בתניא פכ"ז כותב כ"ק אדה"ז ד"שני נחת רוח לפניו יתברך. א' מביטול הס"א לגמרי ואתהפכא ממרירו למיתקא ומחשוכא לנהורא ע"י הצדיקים. והשנית כד אתכפיא הס"א בעודה בתקפה וגבורתה" וכו'. וממשיך ד"ז"ש הכתוב ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי, מטעמים לשון רבים שני מיני נחת רוח והוא מאמר השכינה לבניה כללות ישראל כדפי' בתיקונים".

והכוונה בזה שהוסיף ש"הוא מאמר השכינה לבניה" בפשטות הוא - דעפ"י פשש"מ הוא מאמר יצחק לעשיו, ואין לזה שום שייכות לב' העבודות דאתכפיא ואתהפכא; אמנם עפ"י התקו"ז שמפרש הפסוק שהוא מאמר השכינה, י"ל דהכוונה היא לב' הנחת רוח לפניו יתברך וכו'.

וילה"ע דהתקו"ז גופא מפרש הפסוק ד"עשה לי מטעמים כאשר אהבתי", "מפיקודין דעשה דאיתיהובי מאהבה, ולא מפיקודין דל"ת וכו'", עיי"ש בדף נא ובדף נב, א. ולפי"ז צ"ל דכוונת רבינו בהציון להתקו"ז היא רק לפרש זה שהיא מאמר השכינה, אבל הפסוק גופא מפרש רבינו דלא כהתקו"ז, ופשוט.