גדר הברכה בהלל ונר חנוכה
ר"מ בישיבה
הרמב"ם בהל' חנוכה פ"ג ה"ה כתב "אע"פ שקריאת ההלל מצוה מד"ס, מברך עליו אק"ב וציוונו כדרך שמברך על המגילה ועל העירוב".
וצ"ב מדוע הביא הרמב"ם ראי' דמברך על הלל ממגילה ועירוב ולא מנר חנוכה דאיירי בפרק זה, ובהלכה הקודמת פסק "ונרות חנוכה הוי מד"ס ומברך עליו",
ומדוע הי' צריך להביא דוגמא ממקום אחר (וכבר העירו בזה מפרשי הרמב"ם).
ואולי אפשר ליישב שיטת הרמב"ם עפ"י הא דחידש היעב"ץ במור וקציעה הל' חנוכה סי' תרעב*, דאע"פ דברכת המצות אינן מעכבות מ"מ בנר חנוכה הברכה מעכבת משום דבשאר מצות הברכה אינה פרט בקיום המצוה, אבל בנר חנוכה הברכה היא חלק מקיום המצוה, דאם אינו מברך הרואה אומר לצרכו הוא מדליק וחסר בתוכן מצות נר חנוכה "פרסומי ניסא" [ע"ד הדין (או"ח סי' תרעב סעי' א) "הדליקה בפנים והוציאה לחוץ" דלא יצא משום דהרואה אומר לצרכו הוא מדליק. וראה ברעק"א שם דכתב דלא רק משום מראית עין היא אלא דאין כאן קיום מצות נר חנוכה "פרסומי ניסא", דהרואה סובר לצרכו היא, והוי חסרון בגוף המצוה].
וכיון דהוי פרט בפרסומי ניסא לכן מעכבת, ואינו יוצא מצות נר חנוכה אם הדליק בלא ברכה.
[ועפי"ז מיישב שיטת הטור והמחבר דכתבו דגם בספק דינא אם יש חיוב הדלקה מברך מספק, עיי"ש].
והנה עפי"ז יש לבאר שיטת הרמב"ם דמנר חנוכה אין להוכיח דמברך על מצות דרבנן, שהרי בחנוכה יש לומר דהברכה היא לצורך קיום המצוה כנ"ל, משא"כ בהלל.
ולכן כתב הרמב"ם להוכיח ממגילה ועירוב, דהתם אף שהברכה אינה פרט בקיום המצוה מ"מ מברך עלי' אף שהיא מדרבנן וכמו"כ מברך על הלל.
*) [וראה בספר מקראי קודש הל' חנוכה סי' כד שכתב לדייק מהרמב"ם בדין עששית (פ"ד ה"ט שם), דסבר כסברת היעב"ץ, עיי"ש].
בדין זקן ממרא
תות"ל - 770
ברמב"ם הל' ממרים פ"ג ה"ה מבאר ש"זקן ממרא" הוא - שיחלוק על בי"ד בדבר ששגגתו חטאת וזדונו כרת (או בתפילין כו').
ובפרק ד ה"ב מאריך לבאר שלא רק כשחלק על דבר שהוא שגגתו חטאת, אלא אפי' אם חלק בדבר המביא לידי דבר ששגגתו חטאת אחר כמה דברים, ג"כ חייב מיתה. כגון: נחלקו בלקט, שכחה וכיו"ב - אם זה לעניים או לבעה"ב, חייב. שהרי לדברי האומר שהוא "לבעל הבית" הרי"ז גזל ביד עני, ואם קדש בו אשה, אינה מקודשת; ולזה האומר "לעני", הרי קידושיו קידושין. אבל בשאר מצוות (חוץ מתפילין, עיי"ש), כגון שחלק בדבר מדברי לולב או ציצית או שופר זה אומר כשר וזה אומר פסול הרי"ז פטור.
ולכאו' צ"ע שהרי גם בשאר מצוות נמצא מביא ל"שגגתו חטאת כו'", דאמרי' בהגוזל עצים (צו, א) גבי מהו שינוי בחפץ שיקנהו הגנב בשינוי זה: "בעי ר"פ גזל לולב ונחלקה התיומת (שני עלים עליונים אמצעים ששם כלה השדרה, לפירש"י. ולפירוש הרמב"ם היינו שחלק כל עלה לשניים*) מהו" - האם קני בשינוי זה, ומסיק דמשום דאמרי' דאם נחלקה התיומת פסולה לברך עליה, לכן כיון דלענין פסול מפסלא לענין מקנה נמי שינוי הוא וקנה.
הרי, שאם נחלקו בדין "נחלקה התיומת" - דין מדיני לולב, יבוא לדבר ששגגתו חטאת. שהרי לדברי האומר כשרה - אם קדש בה אשה עדיין לא קנה הלולב והמקדש בו אינה מקודשת; ולדברי האומר פסולה - אם קידש בה אשה כבר קנה הלולב וה"ה מקודשת. וצ"ע.
*) כן כתב ה"בדק הבית" הובא בב"י חו"מ סוף סי' שס לבאר הא דהשמיט הרמב"ם דין זה בהל' גזילה, שהוא מפרש "נחלקה התיומת" דהיינו "הוצי ועבדינהו חופיא" (=עלים, ועשאם מטאטא - שהפריד כל עלה לשנים). ולא הבנתי, שהרי בעיית ר"פ הובא בגמ' אחרי דין "הוצי ועבדינהו חופיא", (ובפרט לפי הגירסאות, שבשניהם - בעל המימרא הוא ר"פ). וראה בפסקי הרי"ד שמפרש "תיומת" כפירוש הנ"ל, ועכ"ז הביא ג"כ דין נחלקה התיומת וכו'.
Download PDF