באג"ק (ה, עמ' י) כותב רבינו את הפס' השייך לשם "מנחם", שהוא "מאור עינים ישמח לב ושמועה טובה תדשן עצם". ויש להעיר, שבקרא (משלי טו, ל) כתיב "שמועה" (בלי וא"ו). [ויש לבדוק אם לא נפלה טה"ד בהעתקת המכתב או בהדפסתו, ואולי בגוף המכתב תוקן בכתי"ק רבינו]. וראה זה פלא, שגם בתו"א פ' וישלח (כו, א) נדפס "ושמועה טובה תדשן עצם", "ושמועה" בוא"ו! (במהדורה דאותיות מרובעות נדפס בטה"ד "ושמועה טובה טובה").

ומצינו בקרא גם את הצירוף "ושמועה טובה" (בוא"ו), ואף הוא במשלי (כה, כה): "מים קרים על נפש עיפה ושמועה טובה מארץ מרחק".

בתו"א פ' ויחי (מה, ג): ובמנחה שמתפללין רק תפילת שמו"ע היינו מפני שכבר הקדימו בשחרית ק"ש וברכותיה. ובערבית צריך לחזור להתחיל ק"ש וברכותיה קודם התפילה.

ועד"ז הוא במאמרי אדה"א ס' בראשית (עמ' תקז): ובמנחה ששייך לבקר דאברהם וכבר הקדימו בשחרית, א"צ להאריך בפסד"ז ובק"ש לפני שמו"ע, ויכולי' להתחיל בש"ע בלבד מיד. אבל בערבית ששייך ליום שלאחריו צריך להתחיל בק"ש לפני שמו"ע.

וראיתי בגליון התו"א של ידידי הרה"ח ר"א מטוסוב שי', שציין לפע"ח שער הק"ש פ' י"ז. וז"ל שם: סוד תפלת המנחה .. וא"צ לק"ש .. כי הלא בשחרית כבר אמרנו ק"ש .. ואע"פ שלאחר התפלה הם מסתלקין עכ"ז כבר נודע כי מדת יום הוא חסד .. ולכן ביום שהוא חסד אע"פ שמסתלקין המוחין אחר התפלה .. לכן בבא תפלת המנחה א"צ ק"ש לעשות יחוד עליון .. לכן בתפלת ערבית צריך לומר ק"ש פעם אחרת .. לפי שכבר הוא לילה והם דינין גמורים לכן צריך ק"ש חדשה וכו'. גם טעם אחר קרוב אל הנ"ל, כי בתפלת המנחה סמכנו על הק"ש של היום .. ומשיורו אנו עושין .. המנחה, אבל אין בו סיפוק .. בתפלת ערבית על סמך ק"ש של שחרית כו'.

ובלקו"ת פ' פנחס בד"ה את קרבני לחמי דרוש הראשון סוף פ"ג נראה לכאו' שכתב טעם אחר.

בתו"א פ' ויחי (מז,ג): וע"ז נא' פותח את ידיך, יודי"ך הן הם בחי' הצמצומים וכו'. עכ"ל.

ועד"ז הוא בלקו"ת פ' תצא (מ, ג) פותח את ידיך, פי' יודי"ך. ועוד שם בדרושים לר"ה (סד, א): פותח את ידיך, אל תקרי ידיך אלא יודיך.

והכוונה למ"ש בהק' התיקונים (ז, ב): אל תיקרי ידיך אלא יודי"ך. וראה עוד שם בתיקון ס"ט (קו, א). וכמש"נ במ"מ ללקו"ת שם.

בתו"א פ' בא (ס, ג): יש אהבה שנמשלה למים כדכתיב מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. עכ"ל.

וצ"ע מה הראי' מפסוק זה. ומה גם שהאהבה שבפס' זה היא אהבה כרשפי אש (ראה תו"א ר"פ נח).

ובדרך-כלל כראי' לאהבה כמים מובא לשון הפיוט "זכור אב נמשך אחריך כמים" (ובלקו"ת נשא כח, ג הוא בשינוי לשון: משוך אחריך כמים).

