כ' הרא"ש בריש ב"ב (סוס"ב) וז"ל: אם יש עדים שמחלו השותפין זה לזה על היזק ראי', שוב אין יכולין לחזור בהן, אע"פ שהאומר לחבירו קרע כסותי ושבר כדי יכול לחזור בו, ויתחייב חבירו בהיזק אחר שחזר בו, שאני הכא דתביעת ממון יש ביניהם שנתחייב כל אחד לחבירו לסייעו בבנין הכותל, והוי כמו שנתחייב לו מנה ומחל לו עליו, שזכה במחילתו בלא קנין. עכ"ל. וכן פסקו הטור והרמ"א (סקנ"ז ס"א).

אמנם הרמב"ן (לקמן נט ד"ה הא) כתב וז"ל: דאפילו מחל הניזק, כיון דודאי אסור הוא למזיק להזיקו בראי' ולהסתכל בו לדעת, ואין אדם יכול ליזהר בכך, לעמוד כל היום בעצימת עינים, על כרחנו נאמר לזה סתום חלונך, ואל תחטא תדיר. עכ"ל. ז.א. שמכיון דאסור להזיק לחבירו בהזיזק ראיה, הרי האיסור נמשך עכשיו ג"כ, ומכיון שעכשיו חזר בו מהמחילה, יצטרך לבנות כותל מטעם החיוב דעכשיו.

והנה ישנם המבארים שנחלקו בגדר חיוב בניית כותל: הרא"ש ס"ל שאף שסיבת חיוב בניית כותל הוא מטעם היזק ראיה, מ"מ נעשה חיוב בפ"ע של "בניית כותל", ולכן אמרינן "דתביעת ממון יש ביניהן, שנתחייב כ"א לחבירו לסייעו בבנין הכותל, והוי כמו שנתחייב לו מנה ומחל לו עליו, שזכה במחילתו בלא קנין".

משא"כ הרמב"ן ס"ל שאין כאן דין בפ"ע של "בניית כותל", כ"א כל גדרו של הכותל הוא רק לסלק ממנו היזק ראיה, ולכן אין לומר כאן "דתביעת ממון יש ביניהן שנתחייב כ"א לחבירו לסייעו בבנין הכותל" כי אין החיוב לבנות כותל, שנוכל לומר שמחל לו ע"ז, כ"א חייב לסלק ההיזק ראי', וזה הוי איסור נמשך, ומה שמחל לו בתחלה מלעשות כותל לא סילק ממנו איסור היזק ראי' של עכשיו.

ויש להוסיף בזה בסגנון אחר: זה פשוט שהיזק ראי' הוא הטעם לחיוב בניית כותל, אבל הספק הוא האם זה בבחי' "סיבה ומסובב" או "יסוד ובנין". "סיבה ומסובב" פירושה שאף שדבר א' היא הסיבה לדבר הב', מ"מ לאחר שבא המסובב, כבר אין המסובב מוגבל ותלוי בהסיבה, ונעשה מציאות בפ"ע. משא"כ גדר "יסוד ובנין" הוא שכל מהותו וגדרו של הבנין הוא היסוד, ואין להבנין מציאות בפ"ע. ואם נפל היסוד בטל הבנין, כלשון הרמב"ן במלחמות (לקמן ע,ב) "דמאחר שהיסוד הרוס היאך יתקיים הבנין".

וכ"ה בנדו"ד: להרא"ש היזק ראי' הוא הסיבה לחיוב בניית הכותל, והיות כן, נעשה חיוב בניית כותל כמציאות בפ"ע. ולכן אפ"ל בזה "דתביעת ממון יש ביניהן שנתחייב כ"א לחבירו לסייעו בבנין הכותל". אבל הרמב"ן ס"ל שהיזק ראי' הוא היסוד לחיוב בניית כותל, וכל כולו הוא רק האופן איך למנוע היזק ראי', ולכן מכיון שעכשיו יש עליו איסור היזק ראי', וחזר בו מהמחילה, מה מועיל מה שמחל לו מלבנות הכותל לפנ"ז.

אבל באמת קשה לבאר כן שיטת הרא"ש, כי סו"ס, אף אם חיוב בניית הכותל נעשה חיוב בפ"ע, אין זה מבטל הדין דהיזק ראי' שיש עליו. ולכל היותר הי' אפ"ל שאין לחזור ממחילתו בנוגע לבניית כותל מגויל וגזית וכו' שחייבו חכמים כחיוב בפ"ע, אבל פשוט שהחכמים לא ביטלו הדין דהיזק ראי', ויתחייב לסלק ההיז"ר ממנו באיזה אופן שהוא [ואולי גם החיוב לבנות כותל מגויל וגזית וכו' חוזר, כי היות שחייב עכשיו לסלק ההיז"ר, זה גופא גורם שחייב עכשיו - מטעם עכשיו - לבנות כותל מגויל וגזית. וצ"ע]. כי דוחק גדול לומר שכשנתקן המסובב, החיוב לבנות כותל, נשתנה הדין דהיזק ראי' לדין בניית כותל, ולא נשאר דין היזק ראי'.

