בגמרא מנחות לו א, "והיו לטוטפות בין עיניך, כל זמן שבין עיניך יהו שתים" ומפרש רש"י, "והיו, משמע שתים, שכל זמן שיהו בין עיניך יהו שתים".

ובגליון ט' שואל הרב מ.מ. שלכאורה אין לזה הבנה, שהרי "והיו" לשון רבים קאי על התש"ר עצמן, (ולפי פשוטו קאי על "הדברים האלה" דלעיל מיניה), וגם בתש"י כתוב "וקשרתם" לשון רבים.

וכתב, דאולי כוונת הדרש, דתיבת "והיו" מיותרת, דהול"ל וקשרתם לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך, ומייתור תיבת והיו, שמשמע שתים, שנאמרה דוקא בתש"ר, למדים ע"פ דרש דכל זמן כו'.

ויש להעיר שכן הוא בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן כ"ח סעיף ג' "… ודרשו חכמים כל זמן שבין עיניך יהיו שתים, שלכך נאמר והיו שהוא לשון רבים, ולא נאמר וקשרתם לאות על ידך ולטוטפות כו'".

ומציין שם על הצד לפירש"י וללחם חמודות, וכנראה שהכוונה להמעדני יו"ט על הרא"ש, הלכות קטנות - הלכות תפילין סימן ט"ו ס"ק א', וז"ל, "פירש"י והיו משמע שתים, וכתב רמ"י ז"ל דזה אינו מוכרח, דשמא והיו על הדברים האלה דלעיל קאי, כמו וקשרתם. לכך נראה דמן הקרי יליף לה, דיש אם למקרא, מדקרינן לטוטפות והוא חסר ואו בחולם שהוא לשון רבים, ודרשינן כל זמן כו' עכ"ד. ולי נראה דלא קשה ולא מידי… משום דאי איתא דלהכי אתא, לא ה"ל לכתוב כלל והיו, ויהי' וקשרתם נמשך גם על לטוטפות כו'" ע"ש.

ודרך אגב יש להעיר שלכאורה תוס' ג"כ לומד שהלימוד הוא מ"לטוטפות", עיין בערכין ג' א ד"ה של יד "ואע"ג דאמר בעלמא, מנחות (ל"ו), ולטוטפות בין עיניך כל זמן שבין עיניך יהיו שנים, היינו בשעה שמניח שניהם צריך להקדים של יד". ואע"פ שתוס' מדבר על ההנחה ולא על החליצה, עיין במעדני יו"ט שם ס"ק ב' שמבאר, שלאחרי שיש לנו הלימוד של "ולטוטפות", שוב לא בעינן הלימוד של "וקשרתם" והדר "ולטוטפות", אבל ראה בשו"ע אדמו"ר הזקן סי' כ"ה סעיף י"ב שלומד דין ההנחה של יד קודם של ראש מלימוד זה. [וראה בהרש"ש בערכין שם שמגיה בתוס' "והיו לטוטפות… בשעה שחולץ"].