באות א' שבמאמר, בקטע הראשון, מביא שאלת אדמו"ר הריי"ץ בהמאמר, מדוע כתוב כימי צאתך וגו' (לשון רבים), והרי בחד זמנא נפקו, ומתרץ "שכל הימים מהזמן דיציאת מצרים עד הגאולה העתידה הם ימי צאתך מארץ מצרים, ולכן נאמר כימי לשון רבים".

ובקטע השני מביא המשך מאמר אדמו"ר הריי"ץ "ולהבין זה יש להקדים משנת"ל למה יזכירו לע"ל גאולת מצרים, דהרי הגילוים דלע"ל יהיו במדרי' גבוה יותר מכמו הגילוים שהיו ביצי"מ" (וכפי שמפרט ב' פרטים בזה), ומתרץ שם דזהו מפני שביצי"מ נתחדש ענין עיקרי - פתיחת הצנור דכל הגאולות, גם דגאולה העתידה, ולכן כל הימים מיצי"מ עד הגאולה העתידה הם ימי צאתך מאמ"צ, ימי ל' רבים.

אבל צריך ביאור קצת, מהו הפירוש שיצי"מ פתח הצנור דהגאולות גם דגאולה העתידה.

ונראה לפרש דאולי הכוונה היא ע"ד ביאור המהר"ל בביאור הפסוק עבדי הם וכו', דיצי"מ פעלה שינוי יסודי בעם ישראל שעתה אינם עבדים כ"א בני חורין, ועד"ז אפשר לומר דיצי"מ פעלה בעולם שינוי יסודי, והוא האפשרות והיכולת להיגאל ולצאת מהגלות, גם מהגלות האחרון, להגאולה העתידה, וזהו עצמו הפירוש שיצי"מ פתח הצנור דהגאולות כו'.

ובהמשך לזה מקשה ומדייק כ"ק אדמו"ר, מדוע צריך להקדים השאלה למה מזכירים יצי"מ לע"ל, הרי כיון דהתשובה על ב' השאלות היא תשובה אחת, א"כ מה מתוסף בזה שמקדים גם הקושיא למה מזכירין, והכוונה בזה לכאורה, שהיה יכול (בהמאמר של אדמו"ר הריי"ץ), לבאר מיד, דזה שכתוב כימי לשון רבים הוא מפני שיצי"מ פתח הצנור דהגאולות כו', ומה תורם לנו הבאת הקושיא בענין דמזכירין יצי"מ לע"ל.

ומעתה צריך אמנם להבין מהו התירוץ על קושיא זו.

דהנה בכללות המאמר, בחציו השני של המאמר (קרוב לסיומו בהאותיות ז' ח'), מוסיף כ"ק אדמו"ר ענין עיקרי בהענין דאראנו נפלאות דלע"ל, דזהו ע"י ומפני עבודת הבירורים, שזיככו וביררו את הטבע, ולכן הטבע יהיה כלי לכל הגילויים היותר נפלאים שיהיו לע"ל, המפורטים בהמאמר, וממשיך דעבודת הבירורים התחילה ביצי"מ, ויצי"מ גם נתנה את הכח לעבודת הבירורים לאח"ז עד הגאולה עתידה.

(ובאמצע ענין זה מוסיף דגם הזכרון של יצי"מ בכל יום, מוסיף בהכוח שמיצי"מ לעבודת הבירורים, וממילא מקרב את ימות המשיח).

ומסיים דלכן יזכירו יצי"מ לע"ל מפני "כי זה שאז יהי' הטבע כלי לגילוי אלקות הוא ע"י הגאולה דיצי"מ". ולכן גם כתוב כימי (ל' רבים) צאתך מאמ"צ, "כי הנתינת כח על הענין דאראנו נפלאות שיהי' לע"ל היא מיצי"מ..ע"י עבודת הבירורים בהימים שבין יצי"מ והגאולה העתידה..(ולכן) ימי ל' רבים".

והנה בעצם, ביאור זה נותן יותר ביאור בהענין דכימי לשון רבים, דהיינו לא רק פתיחת הצנור מלמעלה, כ"א הכוונה שעבודת הבירורים (שהיא בכוחו של יצי"מ) נמשכת כל העת עד הגאולה העתידה, ולכן מובן יותר מדוע כימי ל' רבים.