בלקו"ת שה"ש (מא, ג) ועד"ז במאמרי אדה"ז (הנחות הר"פ, עמ' קסז. מאמרי תק"ע, עמ' ז) מבואר, שגם היכן שנתבארו בתלמוד טעמי ההלכות, עדיין אין זה עומק הטעם. כגון הדין שכסות לילה פטורה מציצית מדכתיב "וראיתם אותו", פרט לכסות לילה. ואילו כסות סומא חייבת בציצית מפני שישנה בראיה אצל אחרים. ואילו באנו לפסוק על-פי שכלנו היינו אומרים שיותר ראוי לחייב כסות לילה בציצית מפני שישנו בראיה אצלו עצמו לאור הנר, משא"כ סומא אינו רואה כלל והיינו צריכים לפטרו. אלא שחכמת התורה גזרה שכסות סומא חייבת מפני שישנו בראיה אצל אחרים, אף שהוא אינו רואה כלל. והסיבה לכך שטעם זה הוא עיקר יותר מהסברא שכסות לילה נראית ע"י אור הנר, זה אינו בא כלל בהתגלות למטה. ע"כ.

והנה ככל החזיון הזה מצינו בס' הקנה (הנדפס לראשונה בפאריצק תקמ"ו. במהדורת תשנ"ח הוא בעמ' פח-פט): ..למה ביום ולא בלילה, מה תאמר מ"וראיתם אותו", לא לפטור כסות לילה בא אלא לפטור סומא, כי אין סברא לומר בעבור שאחרים רואים אותו שיהא סומא חייב והלילה פטור, אדרבא איפכא מסתברא, שבלילה יכול לראותה ע"י נר והנה קיים "וראיתם אותו", אבל סומא גם בנר אינו רואה. ומשום דאחרים רואין אותו מה הנאה ותועלת לו, וכי יפטור עצמו מראיית חבירו וכו'. עכ"ל.

מלבד אדמו"רי חב"ד, ממלאי מקומם של אדמו"ר הזקן , כתבו כידוע גם תלמידיהם הגדולים (הר"א משטראשעלי, רבי אייזיל הומליר, רבי הלל מפאריטש- המביא הרבה דברים מאדה"ז ששמע ממורו בחסידות רבי זלמן זעזמיר -ועוד), ספרי חסידות, המבטאים את צורת ההסתכלות המיוחדת שלהם על תורת החסידות.

בספרות זאת גנוזות הרבה אימרות מעמיקות ויסודיות שהם שמעו מאדה"ז ומביאם בשמו. קשה לדעת באיזה מסגרות הם קיבלו הדברים, אם הם אימרות ממאמרים ארוכים שלא הגיע לידינו, או במסגרת חזרה או יחידות שהם שמעו אותם בפרטיות. כך או כך מן הראוי לדלות הדברים ולאספם לכינוס. ואע"פ שלא חסרים דרושי חסידות המצויים ונדפסים למכביר; בכל זאת יש בדברים אלו חן וברק ומיוחד בסגנון ובתוכן עד שהם מהווים סוג תורה בפני עצמו.

השתמשתי רק בדבריהם של חסידי חב"ד עצמם, אלו ששמעו או מאדה"ז עצמו, או ששמעו מתלמידיו הגדולים אדהאמ"צ הצ"צ או אחד מתלמידיו האחרים. ובעקבות עבודתו של הרמ"ל שי' ב"כרם חב"ד" א' (ע' 76 ),שכבר עשה בתחום זה, הבאתי רק הדברים שנעלם ממנו ולא הביאם. וכן, לא הכנסתי דרושים ארוכים המהווים היסוד למאמר גדול וארוך; כי אם דברים כעין פתגמים הבאתי כאן. כמו כן צירפתי לדברים הערות מעטות עם השוואות ושינויים לשאר דרושי החסידות של אדה"ז ומשמו הזכורים לי בעת כתיבתם.

ואע"פ שהנושאים הם שונים ומגוונים, הרי בלי משים עולה מן הלקט שליקטתי כאילו עקביות מסויימת. נושא אחד, התייחסיות אל לימוד עץ חיים ותורת הקבלה , וענין שני מצבו המיוחד של העובד השם בדורותינו האחרונים. ויש לעיין אם אכן קו מיוחד לפנינו.

