א. בהמשך תער"ב (ח"א) ד"ה וידבר אלקים (עמ' תסט ואילך) מקשה כ"ק אדמו"ר נ"ע, מפני מה נאמר במ"ת שם אלקים, המורה על מדת הצמצום וההעלם, הרי במעמד מ"ת הי' גילוי אוא"ס.

ובמשך המאמר מסביר כ"ק אדמו"ר נ"ע כמה חילוקים בין רוממות עצמי לרוממות שאינו עצמי.

שברוממות עצמי אין זה ענין של ישות (שמרומם), רק שבעצם הוא מרומם, ולכן הכל בטלים לגבי דרגא זו, ומ"מ המרומם בעצם נותן מקום לכל.

משא"כ ברוממות שאינו עצמי, הרי זה רק ענין של ישות, ולא רוממות בעצם, ולכן אין הכל בטל לגבי רוממות של ישות, רק שהוא מבטל הכל. עיי"ש בארוכה.

ומסיים, שכמו שהוא ברוממות עצמי, כן הוא בד"ע. שהרוממות של ד"ע הוא רוממות עצמי, ולא ענין של ישות, ולכן הכל בטלים לגבי', ומ"מ נותן מקום לכל, דהיינו להתהוות העולמות. עיי"ש בפרק ר"ל.

ומסיים המאמר וז"ל.

"..ועפ"ז יובן מ"ש וידבר אלקים את כה"ד כו' דהנה גילוי בחי' ד"ע הוא שנתחדש במ"ת דהרי עד מ"ת הי' העבודה בבחי' ד"ת וכמ"ש וארא כו' בא-ל ש-די ושמי הוי' לא נודעתי להם, ופירש"י לא ניכרתי להם במדת אמיתית שלי והו"ע ואמת הוי' לעולם בחי' ד"ע שהיא הדיעה האמיתית כו' ועל מ"ת נא' לכן אמר לבנ"י אני הוי' גילוי בחי' ד"ע כו', והנה בד"ע הגם שזהו גילוי שם הוי' הרי יש בזה ג"כ שם אלקי' רק שזהו מה שאוא"ס נותן מקום כו', וזהו אמיתית היחוד דהוי' אחד שהעולמות נבראו ומ"מ ה"ה בבחי' אחד לפי שהם כלולים בעצמותו ובטלים ומיוחדים כו', וזהו שנא' במ"ת וידבר אלקים ומ"מ הי' גילוי אוא"ס ממש למטה ואמר אנכי הוי' כו' גילוי שם הוי' ממש כו' דשם אלקים אינו מסתיר ומאיר הגילוי דאוא"ס כו', והשם אלקי' הוא כלול בעצמותו דהיינו שזהו רק מה שאוא"ס נותן להם מקום וערך ובאמת מצ"ע אין להם שום מקום כלל כו' והוא אמיתית היחוד דהוי' אחד כו'..".

ולכאורה דרוש ביאור מה שכתב "וזהו אמיתית היחוד דהוי' אחד שהעולמות נבראו ומ"מ ה"ה בבחי' אחד לפי שהם כלולים בעצמותו", דהנה בד"ה אתה אחד שבספר המאמרים מלוקט ח"ד מבואר ענין האחדות דאחד, ומדבר שם לאחרי שהעולמות נבראו, ומבאר שאף שה'ח' ו'ד' (העולמות) בטלים לגבי ה'א', אלופו של עולם, מ"מ הביטול הוא דבר נוסף על מציאות העולמות, וא"כ צ"ב, דבהמאמר בתער"ב מבואר שהעולמות נבראו, ומצד האחדות דהוי' אחד, העולמות נכללים בעצמותו. ובמה מחולקים שני הביאורים האלו ב"אחד"?

ובכדי לבאר זה נקדים לבאר הפי' של "אחד". הפירוש של המלה "אחד" הוא אחד שיש אחריו שני שלישי וכו', דהיינו אחד המנוי. ובדרגות באלוקות, אחד מדבר על דרגה באלקות שיש לגבי' דבר שני. דהיינו האין האלוקי שמחי' את העולם שיש לגבי' עולם. (משא"כ לגבי דרגת יחיד, אין לגבי' עולם. ועיין בד"ה אתה אחד הנ"ל ס"ו).