אך אין זה מתרץ עדיין את הקושיית כ"ק אדמו"ר בסיום אות א' (המובא לעיל) מדוע מביא אדמו"ר הריי"ץ שצריך להקדים תחילה ביאור ענין זכירת יצי"מ לע"ל.

ולכן נראה לומר, דהתירוץ על הקושיא היא רק בהמשך המאמר, באות ט', דשם מבאר דהכתוב למען תזכור את יום צאתך (יום לשון יחיד) מדבר ביצי"מ, ואומר ע"ז "למען תזכור..להביא לימות המשיח, שהכוונה בהגאולה דיציאת מצרים היא שתהי' (נזכרת ו)נמשכת גם בהימים שלאח"ז, בימות המשיח..ועפ"ז יש להבין מ"ש בהמאמר שלהבין..יש להקדים הענין דזכירת יצי"מ, כי זה..ענינה של יצי"מ, ועפ"ז יובן יותר מה שכל הימים..הם ימי צאתך מארץ מצרים, ימי לשון רבים".

והיינו דבזה שמקדים את הקושיא מענין זכירת יצי"מ בימות המשיח מהפסוק למען תזכור וכו', הר"ז מחזק את הביאור מדוע ימי ל' רבים.

וממשיך בהמאמר, באות ב' ש"הדיוק בהמאמר בזה שיזכירו יצי"מ לע"ל הוא לכאורה גם בהכתוב כימי צאתך גו', דכיון שהגילויים שיהיו בגאולה העתידה יהיו נעלים הרבה יותר מהגילויים שהיו ביצי"מ מהו אומרו כימי צאתך..שהעילוי דגאולה העתידה..יהי'..כמו שהי' ביצי"מ".

ומוסיף ומבאר שזהו קושיא גדולה יותר מהקושיא מדוע מזכירין יצי"מ לע"ל.

והנה הנראה בהשקפה ראשונה הוא, שכאן שואל על המאמר דאדמו"ר הריי"ץ (מדוע מקשה רק למה מזכירין כו' הרי יכול להקשות קושיא גדולה יותר, למה אומר שהגאולה תהי' כימי צאתך כו').

ולכאורה צ"ע:

א) היכן התירוץ על שאלה זו.

ב) אינו מובן מהו הקושיא על המאמר של אדמו"ר אריי"ץ, הרי כיון שביארנו לעיל דכל הכוונה בהקושיא בהענין דמזכירין יצי"מ לע"ל הוא רק בשביל המענה ע"ז שיצי"מ פתח הצנור גם לגאולה העתידה, ואשר לכן מובן גם למה כתוב כימי לשון רבים, וא"כ מהי השאלה שבהמאמר של אדמו"ר הריי"ץ יכול לשאול קושיא חזקה יותר, הרי אין ענינו להקשות קושיות כ"א לבאר מדוע כתוב כימי לשון רבים, ולצורך זה לא יוסיף דבר הקושיא מדוע כתוב שהגאולה תהי' כמו יצי"מ.

והנה לכאורה יש מקום לומר, מצד הקושיות הנ"ל, דאי"ז שמקשה על המאמר דאדמו"ר הריי"ץ, כ"א מבאר ענין נוסף:

והיינו דע"י שמקשה מדוע כתוב שגאולה העתידה תהי' כמו יצי"מ, זה מביא אותו בהמשך המאמר לבאר שיצי"מ פעלה ענין עיקרי עבודת הבירורים, שהוא מהווה הכנה להגאולה העתידה, ולכן כותב שהגאולה העתידה תהי' כמו יצי"מ (אף שתהי' הרבה יותר נעלית, אבל בנקודה זו מדגיש שהיא כמו יצי"מ, שפעלה ענין הבירורים שהם מביאים לכך שהגאולה העתידה תהי' באופן שהטבע יהי' כלי לכל הגילויים כו'). וזה גופא מביא להביאור הנוסף שבהמשך המאמר (באות ח', כמובא לעיל) מדוע כתוב כימי ל' רבים.

