בגליון הקודם העיר הרב א.א. שבשו"ע אדה"ז סתצ"א ס"ג מבואר שאיסור אכילת חמץ "אינו תלוי כלל בקדושת היום, שהרי אף בחולו של מועד אסור לאכול חמץ".

ומקשה דלפי זה צ"ע בתניא סוף פמ"ו: "ובזה יובן חומר עונש איסור..חמץ בפסח השוה לכל נפש, לפי שאף בנפש בור ועם הארץ גמור מאיר אור קדושת..יום טוב, ונידון בנפשו בכרת..על חילול קדושה זו".

וממשיך שם דבלאו הכי צ"ע בביאור דברי אדה"ז בתניא, שהרי גם האוכל חמץ בחול המועד פסח חייב כרת, אף שלא חילל בכך את קדושת יו"ט, ועיי"ש תירוצו.

ולא הבנתי קושיתו, שהרי בסי' לא ס"ב (שציין גם הרב הנ"ל) כתב אדה"ז בדעת הפוסקים שס"ל שחוה"מ חייב בתפילין, שאעפ"כ אין מברכין בביה"כ בקול רם "להורות שיש בהן קצת קדושת האות", ומציין על הגליון ללבוש.

ועל כרחך שיש קדושה גם בחוה"מ (אפי' לפוסקים המחייבים בתפילין), ואיך שלא נפרש, הוא בודאי קדושת יו"ט דפסח (מצותיו וקרבנותיו הנוהגים גם בחוה"מ), וזהו פשטות דברי אדה"ז בתניא.

ומה שבשו"ע סתצ"א שם מבואר שאיסור אכילת חמץ "אינו תלוי כלל בקדושת היום, שהרי אף בחולו של מועד אסור לאכול חמץ", הרי זה לשונו שם: "ואף להוסיף מחול על הקודש א"צ כ"א לענין שביתת יו"ט ממלאכה..אבל לענין שארי דברים התלויים בקדושת היום כגון מצות מקרא קודש..אין צריך להוסיף מחול על הקודש וכ"ש לענין אכילת חמץ שאינו תלוי כלל בקדושת היום שהרי אף בחוש"מ אסור לאכול חמץ", הרי איירי לענין קדושת היום הגורם איסור מלאכה, וקדושה זו ודאי שאינה רק ביו"ט ראשון ואחרון ולא בחוה"מ, וע"ז אומר שאיסור חמץ אינו תלוי בקדושה זו כי חמץ אסור גם בחוה"מ, אבל אינו שולל הקדושה או קצת קדושה שיש בחוה"מ, ופשוט לכאו'.