איתא בגמ' (ד, א) "ר"ג אומר אף המביא מן הרקם ומן החגר, רא"א אפילו מכפר לודים ללוד כו'. מכלל דת"ק סבר הני לא צריך מאי לאו בהא קמפלגי, דמ"ס לפי שאין בקיאין לשמה והני גמירי, ומ"ס לפי שאין עדים מצויין לקיימו והני נמי לא שכיחי? לא רבה מתרץ לטעמיה ורבא מתרץ לטעמיה כו' רבא מתרץ לטעמיה דכ"ע לפי שאין מצויין לקיימו ות"ק כו' ואתא ר"א למימר מובלעות נמי לא שלא תחלוק במדינת הים".

ובתוד"ה ומר סבר לפי שאין עדים מצויין לקיימו כו' כתבו וז"ל: "וטעמא דר"א לא משום דקסבר דמובלעות נמי לא שכיחי, אלא שלא תחלוק במדינת הים כדמשמע בסמוך", עכ"ל.

ויש לעיין, מה הכרח התוספות לומר דטעמא דר"א היא "שלא תחלוק במדנה"י", ולא משום דלא שכיחי עדים לקיימו לדעת המקשן?

והנה מצינו בזה כמה ביאורים:

א) המהרש"א מבאר בכוונת התוס', שהכריחו לומר דר"א ס"ל מטעמא דלא תחלוק, דאי לדברי המקשן הוי ניחא ליה דטעמא דר"א משום דמובלעות נמי לא שכיחי, א"כ מי הכריח להתרצן לאוקמא טעמא דר"א במלתא אחריתא דהיינו משום דלא תחלוק כו'*.

ב) המהר"ם מבאר דהוקשה להתוס' על המקשן דהקשה "מאי לאו בהא קמפלגי כו'", דלכאורה במה הם חולקים ר"ג ור"א, אם המחלוקות הוא אם זה מצד שכיח או לא, אם כן מאי פריך המקשן מת"ק ור"ג "במאי פליגי", י"ל בפשטות דת"ק סובר דסמוכות ומובלעות שכיחי, ור"ג סובר דסמוכות לא שכיחי? ולכן כתבו התוס' דלא עלה על דעת המקשן שיפלגו במקום מסויים, אלא חולקין בטעם הדבר ור"ג ור"א סברי דמובלעות שכיחי אלא דס"ל טעמא דלא תחלוק כו', ע"כ. וכן מובא במהר"ם שיף, ופנ"י.

ג) מעין זה מבואר בקקיון דיונה, דכוונת התוספות היא דאם המקשן יסבור דטעמא דר"א משום לא שכיחי היינו שיש חירום ביניהם כמו שפרש"י, א"כ באותו מקרה יהיה מודה ר"ג דכן צ"ל בפ"נ ובפ"נ אפי' במובלעות שיש חירום? וע"כ צ"ל דהמקשן יסבור טעמא דלא תחלוק כו', ע"כ.

ד) בבאר יצחק מבאר ע"פ מ"ש בתוד"ה מכפר לודים ללוד דף ב,א, "שבכפר לודים עצמו היה בני לודים הגרים שם דקמ"ל דאע"ג דבני לודים מצויין שם מ"מ צ"ל בפ"נ ובפ"נ", ואי טעמא דר"א היא משום דלא שכיחי עדים לקיימו, מאי ריבותא איכא במה שגרים שם בני לוד הא מ"מ המקום גורם שא"מ לקיימו, אע"כ עיקר טעמא דר"א היא שלא תחלוק במדנה"י ואעפ"כ צ"ל בפ"נ ובפ"נ.

והנה יש להעיר בכ"ז, דהנה בתוס' שם כתבו בסה"ד "כדמשמע בסמוך", וכ"ה הגירסא שלפנינו. אמנם עי' שם בשוה"ג שהעירו גירסא שני' "כדמשני בסמוך". ויש לומר, דפי' המהרש"א ושאר אחרונים הנ"ל בכוונת התוס', מתאימים לשתי הגרסאות דלעיל.

לפי המהרש"א י"ל דגרס בתוס' "כדמשמע בסמוך", והיינו דהכרח התוס' לפרש בדברי המקשן דהוא מטעמא דלא תחלוק, הוא "כדמשמע בסמוך", דמאחר שהתרצן פי' בדעת ר"א דהוא מטעמא דלא תחלוק, א"כ ע"כ צ"ל כן בדעת המקשן, וכמו שכתב המהרש"א דא"כ למה לי' להתרצן לאוקמא בטעמא אחריתי.

אכן לפי' שאר אחרונים י"ל דגרסי "כדמשני בסמוך", דהיינו שאין הכרח התוס' לפרש טעמא דהמקשן "שלא תחלוק" מכח התרצן, כ"א בסברת המקשן מצ"ע, וכנ"ל בדבריהם בארוכה, וע"כ הגירסא בסוף דברי התוס' היא "כדמשני בסמוך", דהיינו שהתוס' רק מציינים, דכמו שכתבו בדעת המקשן, כן משני בסמוך בדעת התרצן, וק"ל.