לכן יש לבאר מחלוקתם באופן אחר: כשחייבו חכמים לבנות כותל, יש להביט ע"ז בא' מב' אופנים: א) הכותל "שולל" ההיזק ראי'. ב) ע"י הכותל אין כאן היזק ראי', בבחי' "העדר". וכמו מי שמעתיק מושבו מהחצר, שפשוט שאינו "שולל" ההיזק ראי', כ"א מהווה מצב של העדר היז"ר. וכידוע הדוגמא לההפרש בין "שלילה" ל"העדר", שבלילה הוא "העדר" האור, וביום אם מכסה את החלון בוילון ה"ז "שלילת" האור.

הנפק"מ הפשוטה בין ב' האופנים: כששוללים איזה דבר ה"ז פעולה נמשכת, שתמיד ישנו דבר המנגד, ושוללים אותו. משא"כ כשנעשה העדר הדבר, ה"ז חד פעמי. וכמו בלילה שכששקעה החמה אין כאן אור, ואח"כ בד"מ אין כאן אור, ואי"צ שפעולת השקיעה תיעשה תמיד. משא"כ ביום, שהחמה זורחת, צ"ל בכל רגע פעולה השוללת את האור.

ובנדו"ד: אם מביטים על הכותל כ"שלילת" היזק ראי', הפי' שאמרי' שבכל רגע שהוא כאן הוא בגדר להזיק חבירו, כי סוכ"ס ה"ה שכינו, ולא עזב את המקום, אלא שבכל רגע שולל את האפשריות ע"י הכותל. משא"כ אם מביטים על הכותל כ"העדר" היזק ראי', הפי' שפעולת הכותל נעשה רק ברגע שנבנה, ואח"כ בד"מ אא"פ לו להזיקו בהיזק ראי', וכמו מי שעזב את המקום.

וכתוצאה מזה יוצא, שכשמדברים השותפים ע"ד בניית הכותל, הנה להסברא שהוא בחי' "העדר", הרי הם מדברים ע"ד פעולה חד פעמית (המביא בד"מ להמשך), וכמו כשמדברים ע"ד עזיבתו את המקום. אבל להסברא שהוא בבחי' "שלילה", הרי מדברים הם ע"ד כל משך הזמן שלאח"כ, כי זהו"ע הכותל.

מזה מובן שכשאחד מן השותפים מוחל לחבירו את בניית הכותל – הנה להסברא שזה "העדר", מחלו רק את הפעולה החד פעמית של בניית הכותל, ולכן אם אח"כ חזר בו ממחילתו, חייב לבנות כותל. כי מעולם לא מחל ההיזק ראי' של אח"כ, כי בכלל לא דברו עד"ז. משא"כ להסברא שהכותל הוא בבחי' "שלילה", הרי כשמחל לו בניית הכותל, הרי זה כאילו אמר לו שהוא מוחל ההיזק ראי' של כל משך הזמן של אח"כ, כי הרי זהו ענינו של הכותל, וזה הוא שמחל לו.

ובזה הוא דנחלקו הרא"ש והרמב"ן: הרא"ש ס"ל שהכותל הוא בחי' "שלילה", ולכן ס"ל שאם מחל לו בניית הכותל אא"פ לחזור בו, כי מחל לו אז את ההיזק ראי' של כל משך הזמן של אח"כ. והרמב"ן ס"ל שהכותל הוא בחי' "העדר", ולכן כשמחל בניית הכותל, לא דברו ע"ד ההיזק ראי' שלאח"כ, ולא מחל לו את זה, לכן יש לו לתבוע עכשיו שיבנה כותל. [ועפ"ז גם להרמב"ן, אם ימחול לו בפירוש ההיזק ראי' של כל משך הזמן של אח"כ, אינו יכול לחזור בו, וידוע השקו"ט בזה].

אבל קצת דוחק להעמיס הנ"ל בלשון הרא"ש: א) "אם יש עדים שמחלו השותפין זל"ז על היזק ראי'" - ולפהנ"ל מחלו זה לזה הכותל. ב) "שאני הכא דתביעת ממון יש ביניהן וכו'" - ולפהנ"ל הטעם בזה הוא לפי שכבר מחלו ההיזק ראי' של אח"כ. וי"ל בזה.

גם יש לעיין עפהנ"ל, מה יהי' שיטת הרא"ש, אם א' אמר לחבירו שהוא יעתיק מושבו משם כדי שלא להזיקו בהיזק ראי', וחבירו אמר לו שאי"צ כי מוחל לו, אם אח"כ יכול לחזור בו, היות ולא דברו כ"א אודות פעולה חד פעמית.