איתא בסה"מ מלוקט ח"ג ע' רסה: "...ויש לומר, דזה שצריך לתקוע בשופר בר"ה בכדי לבוא ליראה עילאה, אף שאז הוא זמן התגלות מלכותו ית', היינו שבהזמן דר"ה מצד עצמו מאיר בגילוי הרוממות דאוא"ס שלמעלה מעולמות, הוא, כי זמן מגדרי העולם, ולכן, הרוממות דאוא"ס שמתגלה בר"ה מצד הזמן דר"ה הוא שייך לעולמות, והגילוי דאוא"ס כמו שהוא קדוש ומובדל מעולמות הוא בעיקר ע"י המצוות, אשר קדשנו במצותיו". (ההדגשות לא במקור. וכן להלן).

ולכאו' יש לעיין, שבנוגע ליוהכ"פ מצינו בדיוק להיפך, שההמשכה שע"י מצוות התשובה וכו' היא שייכת לכחות הגלויים וכו', ודוקא הגילוי שמצד "עיצומו של יום" - מצד הזמן דיוהכ"פ - הוא הנעלה ביותר (וראה באריכות סה"מ מלוקט ח"ה ע' טו ואילך. וש"נ). ואיך מתאים זה עם זה ש"זמן הוא מגדרי העולם, ולכן, מה שמתגלה מצד הזמן הוא שייך לעולמות"?! והעירני ח"א, שאולי יש לחלק בין ר"ה ליוהכ"פ, ואף שבר"ה ההמשכה שע"י הזמן שייכת לעולמות, אינו כן ביוהכ"פ. והוא ע"פ המבואר (סה"מ מלוקט ח"א ע' רסב): "...דאף שכבר עברו כמה וכמה ימים שבועות וחדשים מיוהכ"פ ושמח"ת, אעפ"כ ההתעוררות דיום אחד אינה נחלשת כלל ובתקפה עומדת, מכיון שבאה מבחי' שלמעלה מענין ההתחלקות והשינויים, בחי' אני הוי' לו שניתי. וע"י שהבחי' דיום אחד שלמעלה מהתחלקות נמשכת בכל ימי השנה שבבחי' התחלקות ושינויים"... עכלה"ק. ועצ"ע וביאור.