בגליון תשסג העירו התמימים ש.ב. וש.ק. בענין מליחה, יו"ד ריש סי' סט. והיות ואם כנים דבריהם יוצא מזה נפק"מ לדינא יש לעיין בזה.

ולהבנת הענין נעתיק מ"ש המחבר והרמ"א ריש סי' סט.

וז"ל: צריך להדיח הבשר קודם מליחה (ואם הדיחו הטבח א"צ להדיחו בביתו - טור) ואם אחר שהדיח חתך כל נתח לשניים או לג' (או שהסיר טלפי הרגלים לאחר ההדחה - ארוך כלל ד ויז) צריך לחזור ולהדיחם . . (הדחת הבשר לכתחילה יזהר לשרות נגד חצי שעה ולהדיחו היטב במי השרייה. אבל אם לא שראו ורק הדיחו היטב סגי לי' ואח"כ ימתין מעט שיטפטפו המים קודם שימלחנו שלא ימס המלח מן מים ולא יוציא הדם. .) ע"כ הנוגע לעניננו.

והנה כבר דנו בזה מקדמא דנא, דלכאורה בהך דינא של הדחה קמייתא שלפני המליחה מצינו דבר פלא בשו"ע.

והוא שבסי' סט ישנם הרבה דינים בענין מליחה שלצידם מובא שיעור ה"זמן" שלהם: זמן שבין השחיטה למליחה ג' ימים (סעיף יב – יד). שיעור השרי' והדחה ראשונה - חצי שעה (סעיף א). שיעור המליחה – לא פחות משיעור מיל או שעה (סעיף ו). בשר שנשרה במים קודם מליחה – ג' ימים (סעיף טו). ועוד.

אמנם בשיעור המקסימלי שיהי' מותר להשהות בין ההדחה ראשונה עד למליחה לא מוזכר לכאורה בשו"ע. כי המחבר סתם וכתב "צריך להדיח קודם מליחה" ואינו מפרש מהו השיעור של "קודם".

ואדרבא – לכאורה אפשר להוכיח שהפירוש של "קודם" הוא רק שיקדים הדחה למליחה ולא שנתכוון המחבר להקציב איזה שהוא שיעור זמן.

ובהקדם: הרבה טעמים נאמרו על הדחה שלפני המליחה. לדעת הר"ן והי"א במרדכי הדחה קמייתא הוא בכדי שיתרכך הבשר. לדעת המרדכי הוא כדי להעביר הלכלוך שעל הבשר. עיין בב"י, בש"ך ובט"ז ריש הסימן ובפמ"ג עוד טעמים. וכולם חותרים להוכיח ממ"ש המחבר והרמ"א בהלכות שלפנינו איזה טעם נקטו כעיקר או אם בדיעבד אפשר לסמוך על ב' הטעמים. עיין בש"ך ובט"ז בכו"כ מקומות בסימן זה. ובפס"ד לכ"ק אדמו"ר הצ"צ ר"ס סט נקט בפשיטות שהרמ"א ס"ל כטעם הר"ן יעו"ש.

והנה התמימים הנ"ל העירו שבנידון של הדחת הטבח עובר זמן מה בין ההדחה והמליחה. ולפי דעת הר"ן והי"א במרדכי שהדחה קמייתא הוא בכדי שיתרכך הבשר, אז ההדחה והמליחה צריכה להיות בסמיכות זה לזה דווקא. וכשעבר זמן בין ההדחה למליחה הרי פעולת הריכוך כבר פגה. והעלו שאין הכי נמי – שלפי טעם זה יצרכו להדיח עוה"פ.

ולכאורה אינו, ואפילו לטעם הא' – כדי שיתרכך הבשר – לאו דוקא שצריך להיות המליחה מיד אחר ההדחה (ומטעם אחר לגמרי כדאי שלא ישהה כ"כ, וכדלהלן) כי כנראה פעולת ריכוך הבשר נשאר לזמן רב. כי הפעולה הוא (גם) בתוך הבשר ולא (רק) על פני'. וכדלהלן.

