בהמשך באתי לגני ה'תש"י אחר שמביא שהסתלקה השכינה מהארץ לרקיע ואח"כ עמדו שבעה צדיקים והורידו את השכינה למטה בארץ איתא "עד כי משה שהוא השביעי הורידו למטה בארץ. ועיקר גילוי אלקות היה בבית המקדש, דכתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, בתוכו לא נאמר אלא בתוכם בתוך כאו"א" עכ"ל הנוגע לענינינו. ולכאורה צ"ב מה נוגע לתוכנו של המאמר כאן להביא מארז"ל זה דבתוכו לא נאמר אלא בתוך כאו"א. דלכאורה הביא את הפסוק לומר איפה היה הורדת השכינה ע"י משה, ומה נוגע דבהפסוק יש איזה מארז"ל.

וי"ל בדא"פ הביאור בזה ובהקדם קושיא אחרת למה לא מובא במדרש דהמשכת השכינה ע"י משה הי' במ"ת (דהיה גילוי נעלה ביותר) וכדכתיב "וירד ה' על הר סיני"? אלא דבפשטות הביאור בזה הוא דכמו שמקודם החטא היתה השכינה בארץ לכן מביאים מהמשכת השכינה במשכן שהיתה בקביעות והתקבל בגדרי המטה – למטה בארץ, בארציות ובחומריות כדלקמן. ולא כבמ"ת שהיה הגילוי רק מצד למעלה, "ועל כל דיבור ודיבור פרחה נשמתן" ו"כפה עליהם הר כגיגית" (אף להפי' בלקו"ת ע"ז).

והביאור בזה, דהמשכן פעל בהמטה ובארץ (בארציות וחומריות) ובהקדים פי' הרמב"ן בהטעם למה קרבנות מכפרים (מובא בלקו"ש חכ"ז ול"ב בפרשת ויקרא) בפרשת ויקרא (א-ט) ש"יחשוב האדם בעשותו כל אלה כי חטא לאלוקיו בגופו ובנפשו וראוי לו שישפך דמו וישרף גופו, לולא חסד הבורא שלקח ממנו תמורה, וכפר הקרבן הזה" וכו' ע"ש בארוכה ועי' גם בלקו"ש חכ"ז (שיחה ב' לויקרא) דמבאר באות ט' בארוכה דכל הגדר של הקרבן הוא דיכוף יצרו הרע ע"ש וא"כ יוצא דהמשכן לא היה ענין כשלעצמו אלא פעל בעולם ולמטה בארץ – שהארציות והחומריות ישתנה. כי הרי עבודת הקרבנות היו אחת העבודות העיקריות במקדש כמו שמבאר רבינו בהמאמרים ומכיון שכן ניחא מה שמביא מארז"ל על ושכנתי בתוכם דבתוך כאו"א, כי בעצם ענין זה שיהיה השראת השכינה בתוך כאו"א היה ע"י המשכן שעשה משה, כנ"ל, וזהו כל ההדגשה שרוצה להביא בהמאמר דאי"ז רק שהוריד השכינה למקום מסויים ופרטי ושם היה גילוי שכינה, אלא שזה פעל והתקבל בכל אתר ואתר "למטה בארץ".

וראה במאמר באתי לגני תשל"ב (מלוקט ח"ו) דכתב ד"ע"י שמשה הוריד והמשיך את השכינה במשכן באופן שהמטה נעשה כלי להגילוי, עי"ז ניתן הכח להמשיך אלקות באופן זה בביהמ"ק, וגם בהמקדש הרוחני שבכאו"א מישראל". ע"ש אות ב'.