רק שאולי י"ל בדא"פ, שיש ב' אופנים לבאר דרגת אחד, ותלוי באיזה מדריגה מדובר:

א) בהדרגות הנכללים בד"ע - מאחר שלמעלה יש ולמטה אין, גם דרגת אחד המחי' את העולם נכלל בהאין, ובמילא אין הוא מציאות. אלא שמאחר שכתוב בתורה בראשית ברא וגו', דהיינו שהעולם נתהווה בפועל, ע"כ ההסברה היא, שהיש האמיתי נתן מקום לעולמות;

ב) בהדרגות הנכללים בד"ת - מאחר שלמטה יש, א"כ בדרגת אחד נראה שיש באמת עולם, והתכלית לזה היא שע"י עבודת ישראל יהי' המשכת אלופו של עולם ('א'), בעולם (ב'ח'-'ד').

ועפ"ז אפשר לבאר החילוק בין הביאור ד"אחד" המבואר בהמשך תער"ב שם, להביאור בד"ה אתה אחד הנ"ל.

דהנה בכל המשך המאמר (ד"ה וידבר אלקים) מבאר ענין רוממות עצמי, ודוגמתו בד"ע שהכל בטל לגבי', ומ"מ בין ברוממות עצמי ובין בד"ע תמיד נותנים מקום להדברים הבטלים לגבם. ומבאר שם כ"ק אדמו"ר נ"ע שזהו הענין דהוי' אחד מלמטה למעלה. ולפי הנ"ל מובן, שכאן במאמר מדבר על גילוי הוי' (ד"ע), ושעדיין יש נתינת מקום לעולם לגבי' (משא"כ בהוי' אחד מלמעלה למטה עיי"ש).

משא"כ בד"ה אתה אחד, מבאר ענין "אחד" סתם, לא כמו שהוא נכלל בגילוי שם הוי', אלא כמו שאחד נראה מצד ד"ת, שיש עולם בפועל ותכלית הכוונה לזה הי', שיהי' גילוי אוא"ס במציאות העולם, ושהעולם לא יתבטל.

ועפ"ז אולי יש לבאר בדרך אפשר המבואר בסוף המאמר (בד"ה וידבר אלקים) בנוגע להגילוי במ"ת, שאז הי' אמיתית היחוד דהוי' אחד, דנוסף לזה שהדיעה דד"ע היא הדיעה האמיתית, (שזה נוגע בהמאמר גם לפני הביאור על הגילוי דמ"ת), הרי במ"ת הי' גילוי ד"ע גם למטה בהגדרים דד"ת, ואז הי' העולם נכלל בד"ע לפי שעה. וזהו יחוד גדול יותר ממה שמבואר לפני זה בהמאמר, מאחר שלפני זה בהמאמר ביאר איך שהעולם נראה מצד ד"ע, שמצד ד"ע העולם בטל במציאות. ולכן אפי' לאחר שד"ע נתן מקום להתהוות העולמות. לפי האמת בד"ע, עדיין הם בטלים.

משא"כ במ"ת, שאז הי' העולם כמו שהוא בד"ת, ואעפ"כ הי' נכלל באוא"ס, זהו אמיתית היחוד דהוי' אחד, (מצד ד"ע).

וכ"ז הוא בד"ע, משא"כ בד"ת אמיתית אחדותו של הקב"ה מתבטא באו"א.

ולבאר זה יש להקדים המבואר בלקו"ש חי"א עמ' 11 ס"ה, ששם מבואר שתכלית ואמיתית היחוד דאחד הוא, שבמציאות העולם יהי' גילוי אלופו של עולם, והעולם לא יתבטל במציאות. (וזה שונה מהמבואר לעיל בד"ה וידבר אלקים, שהעולם נכלל בגילוי שם הוי'). והביאור י"ל, שבלקו"ש שם שמדבר על ד"ת, איך שהעולם נברא בפועל בגדר הנבראים, מבאר מהו התכלית ואמיתית היחוד באחד (ולא אמיתית האחדות ד"הוי' אחד" כדלעיל בד"ה וידבר אלקים) והוא שע"י עבודת ישראל בהעולם איך שהוא בגדרי ד"ת, יהי' כלי לקבל המשכת אלופו של עולם. ושע"י עבודת ישראל בהעולם, אפי' כשיהי' גילוי אלופו של עולם בהעולם, העולם לא יתבטל. ומצד ד"ת, זה אמיתית היחוד ד"אחד". ומדייק שזהו "תכלית..אחדותו של הקב"ה", לפי שזהו התכלית של בריאת העולם כפי שהוא מצד ד"ת, (משא"כ בד"ע, האחדות הכי אמיתי הוא "הוי' אחד" כמו שהי' במ"ת כנ"ל).