כי יחוס אלכסון העגולה אל המסבב אותה בלי ידוע וא"א לדבר בו לעולם באמת... אבל ידוע זה בקרוב וכבר חברו חכמי התשבורות לזה חיבורים לידע יחוס האלכסון אל המסבב בקרוב ודרך המופת הקרוב אשר עליו סומכין חכמי החכמות הלימודיות הוא יחוס האחד לשלושה ושביעית וכל עגולה שיהיה באלכסון שלה אמה יהיה בהיקפה ג' אמות ושביעית בקרוב ולפי שזה לא יושג לעולם אלא בקרוב לקחו הם החשבון הגדול ואמרו כל שיש בהיקפו ג"ט יש בו רוחב טפח וסמכו ע"ז במה שהוצרכו אליו מן המדידה בתורה".

ולפ"ז יוצא שלפי החשבון האמיתי בכל היקף של שלושה טפחים יש ברחבו קצת פחות מטפח ומדוע א"כ לאחר שהגמ' תירצה שספר עזרה לתחילתו הוא נגלל מודע מקשה הגמ' תרי בתרי היכי יתיב כיון שלפי החשבון האמיתי בהיקף של ששה טפחים יש ברחבו קצת פחות משני טפחים לא קשה כיצד הכניסו ס"ת בהיקף שש (שרחבו קצת פחות משנים) לתוך רוחב של שני טפחים ואין צורך לתרץ שלא גללו את כל הספר.

אמנם מצינו בנוגע לחשבון אחר שאמרו חז"ל "כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא" וכתבו התוס' בעירובין דף נ"ז ע"א ובסוכה ח' א' שאין החשבון מדוקדק ויש באלכסון יותר מזה, ובכ"ז יש סברא לומר שצריך בנוגע להלכה לסמוך על חשבון זה בין להקל ובין להחמיר (עיין תשב"ץ ח"א סי' קס"ה) וכן משמע מלשון הרמב"ם הנ"ל.

הנה פשוט שאין לומר סברא זו, וכאשר חז"ל רוצים לברר מציאות מסויימת בוודאי שצריך לסמוך רק החשבון האמיתי.