א) רבי אהרן משטראשעלי נ"ע מביא בהקדמת ספרו "שערי היחוד ואמונה" (להלן שיהי"ו, ע' 11 לפי ספירת הדפים, בדפוס אין עימוד בהקדמה) טעם מדוע דוקא בדורות האחרונים מצוה לגלות זאת החכמה: "וטעם לזה היה נשמע מפה קדוש של אדמו"ר נ"ע עפ"י משל מלך בו"ד אשר יש לו אוצרות מלאים סגולות זהב וכסף ואבנים יקרים בחדריו ואוצרות שונים זמ"ז והנה מקורביו ואוהביו אשר יש להם רשות לכנוס לחדריו יש בהם חילוקים שונים יש מהם נאמן אצלו באוצר הזה ואין נאמן אצלו באוצר האחר הגדול ממנו ואינו מאמינו לחפוש באוצר הזה לכן אין לו רשות כ"א לכנוס בתוך האוצר אשר מאמינו …אבל לאותן העומדים בחוץ שאין להם רשות ליכנוס בתוך חדריו כאשר חפץ לגלות כבודו ויקר תפארת גדולתו בכדי שעי"ז יהי' להם אימה וביטול לגבי' פותח כל אוצרותיו דוקא כי אינו חושש פן ישלחו יד באוצרותיו כי הם עומדים בחוץ ודלתות היכלו נעולים ואינם יכולים לקרב אל אוצרותיו כן הוא כבי' בנמשל כי דורות הראשונים מצד גודל צדקתם היו יכולים לכנוס בהיכלי מלך להשיג בהשגה ממש אלקותו ית' ולבא בגנזיו שהם גנזי מלכא אשר ע"כ לא הי' רשות להם …לחפש בגנזיו וסתריו רק כאו"א לפום ערכו; אבל על סתרים שהם אינם בערכו לא הי' להם רשות …כי אולי יוכל לטעות…ולכן לא הי' רשות בזמן ההוא לגלות דברים עמוקים …אבל עתה בדורות האלו אין מי שיכנוס לחדרי המלך בהשגות אמיתות ממש כי דלתות ההיכלות דמלכא נעולים …ולכן אין חשש לגלות להם אוצרות מגנזי המלך כדי שע"י ראותם גדולתו ותפארתו יתפעלו בביטול היש".

על כללות המשל יש להעיר מחגיגה יג, ב "מעשה בתינוק אחד שהי' קורא בבית רבו בספר יחזקאל והי' מבין בחשמל ויצאה אש מחשמל ושרפתו וביקשו לגנוז ספר יחזקאל אמר להם חנניה בן חזקיה אם זה חכם הכל חכמים?" ועל ההבדל בין הזמן הקדום שהי' להם השגה "ממש אלקותו ית'" ויש לציין לאגה"ק סי' יט שמבחין בין השגת הנביאים "המכונה בכתוב בשם ראיה ממש" לבין השגת חכמי האמת שלא נגלה אליהם הוי' הנעלם ב"ה בבחי' התגלות…ולכן אמרו חכם עדיף מנביא שיכול להשיג בחכמתו למעלה מעלה ממדרגות שיוכלו לירד למטה בבחי' התגלות לנביאים". הרי כאן אותו הבדל, אך כמובן ברמה גבוה לאין שיעור, בין השגה ממש המגביל את ההתגלות; לבין התגלות חיצונית שאינו מוגבל.

אך מעניין שמשל זה שונה מהמשל הידוע שאמר אדה"ז להפיס דעתו של רבי פנחס מקוריץ על בן המלך החולה. ובהמשך מביא הר"א שם עוד משלים (ולא נאמר במפורש שהם לאדה"ז אך י"ל שהם אכן מאדה"ז), ובמשל השלישי שם, יתכן שזה דומה בתוכנו למשל הידוע האמור, שכותב שלבן הכפר דוקא "מוכרחים להאריך לפניו אופן המלך וגדולתו ותפארתו באריכות בביאור כל הפרטים ואז יתפעל מעט מביטול ערכו נגד המלך".

ב) בחסידות ידועה המשל של הפרדס מרמ"ק "מאבן החלמיש אשר אין האש באבן במציאות ואעפ"כ מוציא האש ע"י הכאה". אומר על כך רבי אהרן (שם ע' יא): "אבל באמת שמעתי בפי' מרבינו הקדוש נ"ע שאפי' המשל הזה לא יצדק כ"א במו"ס שבכתר. הגם שבמ"ס אין בו ערך למדות מאחר שהוא בחי' א"ס אעפ"כ ממנו נובעים הספי' ע"י השערות שבמ"ס ואז יצדק המשל בו". יש להעיר מדברי הצ"צ (עניינים ע' קמ):"והנה ענין ע"ס הגנוזות כפי ששמעתי מרבינו ז"ל פעמי' אמר שהוא ענין ע"ס דעתיק או דא"א ופעמי' אמר שזה הוא בחי' עקודים כו' וא"כ מבואר שלא סמך ע"ז לתאר כן באור א"ס, כי באמת הנמשל לא א"ש כ"כ אפילו לפי משל הנ"ל [דאש בצור החלמיש] שבאבן יש רק כח האש ולא אש ממש דמ"מ הרי הוא כח לאש ולא למים". הרי שהצ"צ מכללא איתמר ואילו הר"א בפירוש שמע זה מאדה"ז".