(ובפתיחה להל' מליחה להפמ"ג מסתפק אם דעת הי"א במרדכי אחת היא עם דעת הר"ן. כי בר"ן משמע שההדחה היא לרכך על פני', ולדעת הי"א במרדכי הריכוך הוא בפנים הבשר. ופעולה זו כנראה (אפי' לדעת הר"ן) נשאר רישומה לזמן מה או אפילו רב.)

כי מזה שלא הוכיחו הש"ך וט"ז ועוד מדין זה של הדחת הטבח שאין צריך להדיחו עוה"פ בבית – (שלכאורה עובר זמן מה בין הדחתו בבית המטבחיים למליחה שנעשה בבית אחר זמן) – שס"ל להרמ"א כטעם מסויים על כרחך לומר שאפי' לטעם שהדחה קמייתא הוא כדי לרכך הבשר אפשר להשהות בין ההדחה למליחה – כי כנ"ל הריכוך שנפעל ע"י ההדחה נשאר אפילו לזמן רב.

ועפ"ז יומתק מה שהכניס הרמ"א את ההגהה שלו – "ואם הדיחו הטבח א"צ להדיחו בבית"- דווקא פה, ולא כלל אותה במ"ש להלן בפרטי דיני ההדחה. כי בזה רצה לפרש את דברי המחבר במ"ש "צריך להדיח הבשר קודם" אין הכוונה ב"קודם" שצריכים לסמוך ההדחה למליחה – כי גם אם הטבח הדיחו ואח"ז עבר זמן מה עד שהבשר הגיע לבית ורק אז מלחו – גם באופן כזה מותר. כי אין צורך שהמליחה תתקיים מיד אחרי ההדחה. וכמ"ש בפרישה על הטור יעו"ש.

ועוד – ממה שכתב הרמ"א בסעיף זה עצמו יש להוכיח שאין בזה שיעור לכאורה.

וז"ל: לכתחילה יזהר לשרותו נגד חצי שעה ולהדיחו היטב במי השרי' . . . ואח"כ ימתין מעט שיטפטפו המים קודם שימלחנו שלא ימס המלח מן המים ולא יוציא דם.

ובש"ך וט"ז שם שהדיוק ב"ימתין מעט" היינו לאפוקי שלא ישהה כ"כ עד שיתיבשו המים לגמרי, שאז לא ימס המלח כלל ולא יוציא דם.

ולכאורה עדיפה מזה הול"ל. שהטעם של הרמ"א ב"ימתין מעט" ולא יותר הוא כפשוטו – שלא יתקשה הבשר שוב. (או מזה להביא ראי' שהרמ"א ס"ל כטעם המרדכי כנ"ל.)

ומדלא העירו ע"ז, ש"מ שפעולת הדחה ראשונה שע"י נתרכך הבשר נשארת לזמן רב ולכן אין חשש אם המליחה אכן תתקיים לאח"ז (ואפשר אפי' לזמן מרובה) ורק מצד סיבה צדדית – שעל בשר יבש לגמרי אין נמיסת המלח – צריך למלוח מיד אחרי ההדחה. ובפמ"ג שם שבדיעבד יש להתיר אפי' בלא הפסד מרובה אם מלחו ע"ג בשר יבש. עיי"ש ובדרכי תשובה.

ולכן א"ש דינו של הרמ"א הנ"ל לפי כל הטעמים. שאם הטבח הדיחו היטב שוב א"צ הדחה עוה"פ (באופן שנשאר הבשר לח קצת עכ"פ כנ"ל) כי אפילו לטעמו של הר"ן והי"א במרדכי הריכוך (בין ע"פ הבשר ובין בפנים) נשאר לזמן מה.

וצ"ע לדינא ולהלכה למעשה אם הדיחו בשר ועבר זמן רב כמו יום או יומיים, אבל הבשר נשאר קצת רטוב ומלחו כדין והמלח אכן נמס האם אפשר להתיר בשר זה אפילו בלי הפסד מרובה.