פנימיות ומקור הדיבור הוא מהבל הלב [גליון]
נחלת הר חב"ד, אה"ק
בגליון תשפו (ע' 67) מביא הרה"ח כו' רש"ש שי' פליישמאן שבאגה"ת פ"ד כותב ש"פנימי' ומקור הדיבור הוא ההבל העולה מן הלב", ושואל ד"ידוע וברור לכל שההבל שממנו מתחלקים האותיות .. יוצא מהריאות ולא מן הלב".
ויש לבדוק אם אכן נתברר ע"י חכמי הטבעים והרפואה, וא"כ - למה ברוב דברים מתאמץ הלב במיוחד. ועכ"פ לעניננו, יתכן שהמקור שלפני ש"מתחלק לה' מוצאות הפה אחה"ע מהגרון וכו'" הוא "ההבל העולה מן הלב", וזה נקרא פנימיות ומקור הדיבור - שלגבי הדיבור בפועל שבא ע"י ה' מוצאות (ואינו מדבר כאן לענין מקור האותיות), הנה ה"הבל העולה מן הלב" הוא נקרא "פנימיות ומקור".
- ובסידור אדמוה"ז בשער התקיעות נמצא ביטוי זה "קול פשוט היוצא מהבל הלב", וחוזר ונשנה כמה וכמה פעמים, וכן בכ"מ -
ועפי"ז גם יובן מה נוגע כ"כ לעניננו כל הקטע "כי פנימיות ומקור הדיבור הוא ההבל העולה מן הלב", שלכאורה הרי מה שבא לבאר הוא למה "מדת מלכותו ית' (ש)נקרא בשם דבר ה' נכללת ונרמזת באות ה' אחרונה של שם הוי'", וזה כי [גם] הדיבור מתחלק לה' מוצאות, ולמאי נ"מ שהפנימיות והמקור הוא ההבל כו'.
ועפ"י הנ"ל יובן, שההבל היוצא מן הלב הוא המתחלק לה' המוצאות, משא"כ לאחר שכבר בא בדבור בפועל הרי כל אות שמבטא היא לעצמה, אפי' אותיות זהות (שהרי אי אפשר לבטא שתי אותיות בבת אחת) ולא שייך לחלקם רק לחמש, וכן גם מקור הקול שיוצא מהריאות - לפי הרשש"פ שי' - לכאורה גם הוא רחוק מהתחלקות לה' מוצאות.
ואולי מה שהקול יוצא מהריאות - לפי מ"ש הרשש"פ - היינו שהקול שואב את הליחות מהריאות, ואמנם בשער התקיעות הנ"ל כותב שהקול כלול מאש מים ורוח, וצריך בירור. (ואולי יש קשר הנ"ל עם מה שאמרו "דברים היוצאים מן הלב כו'").
ועפ"י הנ"ל לכאורה יש לבאר גם השאלה (הב') ששאל הנ"ל מאגה"ת סי' ה, ששם כתוב ש"חיצוניותן (של האותיות) הוא ההבל העולה מן הלב כו'", ואילו כאן באגה"ת פרק ד' כתוב (כנ"ל) שההבל הוא "פנימיות ומקור הדיבור",
שהרי גם באגה"ק (ה') עצמה ממשיך "הוא ההבל היוצא מן הלב שממנו מתהווה קול פשוט וכו' ואח"כ נחלק כו' בה' מוצאות הידועות כו' ומבטא ההבל (היוצא מהלב), הוא אות ה' כו', והוא מקור החומר וגוף האותיות כו'". ונמצא שכאן ובאגה"ת כותב אותו הענין, שההבל היוצא מן הלב הוא הוא המקור (ובמילא גם "פנימיות" ביחס) לאותיות הדיבור בפועל.
ומ"ש (באגה"ק ה') לפני זה, ש"חיצוניותן של האותיות הוא ההבל כו'", הרי זה לגבי הצורה של האותיות "כשהנפש רצונה להוציא מפי' נקודת קמץ כו'" שענין האותיות ומבטאן ברצון הנפש הוא בודאי רחוק מאוד מהדיבור בפועל (שזה הנקרא חומר האותיות), שהצורה מקורה בשכל הנעלם וקדמות השכל, וכמובן שהצורה לגבי החומר הוא הפנימיות, ולגבי הצורה שהיא הפנימיות הרי "החומר וגוף התהוותן הוא ההבל כו'" נקרא "חיצוניותן", משא"כ באגה"ת אינו מדבר כלל בזה (בענין דחומר וצורה באותיות).
Download PDF