אבל לכאורה מהלשון בהמאמר נראה דזהו כן קושיא על המאמר דאדמו"ר הריי"ץ.

ואפשר לבאר זאת, כי גם קושיא זו מביאה לביאור למה כתוב כימי לשון רבים, מכיון דהתירוץ על הקושיא דכאן, (מדוע מדמה את הגאולה העתידה ליצי"מ - כימי כו'), מביא לבאר שיצי"מ פעלה ענין הבירורים (כנ"ל), שלכן כותב שהגאולה העתידה תהי' כמו יצי"מ, ולכן מובן גם מדוע כימי לשון רבים (כנ"ל), וא"כ מתחזקת הקושיא מדוע מביא בהמאמר של אדמו"ר הריי"ץ את הקושיא למה מזכירין יצי"מ לע"ל, ולא מביא קושיא גדולה יותר מדוע מדמה את הגאולה העתידה ליצי"מ, כי גם קושיא זו מביאה להבנה מדוע כתוב כימי ל' רבים.

והמענה ע"ז הוא מה שכתוב באות ט', דדוקא הפסוק למען תזכור שמדבר ביצי"מ, שפירושו דהכונה ביצי"מ היא "למען" תזכור בימוה"מ, הוא מדגיש יותר איך יצי"מ קשור להגאולה העתידה.

בהמשך המאמר, בהקטע השני והשלישי של אות ג', שואל מדוע מביא המדרש את הפסוק לעושה נפלאות גדולות לבדו, שמדבר על הנסים המלובשים לגמרי בטבע, והרי במארז"ל זה עצמו אומר שלע"ל יהיו נפלאות גדולות יותר מאשר ביצי"מ.

ומביא דברי הצ"צ לבאר זאת, שנסים המלובשים בטבע שרשם נעלה יותר מנסים שלמעלה מהטבע, כי שרשם מבחי' "לבדו", והכוונה לכאורה, שנסים אלו יהיו לע"ל.

והנה אף שאינו כותב זאת במפורש, אבל מ"מ לכאורה מוכרח לומר, דגם בהנסים המלובשים לגמרי בטבע יש נסים סתם ויש נפלאות גדולות יותר והם יהיו לעתיד, אף שגם הם מלובשים לגמרי בטבע, ובחיצוניות אין רואים שום הבדל ביניהם, שהרי המדרש הזה עצמו אומר במפורש שלע"ל יהיו נפלאות יותר מהפלא ונפלאות מה שעשיתי עם האבות כו'.

ואף שבהמשך המאמר בהקטע השלישי שבאות ג' כותב "דעפ"ז יש לבאר גם מה שהכתוב מדייק אראנו נפלאות, שעיקר החידוש הוא לא בזה שיהיו אז נפלאות, אלא בזה שהקב"ה יראה את הנפלאות..", ומלשון זה נראה לכאורה שכל החידוש דלע"ל הוא רק בהענין דאראנו נפלאות, אבל בעצם הנפלאות אין חידוש, וכפי שאף כותב ד"נפלאות ישנם גם עכשו, ועד שישנם נפלאות גדולות הנמשכים מבחי' לבדו".

אבל, כאמור כד דייקת שפיר, הנה לכאורה מוכרח (כנ"ל מדברי המדרש) לומר דלע"ל אעפ"י שהנפלאות יהיו מלובשים בטבע, כמו עכשיו, אבל אעפ"כ (בתוך הטבע) יהיו נפלאות גדולות יותר מעכשו, אלא שפרט זה אינו מודגש כ"כ כיון שסו"ס זה מלובש לגמרי בטבע, ולכן כותב "שעיקר החידוש הוא..שאז יהי' אראנו נפלאות" כי בהענין דאראנו, מודגש ביותר ובולט ביותר החידוש דלע"ל, משא"כ הענין הא'.

ואפשר דאחרי שאומר שלע"ל "הקב"ה יראה את הנפלאות" המלובשים בטבע - הנה בודאי כיון שלע"ל יהיו נפלאות גדולות יותר (המלובשים בטבע) הנה הקב"ה יראה אז את הנפלאות הגדולות יותר המלובשים בטבע. ועצ"ע בכ"ז.