ג) בענין הצמצום שלפני צמצום הראשון האריך הרבי בבמאמר "באתי לגני" של שנת תשמ"ה והתוועדיות שלאח"ז. הרבי דיבר אז על הנדירות של איזכור מושג זה בחסידות חב"ד וציינו אז לספרי רבי אהרן (עבודת הלוי ח"ב ליקוטים) אולם מעניין דבריו שמביא על כך מאדה"ז בספרו שיה"ו (ע' נא, ב):"לכן לא דיבר מזה [הצמצום שלפני צמצום הראשון] הרח"ו כלל ויפה כחו בזה מאד כאשר תמיד הי' אדמור הקדוש נ"ע משבח אותו בזה שלא דיבר מזה כלל ".

ד) בספר "שני המאורות" לרבי אייזיל האמליער (ע' 41) כותב: "וכבר אמר אדה"ז…בפירוש שהבקי בע"ח יודע שאין נק' שלימות מוחין דגדלות ז"א אלא כשיש בו גם מעתיק ואריך"

ה) בכתבי ר"ה מפאריטש, דברי אדה"ז המקוריים הם, כאמור, דברים שמע דרך רבי זלמן זעזמיר. אך יש שמביא ענין מאדה"ז ששמע מהצ"צ או רבי אייזיל, ענין זה שמע רבי הלל מהצ"צ במסגרת השאלות המופיעות פעמים רבות בספריו שנשאלו להצ"צ בעת חזרת המאמר(?) או באתים אחרות. ב"פלח הרימון" (שה"ש ע' 90):"אח"כ שאלו ממנו [הצ"צ] שתי שאלות…ואמר שאין אנו מבינים כלל כי כן א' אדמו"ר הזקן נבג"מ שמה שאנו עושים משל למעלה לבחי' רוחני אין הכוונה שזהו דוגמא לבחי' הרוחני' רק האמת שאין אנו מבינים כלל עד שבחי' העדר ההשגה שאין אנו משיגים הוא רק בחי' דוגמא בעלמא לגבי הרוחני שלמעלה שהוא בחי' העדר ההשגה באמת" ומסיים ר"ה: "ואפ"ל שתיבות אלו המה תשובה לב' השאלות הללו הנ"ל וד"ל" וכבר העירו (ראה כר"ח הנ"ל מדור הערות) שהדברים סתומים מאד ואכמ"ל.

ו) ענין אחר מרבי הלל וזאת בשם רבי זלמן זעזמיר. בפלח הרימון (שמות ע' תיב) מביא הגדרה על קבלת מקובלים הראשונים (שבדרך כלל הכוונה למקובלים שלפני קבלת האריז"ל , ראה לדוגמא לקו"ת עקב יז, ד וראה שם, פ' פקודי ז, ד):"כמו ששמעתי מרז"ז בשם אדמו"ר הזקן נבג"מ שמקובלים ראשונים דיברו רק בבחי' מאין ליש לכן כל מי גבוה בבח' האין הוא גבוה בבחי' היש כו'".

ז) באותו דף מביא ר"ה עוד ענין מרבי זלמן: "וכמו ששמעתי מהמנוח הנ"ל שאדמו"ר הזקן נ"ע א' שחלל רקין אינו מוזכר במקובלים ראשונים רק שהאריז"ל חידש זאת וא' [כנראה הכוונה לאדה"ז-נ.ג.] שזהו דילוג אמיתי וא' שמצד בחי' זאת כל הגבוה ביותר מתלבש ביותר נמוך כמשל המדלג בחלל העולם שכל מה שצריך לדלג למרחוק יותר צריך להוציא הכח הפנימי העלם עצמותו יותר כו'".

ולכאורה באופן כללי הכוונה כאן על מושג הצמצום ומקום פנוי שלא ידעו אודותיו לפני האריז"ל. וראה אוה"ת ענינים ע' קיט "כי הנה הרמ"ק ז"ל בפרדס לא ידע מענין הצמצום ןמקום פנוי הנז' בע"ח" וכמובן שבדברים דקים הלו יש לעיין הרבה במשמעות הדברים.

