ראיתי בגליון העבר מה שתמה עלי הת' מ.מ.וו., ויפה העיר. אלא דכד דייקת אין תמיהותיו עלי; דשאלתי מדוע לא הק' הגמ' ארבה דלתני "המביא גט במדה"י" סתם (כמו שהק' ארבא דלתני "המביא גט ממדינה למדינה" סתם), ותמה עלי, דאם הי' המשנה כתוב כן, אז היינו יכולים לפרש דזהו רק באותה מדינה במדה"י?! אלא דלכאו', א"כ, איך הק' הגמ' כן ארבא (כנ"ל), והרי היינו יכולים לפרש דזהו רק ממדינה למדינה בא"י ולא בחו"ל? (אלא דע"כ אין הגמ' שם נחית לסברא זו, משום טעם אחר).

ומה שכתבתי לבאר, דלרבה זה שלומדים מהמשנה שממדינה למדינה בא"י אצ"ל בפנ"כ, אינו "דיוק", אלא פשט המשנה, ושלכן לא כתב הלשון "הא", כמו רבא (פעמיים!), ותמה עלי, א) דא"כ איך הק' התוס' ארבה דלתני המביא גט באותה מדינה במדה"י? ב) דכשהגמ' מק' ארבא , כן כתוב "הא" על הדיוק הזה?! ולא הבנתי א) הרי קושיית התוס' היא, דמדוע לא הי' המשנה כתובה באו"א, ואז הי' ה"פשט" ג"כ באופן זה. ומדוע אין זה קושיא לפי מה שכתבתי? ב) בקושיית הגמ' ארבא, אינו נוגע כלל אמיתיות הפשט שלפי רבה, והרי גם אם לפי רבה הר"ז "דיוק" בלבד, מ"מ הר"ז קשה ארבא! ורק בתירוצו של רבה, וכשרבא רוצה להוציא מתירוצו של רבה, נוגע אז לדייק מהו אמיתית הפשט לרבה, ולכן במקומות אלו דייק הגמ' שלא לכתוב "הא".