בקובץ "הערות וביאורים" גליון תשעט כתב ידידי הת' מ.נ. שי' פ. בענין שליחות במצוות שבגופו, מדוע לא מהני. - ומביא שם דברי הקצוה"ח (סי' קפב סק"א) שמבאר ששליחות אינו מועיל בדבר שממילא, ומבאר סברתו כי כיון שהוא דבר שבמילא אין כאן דבר שיכול למוסרו לשני שיהי' שלוחו. ולכן במצוות שבגופו, שאין תוכנם פעולה אלא הוי כעין דבר שבמילא, שכאשר התפילין מונחים על גופו מקיים מצוה וכו', ולכן לא שייך בזה שליחות.

אבל, ממשיך ומקשה שם על דברי הקצות, "שיש מצוות שבגופו שלכאורה כל ענינם הוא העשי' ואעפ"כ אין בזה שליחות, כמו נטילת לולב, שהמצוה הוא לקחת לולב, - ואינו כתפלין שיש מצוה לקשרן על ידך, שצ"ל מונח על גוף האדם, ולגבי עצם הגוף לא שייך שליחות, אבל בלולב לכאו' כל המצוה הוא מעשה הלקיחה ולמה אין בזה שליחות"? ע"כ קושייתו שם.

(ומבאר שם את הטעם שבמצוות שבגופו לא מהני שליחות באו"א, ויש להעיר שכתב עד"ז ב"שערי יהודה" עמ"ס קידושין ע' רפה).

ואולי יש לתרץ קושייתו, כי אכן לגבי נטילת לולב צריך פסק מיוחד ששליחות אינה מועילה, "שנאמר ולקחתם לשון רבים ולא נאמר ולקחת לשון יחיד לומר שתהא לקיחה ביד כאו"כ מכם" - לשון "הדברי נחמי'" (בהשלמות לשוע"ר הל' לולב סתרנ"א ס"א, וש"נ).

וכבר הקשה ה"דברי נחמי'" (בקו"א שם), "לכאו' מדאיצטריך קרא משמע דבעלמא א' יכול להוציא את חבירו גם במצות התלויין במעשה . . והוא פלא, שהרי לא אמרינן כן אלא במצוות התלויין בדיבור", ועיי"ש עוד.

וע"פ דברי הקצוה"ח מובן הוא, כי כל הטעם שלא מהני שליחות במצוות הוא מפני שהוו דבר שמוטל על גופו, משא"כ נטילת לולב שהיא חיוב על פעולה, שהי' צריך להועיל שליחות, אם לא דגלי קרא.

(וה"דברי נחמי'" שהקשה בפשיטות שלא אמרינן במצוות שליחות, כנראה ס"ל כהביאור שב"שערי יהודה" הנ"ל. עיי"ש.)