ומעניין לציין לדברים בענין זה שכתב תלמיד של ר"ה (יגדיל תורה שנה שישית ע' נח) "ואמר [ר"ה] ע"ז משל חדש אשר לא שמעתי מימי אשר שמע מפה החסיד הקדוש ר"ז זעזמיר ז"ל מענין מיגמר בעתיקא קשה וכו' אשר מזה ששכח על לימודו אשר למד תחילה …וצריך לייגע מוחו להמציא אותו המושכל מראש צריך לחפר אחריו בעומק יותר נמצא ע"י הצמצום והיגיעה שמיגע את השכלתו להשכיל רק בענין מושכל זה ,ואף להמציאו ע"ד שלמד כבר מוצא אור שכל עמוק יותר ממקום עליון מכח המשכיל … בכדי שלה לשכחו עוד וע"ז קשה למיגמר בעתיקא כו' וד"ל . והנמשל מכ"ז אמר על ענין צמצום ומק"פ אשר ע"י חוזר ונמשך הבחי' קו"ח ממקום עליון נעלה ביותר וד"ל".

בהמשך באתי לגני ה'תש"י אחר שמביא שהסתלקה השכינה מהארץ לרקיע ואח"כ עמדו שבעה צדיקים והורידו את השכינה למטה בארץ איתא "עד כי משה שהוא השביעי הורידו למטה בארץ. ועיקר גילוי אלקות היה בבית המקדש, דכתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, בתוכו לא נאמר אלא בתוכם בתוך כאו"א" עכ"ל הנוגע לענינינו. ולכאורה צ"ב מה נוגע לתוכנו של המאמר כאן להביא מארז"ל זה דבתוכו לא נאמר אלא בתוך כאו"א. דלכאורה הביא את הפסוק לומר איפה היה הורדת השכינה ע"י משה, ומה נוגע דבהפסוק יש איזה מארז"ל.

וי"ל בדא"פ הביאור בזה ובהקדם קושיא אחרת למה לא מובא במדרש דהמשכת השכינה ע"י משה הי' במ"ת (דהיה גילוי נעלה ביותר) וכדכתיב "וירד ה' על הר סיני"? אלא דבפשטות הביאור בזה הוא דכמו שמקודם החטא היתה השכינה בארץ לכן מביאים מהמשכת השכינה במשכן שהיתה בקביעות והתקבל בגדרי המטה – למטה בארץ, בארציות ובחומריות כדלקמן. ולא כבמ"ת שהיה הגילוי רק מצד למעלה, "ועל כל דיבור ודיבור פרחה נשמתן" ו"כפה עליהם הר כגיגית" (אף להפי' בלקו"ת ע"ז).

והביאור בזה, דהמשכן פעל בהמטה ובארץ (בארציות וחומריות) ובהקדים פי' הרמב"ן בהטעם למה קרבנות מכפרים (מובא בלקו"ש חכ"ז ול"ב בפרשת ויקרא) בפרשת ויקרא (א-ט) ש"יחשוב האדם בעשותו כל אלה כי חטא לאלוקיו בגופו ובנפשו וראוי לו שישפך דמו וישרף גופו, לולא חסד הבורא שלקח ממנו תמורה, וכפר הקרבן הזה" וכו' ע"ש בארוכה ועי' גם בלקו"ש חכ"ז (שיחה ב' לויקרא) דמבאר באות ט' בארוכה דכל הגדר של הקרבן הוא דיכוף יצרו הרע ע"ש וא"כ יוצא דהמשכן לא היה ענין כשלעצמו אלא פעל בעולם ולמטה בארץ – שהארציות והחומריות ישתנה. כי הרי עבודת הקרבנות היו אחת העבודות העיקריות במקדש כמו שמבאר רבינו בהמאמרים ומכיון שכן ניחא מה שמביא מארז"ל על ושכנתי בתוכם דבתוך כאו"א, כי בעצם ענין זה שיהיה השראת השכינה בתוך כאו"א היה ע"י המשכן שעשה משה, כנ"ל, וזהו כל ההדגשה שרוצה להביא בהמאמר דאי"ז רק שהוריד השכינה למקום מסויים ופרטי ושם היה גילוי שכינה, אלא שזה פעל והתקבל בכל אתר ואתר "למטה בארץ".

וראה במאמר באתי לגני תשל"ב (מלוקט ח"ו) דכתב ד"ע"י שמשה הוריד והמשיך את השכינה במשכן באופן שהמטה נעשה כלי להגילוי, עי"ז ניתן הכח להמשיך אלקות באופן זה בביהמ"ק, וגם בהמקדש הרוחני שבכאו"א מישראל". ע"ש אות ב'.