בתו"א פ' ויחי (מה, ג): ובמנחה שמתפללין רק תפילת שמו"ע היינו מפני שכבר הקדימו בשחרית ק"ש וברכותיה. ובערבית צריך לחזור להתחיל ק"ש וברכותיה קודם התפילה.

ועד"ז הוא במאמרי אדה"א ס' בראשית (עמ' תקז): ובמנחה ששייך לבקר דאברהם וכבר הקדימו בשחרית, א"צ להאריך בפסד"ז ובק"ש לפני שמו"ע, ויכולי' להתחיל בש"ע בלבד מיד. אבל בערבית ששייך ליום שלאחריו צריך להתחיל בק"ש לפני שמו"ע.

וראיתי בגליון התו"א של ידידי הרה"ח ר"א מטוסוב שי', שציין לפע"ח שער הק"ש פ' י"ז. וז"ל שם: סוד תפלת המנחה .. וא"צ לק"ש .. כי הלא בשחרית כבר אמרנו ק"ש .. ואע"פ שלאחר התפלה הם מסתלקין עכ"ז כבר נודע כי מדת יום הוא חסד .. ולכן ביום שהוא חסד אע"פ שמסתלקין המוחין אחר התפלה .. לכן בבא תפלת המנחה א"צ ק"ש לעשות יחוד עליון .. לכן בתפלת ערבית צריך לומר ק"ש פעם אחרת .. לפי שכבר הוא לילה והם דינין גמורים לכן צריך ק"ש חדשה וכו'. גם טעם אחר קרוב אל הנ"ל, כי בתפלת המנחה סמכנו על הק"ש של היום .. ומשיורו אנו עושין .. המנחה, אבל אין בו סיפוק .. בתפלת ערבית על סמך ק"ש של שחרית כו'.

ובלקו"ת פ' פנחס בד"ה את קרבני לחמי דרוש הראשון סוף פ"ג נראה לכאו' שכתב טעם אחר.